"דון ג'ובאני": מה הופך את האופרה הזאת למסעירה כל כך

"דון ג'ובאני", שתועלה בהפקה חדשה מיום חמישי באופרה הישראלית, היא האמצעית בין שלוש אופרות שחיבר מוצרט לטקסטים של לורנצו דה־פונטה, והוצגה לראשונה בפראג ב–1787.

המוזיקה, נפלאה וסוחפת כשלעצמה, ממלאת תפקיד חשוב בעיצוב הדמויות והסיטואציות. ניכר שעל פי מוצרט יש לבני אדם לא־מודע. היחס בינו למודע משתקף ביחס בין המוזיקה לטקסט. זה קורה גם בחיים, כמובן. "הטון עושה את המוזיקה", וכמעט כל אחד התכסח עם מישהו, יותר מפעם, לא בגלל מלים שנאמרו, אלא בגלל הצליל של אותן מלים. מוזיקה קולית, אופרה בכלל, ו"דון ג'ובאני", במיומנות מלכותית, מתמרנות את הפער הזה בתקשורת, מארגנות אותו בכלים אסתטיים והוא נהפך למבע אמנותי. הפער בין הטקסט לסאב־טקסט המוזיקלי, שאנחנו רגישים אליו, יוצר חוויה רגשית חזקה, שמתארגנת לחוויה אמנותית, בזכות המבנה האסתטי.