קלאסיקה ישראלית

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

ערב שלם שמתכוון אל העבר, שמביט אל מה שכבר איננו, ספוג באגדות שאולי כלל לא היו, משרטט תמונה בהירה, יפה, שחלקה הגדול ודאי מומצא ומדומיין - ובכל זאת לא מדיף שמץ של נוסטלגיה, אלא רלוונטי ועכשווי לגמרי. איך זה ייתכן? מדי פעם, כשהייתה הפוגה שהרשתה זאת, עלתה השאלה הזאת וניצבה בתודעה: לא מציקה, אבל בכל זאת נוכחת. סדר הפסח שהלחין יהודה שרת (1979-1901) בקיבוץ יגור, אליו בא ב-1927, מייצג עולם שנעלם: באידיאולוגיה שלו, ובדרך בה האידיאולוגיה השתקפה במוזיקה. מלודיות פשוטות של מלחין עממי, כתובות בסולמות שנשמעים כעתיקים, לעתים שואבות מהים-תיכוניות המזרחית, לעתים ("וקרב אלינו") מהדהדת בהן היידיש של הגולה המזרח אירופית; וזאת בהקשר הקהילתי השיתופי, הנוקשה בערכיו שהתמוססו. והנה זה חי, ומרגש - לא כאילו אתמול נכתבה היצירה - שכן "ליל הסדר נוסח יגור" היא יצירה מוזיקלית-תיאטרלית שלמה - אלא כאילו הפכה לקלאסית.

כנראה אחד הגורמים הקובעים את חיותה היה הביצוע: מזמן לא נשמעה רהיטות מוזיקלית כפי שהפיק רון זרחי, מנצח מקהלתי נפלא, ממקהלת הבוגרים שלו; וכפי שהפיקו מיה שביט ונתלי גולדברג ממקהלת הנערות ומקהלת הקטנטנים הכובשת. ניקיון, הגייה, עידון של פראזות וטעם אמנותי - ומעל הכל הצניעות של המנצח והמנצחות, איכות נדירה כל כך בזן המוזיקאים הזה. כשהמוזיקה היא המטרה והגיבורה הראשית, והאגו לא מגיע כלל לערב, התוצאה יכלה להיות נהדרת כל כך. הם, הזמרת והזמר טלי קצף ויאיר גורן, הפסנתרן צביקה פוגל, והמסגרת שנתנו הנגנים והקריינים הרימו את הערב - ואל לשכוח את שרת ושיריו שיש בהם תעוזה קומפוזיטורית יחד עם תמימות, ואותנטיות של חלוץ - די כדי להופכם לקלאסיקה.

מקהלת הגליל העליון, ומקהלת העפרוני הבוגרת והצעירה, מגישות: סדר פסח נוסח יגור, מאת יהודה שרת. ניצוח: מיה שביט, רון זרחי, נתלי גולדברג.קריינית: שרי לוגסי; מנחה ומספר: מוטי זעירא. צוותא תל אביב

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ