מה בין דרורה חבקין, יהודית רביץ ויוזף היידן

מתי מבינים יצירה באמת — בתקופה שבה היא נולדה או בפרספקטיבה, לאחר שצלחה את מבחן הזמן? בעקבות המופע "תכנים נסתרים" של רביעיית כרמל

יהודית רביץ בהופעה עם התזמורת הפילהרמונית
יהודית רביץ בהופעה עם התזמורת הפילהרמוניתצילום: עופר וקנין
חגי חיטרון
חגי חיטרון

לכאורה, מדובר בחיבור מאולץ. מה כבר משותף לשיר הנשכח "טוויסט מולדת" של דרורה חבקין, לשיר המופתי "סוף לסיפור" של יהודית רביץ למלים של יעקב רוטבליט ("החגיגה נגמרת, המסכה נושרת") ולרביעיית מיתרים נשכחת למדי של היידן.

אין בין היצירות האלה קשר מוזיקלי, אבל קישור יש, קישור שהוצג — במלל ובנגינה — במופע עתיר התובנות "תכנים נסתרים" של רביעיית כלי הקשת "כרמל". מדובר בקישור רעיוני, מטא־אמנותי, שביסודו ההבנה כי תכנים חשובים של יצירה — קלאסית או לא — מועדים להישכח. להימחות לנצח. כבר כיום רוב המאזינים לא יכולים להבין לעומק את "טוויסט מולדת" של דרורה חבקין; כבר בעתיד הלא רחוק מאזינים לא יבינו מהו כלי הנגינה המתאים לליווי הזמרת בשיר של יהודית רביץ; בדומה, מאזינים כיום לא יכולים להבין תכנים חשובים ברביעייה אופוס 50 מס' 3 של היידן. תכנים חשובים בה נהפכו נסתרים, לתמיד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ