לחשוב על מוצרט כגאון עסקי - מוזיקה קלאסית - הארץ

לחשוב על מוצרט כגאון עסקי

שנות ה-70 של המאה ה-18: כלי חדש - הפסנתר - סוחף את עולם הקונצרטים, ומוצרט מסתער בעזרתו על הקהל הווינאי. רביעיית "כרמל" והפסנתרן תומר לב יאירו השבוע את דמותו של המלחין כבעל חוש עסקי מתוחכם

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
חגי חיטרון

שתי יצירות שמוצרט חיבר סביב 1783 מציגות פנים מנוגדות של אמנותו. הקונצ'רטו לפסנתר ק' 414 לה-מג'ור, נועד למשוך קהל רחב; הרביעייה ק' 428 מי-במול מג'ור, נועדה למקצוענים ולסקרנים משכילים, עם אוזניים כרויות.

מוצרט היה בן 26 כאשר עבר לגור בווינה - הוא עקר אליה מזלצבורג מולדתו, שם היתה לו משרה קבועה, ובא לעיר הבירה כמוסיקאי עצמאי, כדי להתפרנס ממכירת יצירות ומהופעות כפסנתרן. הקונצ'רטו ק' 414 מייצג את כוונתו זו וכתוב בגישה פרקטית: יצירה קלה, מזדמרת. יש מזכירים שהנושא של הפרק האטי לקוח מיצירה של יוהן כריסטיאן באך, ולכך אוסיף אני כי בעיצומה של הפתיחה התזמורתית, בפרק הראשון, שומעים מין הדהוד קצרצר לאופרה "החטיפה מן ההרמון", שחוברה ב-1782. לקונצ'רטו זה יש מעמד היסטורי מסוים (לצד שלושה קונצ'רטי אחרים של מוצרט מאותה תקופה) בהיותו אחת היצירות הנחשבות הראשונות בתולדות הפסנתר (זה היה אז "פורטה-פיאנו", כלי שונה למדי מהפסנתר המודרני אף כי חולק אתו תכונה מכרעת: היכולת לשינויים עדינים של עוצמה).

השבוע יבוצע הקונצ'רטו ק' 414 של מוצרט (בירושלים, בחיפה ובתל אביב) במתכונת שונה מהרווחת: לצד הפסנתרן תומר לב תופיע - במקום תזמורת ובה גם כלי נשיפה - רביעיית כלי הקשת "כרמל" (הכנרת הראשונה היא רחל רינגלשטיין). את הגירסה הקאמרית הזאת כתב מוצרט עצמו, שוב - משיקול מעשי כלכלי: הגדלת הקהל הפוטנציאלי של רוכשי התווים. סברה נוספת: הוא רצה להעמיד לרשות אחותו נאנרל, פסנתרנית מחוננת אף היא, גירסה שתוכל להופיע בה כסולנית בלי שתצטרך לגייס תזמורת שלמה.

רביעיית כרמל. מוצרט זרק חידה. בואו נדבר עליהצילום: הרברט בישקו

המופע מתקיים במסגרת סדרת הקונצרטים המוסברים שרביעיית כלי הקשת "כרמל" עורכת לאורך העונה. את תפקיד ה"כינור הראשון" בהסברים ממלא בדרך כלל יואל גרינברג, הוויולן של ההרכב. ד"ר גרינברג השתתף גם בהכנת המופע הנוכחי אך לא ינגן בו משום שהוא שוהה בימים אלה בפרינסטון, עסוק בקריירה המקבילה שלו, חקר תולדות המוסיקה במושגים הלקוחים מתחום הביולוגיה האבולוציונית.

גרינברג, בשיחה מארה"ב: "בקונצרט השבוע אנחנו מדגישים את הנסיבות האישיות של חיבור הקונצ'רטו ק' 414 וחיבור הרביעייה ק' 428, שתי יצירות שמוצרט כתב בווינה לאחר שעזב את זלצבורג והתחיל לבסס קריירה עצמאית. עזיבת המשרה בעיר מולדתו - מעסיקו הארכיבישוף קולורדו היה שנוא נפשו - היתה צעד אמיץ, אולי אפילו מטופש, אבל לא נטול סיכויים; מעמד הביניים באותה תקופה צמח ושיגשג, התגלה ציבור גדול של צרכני מוסיקה, והקונצ'רטו ק' 414 נועד לקהל זה. הוא פותח במנגינה קליטה מאוד שנועדה למשוך תשומת לב מיידית".

הקונצ'רטו יבוצע הפעם עם רביעייה במקום תזמורת. זה נוסח שקול?

"כמובן שאין כאן צבעוניות של תזמורת, אבל הרכב טוב יכול להפיק דקויות הבעתיות שקשה לתזמורת להשיג. אני אישית, כנגן ויולה, אוהב את הנוסח הזה מפני שלוויולה יש בו תפקיד חשוב".

האם כהרכב אתם מנגנים בסאונד שונה את חלקכם בקונצ'רטו, לעומת נגינה ברביעייה "רגילה"?

"מנגנים אחרת, ויש לזכור שהשוני נובע גם מהעובדה שמולנו מנגן פסנתר מודרני. בתקופת מוצרט נגני כלי הקשת, בנוסח לפסנתר ורביעייה, ‘התעמתו' עם כלי הרבה פחות אימתני. אנחנו צריכים לנגן חזק, פומבי יותר, לפי הנסיבות של אולם בימינו ואוזניים של בני ימינו, שרגילים לעוצמה גבוהה. אני נזכר בטענה של המנצח המוסיקולוג ליאון בוטשטיין, בקשר ליומרה לשחזר אווירה של קונצרט במאה ה-18. בוטשטיין אמר שאם רוצים להשיג כיום, למשל בביצוע המתאוס פסיון של באך, אפקט שיהיה דומה לאפקט שהונחת על הקהל אז, צריך לגייס תזמורת ענקית דווקא".

כלי המיתר בתקופת מוצרט היו דומים למודרניים, או שהם דמו יותר למה שמכונה "בארוקיסטיים"?

"הרבה יותר דומים לבארוקיסטיים, אבל עם קשתות אחרות. החל אז שינוי, מעין מירוץ חימוש, כל אחד רצה להישמע יותר חזק ומבריק, והפסנתר התפתח בקצב מטורף. גם בימיו של מוצרט ובעיקר אחר כך, אצל בטהובן".

פתיחה בנושא מוזר

כאמור, היצירה האחרת שתככב בקונצרט המוסבר של קשתני "כרמל" היא הרביעייה לכלי קשת שמספרה ק' 428, אחת מהשש שמוצרט הקדיש לידידו ומעריצו היידן, המבוגר ממנו ב-24 שנה. היא חוברה באותה תקופה בערך כמו הקונצ'רטו הנ"ל, אבל מציגה עולם אחר. מוצרט מתכוון להוכיח שהוא שולט במדיום הרביעייה, שהיידן פיתח, ויודע להפיק באמצעותו מוסיקה מורכבת ומתוחכמת. ההפגנה מתבטאת כבר בנושא הפותח: הכלים מנגנים באוניסונו (אותו צליל), עולים אוקטבה ויורדים אל טריטון (פה-דיאז, אם הצליל הראשון הוא דו), מהלך לא שירתי, נועז בהחלט.

גרינברג: "זה באמת נושא מוזר, שיוצר תחושה של ‘אני זורק לפניכם חידה ובואו נדבר עליה'. החידה מועלית בידי ארבעת הכלים יחד ובהמשך יש מה שאני מכנה ‘מחוות פרטיות' - שיחת ידידים שמתנהלת בעיקר כהערות קצרות שנזרקות מכלי אל כלי".

"החולה המדומה", עם זמרים ונגני תזמורת הבארוק. במקור זה נמשך 5 שעותצילום: תומר אפלבאום

ומה קורה בהמשך? גם בפתיחה של הפרק האטי יש אווירה מיוחדת, מוסיקה שיכולה להישמע כמנבאת את המאה ה-19. אחר כך עוברים לנימה קלה במובהק. בפרק השלישי, המינואט, יש לדברי גרינברג "עיסוק באווירה עממית כפרית, כמחווה להיידן".

הנושא של המינואט מזכיר לי נעירה.

"יתכן, אולי. כמובן שלא שומעים כאן נושא מינואט אופייני, אצילי, אלא מהלך שנועד לעורר גיחוך. אגב, את ה'מחווה להיידן' יש לקחת בערבון מוגבל. אין כאן רק זיקה מוסיקלית, אלא גם אינטרס עסקי. הקומפוזיטור הצעיר רוצה את החסות של הוותיק, המבוסס".

אתה ועמיתותיך לרביעייה נוהגים להאזין לביצועים מוקלטים של הרכבים אחרים לאותה יצירה, כהכנה לקונצרט?

"רחל (הכנרת הראשונה) לא מוכנה לשמוע שום ביצוע אלטרנטיווי. אני כן אוהב לשמוע, אבל אם כבר - אז בהחלט לא ביצוע אחד, שעלול להתקבע לי בראש, אלא לפחות שישה. כשמדובר ביצירה הזאת של מוצרט הייתי שומע אפילו עשרים".

שלוש הקלטות מומלצות

האזנתי לרביעייה ק' 428 בביצועים של שלושה הרכבים אירופיים - "אסתרהזי" (הקלטה: "דקה", 1982), "האגן" ("מיריוס קלאסיק", 2011) ו"מוזאיק" ("אובידיס", 1993). הביצוע התיאטרלי מבין השלושה, עם הרבה שינויי טמפו ועם השהיות מעצימות מתח וגיווני צבע צליל, ננקט בידי רביעיית האגן (בדיסק שכולל גם רביעיות מאת בטהובן ומאת וברן ומומלץ גם בשל כך), אך הערכה נכונה של הגישה החופשית ההאגנית אינה יכולה להיבנות אלא על רקע היכרות עם גישה זורמת פשוטה לכאורה, כגון זו של רביעיית "אסתרהזי". מנגד, כאשר מאזינים לנגינה של "מוזאיק", בכלים אותנטיים, לאחר ששומעים את "האגן", הפרשנות האנינה עדינה של "מוזאיק" מתקבלת צחיחה. סיכום: האגן (דיסק בודד) פלוס האלבום של "מוזאיק", או של "אסתרהזי" (שני אלה הם אלבומים שכוללים גם את חמש רביעיות היידן האחרות של מוצרט).

הקונצרט המוסבר של "כרמל" עם הפסנתרן תומר לב: מחר וביום רביעי במרכז למוסיקה ("משכנות") בירושלים, ביום שישי (בבוקר) במועדון צוותא בת"א.

"חולה מדומה" בבארוק צרפתי

אופרת בארוק צרפתית היא אורחת נדירה על במותינו, לכן אירוע כזה שיככב כאן השבוע מעורר סקרנות רבה: שבעה זמרות וזמרים, עם תזמורת הבארוק, ועם השחקן ששון גבאי, בניצוחו של דוד שמר (מהצ'מבלו), מעלים גירסה מקוצרת ל"החולה המדומה" של מולייר עם המוסיקה של מארק אנטואן שרפנטיה. יצירה זו משתייכת לסוגה בארוקית צרפתית המכונה "באלט קומי" - במקור שולבו בה גם מחולות. במתכונת המלאה, במאה ה-17, הקומדיה נמשכה חמש שעות, כללה חטיבות דיבור (תיאטרון), וביניהן קטעי זמרה מלווה בכלים וגם קטעים כליים בלבד (ומחול, כאמור).

מה שנראה ונשמע השבוע הוא תמצית שאורכה פחות משעתיים אשר מביאה בעיקר את המוסיקה, כמעט כולה, ואילו הדיבורים (בביצוע ששון גבאי וקצת גם הזמרים) הם קטעים קצרים שמשתדלים לשמר במידת מה את רצף הסיפור של מולייר. הזמרה בצרפתית, החלקים המדוברים - בעברית.

"החולה המדומה": הערב בהיכל אמנויות הבמה בהרצליה, מחר באולם הנרי קראון בירושלים, ביום רביעי באולם ענב בתל אביב.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ