רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשהאופרה מגיעה לאולם הקולנוע

אנחנו נכנסים אל פיה של הזמרת, צופים בלשונה, המונחת כנדרש על הלסת התחתונה, פולשים אל מבואות גרונה. מה קורה כשהאופרה מגיעה לאולם הקולנוע?

4תגובות

ה"טריטיקו" של פוצ'יני היא אירוע אופראי משולש: שלוש אופרות קצרות מוצגות בזו אחר זו: "הגלימה", "האחות אנג'ליקה", "ג'אני סקיקי". שתי הראשונות קודרות עד לבלי הכיל, נעות מן העצוב והקודר אל העצוב מאוד, אל הטראגי. השלישית היא סיפור תוסס, מבדר ושמח על תאוות בצע, טיפשות וערמומיות. אחת ההפקות העכשוויות (ספטמבר 2011) של ה"טריטיקו" היא מבית היוצר של האופרה ה"מלכותית" האנגלית, המכונה ברגיל "קובנט גארדן". הבמאי הוא ריצ'רד ג'ונס, במלאכת התפאורה עשו שלושה יוצרים, לכל אופרה בנפרד. המנצח הוא אנתוניו פאפאנו. ביום שישי הוקרן צילום ההפקה הלונדונית הזאת, שמצוי גם בדי-וי-די ("בלו-ריי") בשבעה בתי קולנוע בישראל. אגב, ב‑13 ביולי תוקרן כך הפקה של "כך עושות כולן" מה"קובנט גארדן", פרטים באתר .www.royalopera.co.il

הקרנת אופרה מוסרטת בבתי קולנוע, על מסך ענק ובצדו מערכת קול היקפית משוכללת, התבצעה בארץ פעמים אחדות בעונה זו (לרבות בסינמטקים בירושלים ובתל אביב). אחדות מן ההקרנות היו שידור חי, למשל מה"מטרופוליטן" בניו יורק. היתרונות ברורים: אין (להלכה) שום בעיות של אקוסטיקה, זמרים בעלי קול יפה אך חלש יחסית נוכחים כמו האחרים. אלא שבמתכונת זו נוסף גורם שלישי שמעצב את המוצר והוא במאי הצילום. גם עבודתו היא אמנות, אין בה מירשם להפקת תוצאות נעלות אלא לכל היותר צווי "אל תעשה".

 

דוגמה: האריה המפורסמת של ג'ורג'טה הצעירה, בתו של ג'אני סקיקי. איך משדרגים את רושמה? כאשר האריה הזאת מצטלצלת כבדרך אגב ­ בסרט "זיכרונות אהבה מפירנצה" ­ המתקתקות שלה מוגשת בעטיפה נפלאה והמוסיקה, לפחות באוזניי, נשמעת יפה יותר. כאשר האריה מזומרת באופרה ממש ­ בהפקה הלונדונית המוסרטת, בה הזמרת היא יקטרינה סיורינה ­ הקסם יוצא מוגבל; במאי הצילום עושה תקריב על סיורינה, אולי הוא חושב שכדאי להראות איך העסק מתבצע באופן אנטומי. אנחנו נכנסים אל פיה של הזמרת, צופים בלשונה, המונחת כנדרש על הלסת התחתונה, פולשים אל מבואות גרונה. לא אמנות היא זו אלא שגרה, שעיקרה הרעיון השבלוני לפיו המצלמה אמורה פשוט להתמקד בזמר ששר באותו רגע.

צפיתי בהקרנה באולם של "רב חן" בתל אביב, והסיכום הוא שהכל התנהל בסדר: עוצמת הקול היתה מדודה, צבע הצליל ברור (אך איכשהו קצת סינתטי בכל זאת, בהשוואה לקונצרט חי), הזמרים שה"קובנט גארדן" ליהק מצוינים, לא כל שכן דברי ההקדמה הקצרים הנבונים של המנצח פאפאנו (לכל אופרה בנפרד). התרשמתי מהזמרת האלבנית ארמונלה ג'אהו, בתפקיד הנזירה אנג'ליקה. מדובר בסיפור מה זה עצוב, כאמור, נטול כל נחמה: הנזירה אנג'ליקה (היא הצטרפה מאונס למנזר כדי להסתיר חרפה של לידת בן לא חוקי) בוחרת להתאבד כדי להיפגש בשמיים עם הבן הפעוט). לאחר שכבר שתתה רעל היא נזכרת שהתאבדות היא חטא, ולכן גם בשמיים היא לא תפגוש אותו. ג'אהו משכנעת מאוד בתפקיד, ולמרבה התימהון לא יכולה כביכול לצאת מהדמות וממשיכה לדמוע גם ברגעי הקידות לקהל, מול מחיאות הכפיים.

הרומן של פולנסקי עם שוברט

רביעיית כלי הקשת "כרמל" חתמה ביום שישי את עונת הקונצרטים המוסברים שלה ברביעייה האלמותית "המוות והעלמה", של פרנץ שוברט. בפרק ההסברים עסק בין השאר המסביר, הוויולן יואל גרינברג, בתמורות שעברו תדמיתו של שוברט ותפיסת המוסיקה שלו, בעיקר מכוח זוועות המאה ה‑20. גרינברג סיפר על הסרט "המוות והעלמה" של רומן פולנסקי (1994), שלדעתו ממחיש את השינוי בחדות. הסיפור שבנה פולנסקי (על בסיס מחזה מאת אריאל דורפמן), מציג את האמביוולנטיות של המסר המוסיקלי השוברטי ביצירה זו, כפילות שמתבררת כביכול רק בימינו. המוסיקה הווינאית המתורבתת הופכת לביטוי של זוועה ואלימות, כנגד פיתוי ועדנה. הנסיבות: שלטון צבאי טרוריסטי בשנות ה‑70 במדינה דרום אמריקאית. חוקר אכזר (בן קינגסלי) אונס אסירה לוחמת חופש (משחקת אותה סיגורני וויבר), הנתונה לחסדיו ­ לצלילי רביעיית "המוות והעלמה".

גילי אלון

לא יכולתי אפוא להתאפק מלצפות בסרט הסוער הזה כולו (מצוי בספריות השאלה, והוקרן גם לפני שלוש שנים ברשת הכבלים). להתרשמותי, הטענה שהסרט מציע מבט חדש על שוברט מעניינת אמנם, אבל מוגזמת. פולנסקי משתמש קצת בצלילי הרביעייה של שוברט, לא יותר.  אולי בחר בה בכלל בגלל המלים. "המוות והעלמה" הוא צירוף מלים מוצלח, גם בשיר (שמו של המשורר הוא מתיאס קלאודיוס) וברביעייה של  שוברט, וגם כשם אטרקטיווי לסרט שמספר על עלמה ועל פחד מוות.

במעגלי ההשפעה והכוח

המלחין עודד זהבי ­ ירושלמי במוצאו, תל אביבי במשכנו, חיפאי במקום עיסוקו ­ התמנה עתה לכהונת מלחין-בית של התזמורת הסימפונית ירושלים. הוא בן 51, נשוי (לנגנית כלי ההקשה קרן פנפימון), פרופסור מן המניין בחוג למוסיקה באוניברסיטת חיפה, אב לשניים. ותק ארוך יש לזהבי, במקצוע הנלווה שמדובר בו ­ בעבר שימש מלחין-בית בתזמורת הקאמרית הישראלית, בסינפוניייטה, בתזמורת הסימפונית חיפה, בתזמורת קאמרטה ובמרכז למוסיקה בירושלים. בעצם היה המלחין הישראלי הראשון (ב‑1993) שמשרה כזאת נקשרה בשמו. במילוי משימותיו בכהונה החדשה בבירה (החוזה גמיש, מעיר זהבי, הקדנציה לא תעלה כנראה על שלוש שנים), הוא יעבוד  לצדו של המנצח הצרפתי-יהודי פרדריק שאזלן, המנהל האמנותי החדש של התזמורת, ובשיתוף פעולה עם המנכ"ל יאיר שטרן.

כהונת מלחין-בית מציבה את נושאה בעמדת כוח מובהקת, בכל הקשור בקידום מלחינים ישראלים. זהבי עצמו סייע לי להיזכר בדוגמאות נוספות: בטי אוליברו כיהנה פעם כמלחינת-בית בירושלים, חיים פרמונט בראשון לציון ובחיפה, גיל שוחט בתזמורת הקאמרית הישראלית ובראשון לציון, יוסף ברדנשווילי בקאמרטה. כאשר כהונת מלחין-בית נקשרת לתזמורת הסימפונית ירושלים, התפקיד נראה כמעט מחויב מציאות; יש הרואים בטיפוח מוסיקה ישראלית הצדקת-קיום מרכזית של תזמורת זו, בהיותה תזמורת רדיו (בעבר נמנו עובדיה עם מועסקי רשות השידור וגם כיום, חלק קריטי בתקציבה מועבר אליה מידי הרשות).

מה עושה מלחין-בית? עודד זהבי מזכיר קודם כל, לשם הסדר הטוב, כי הצלחתו מותנית בשיתוף פעולה הדוק עם המנהל המוסיקלי שאזלן. אשר למשימות עצמן, הוא אומר, "אני אמור לחבר יצירה אחת בכל שנתיים ואני אמור לבחור יצירות ישראליות ולהציע אותן לשאזלן".

בכמה יצירות מדובר בכלל?

"בעונה הבאה ננגן ארבע יצירות ישראליות, אחת מאת מלחין מת ושלוש מאת מלחינים חיים. הן נקבעו עוד לפני שמוניתי, אבל למרות שלא אני בחרתי בהן יהיה לי חלק נכבד במימוש השמעתן. אנחנו מתכננים מעין 'חגיגה': לפני כל קונצרט אתן הרצאה על היצירה המסוימת, ובנוסף ­ לפני כן ­ יוזמנו סטודנטים למוסיקה מכל האקדמיות בארץ לחזרות הגנרליות שיתקיימו בנוכחות שלושת המלחינים, איש ואשה בתורם. התלמידים יתבקשו ובוודאי ירצו להעלות שאלות ­ על המוסיקה ועל דרך ביצועה, להעיר הערות, ללמוד. "ארבע היצירות הן 'עין גב' של עדן פרטוש המנוח (חוברה בשנות ה‑50), קונצ'רטו לכינור של מנחם צור, יצירה לוויולה ותזמורת מאת בטי אוליברו (בבכורה) וה'עקדה' של נועם שריף, לזכר יצחק רבין, בניצוחו של שריף".

היצירות הישראליות שתבצעו יהיו בדרך כלל קצרצרות, כדי לא לאתגר את הקהל?

"הן יצירות באורך מקובל, אבל בנושא האורך יש לי משהו להגיד, רמיזה לעתיד. אין ספק שמלחינים בזמננו יצטרכו להתאמץ, להשתכלל בחיבור יצירות קצרות. אין מנוס מכך ­ כהתאמה לקצב הקדחתני-עצבני של צרכנות האמנות כיום. מסר אמנותי-מוסיקלי שפעם מלחין הרגיש שהוא זקוק לעשרים דקות או יותר, כדי להביעו, יצטרך להתממש בהרבה פחות זמן".

מתוך איזה מאגר נלקחות היצירות שנבחרות לביצוע?

"פרטיטורות שמלחינים שולחים אלינו, וגם פניות שלנו לקבלת חומר שקיים ברשות מלחינים, או הזמנת יצירות חדשות מהם".

לשם מה בעצם צריך להזמין יצירות חדשות, הזמנה עם הבטחת ביצוע בצדה? הרי יש המון יצירות טובות, מוכנות, שעוד לא הצטלצלו בשום קונצרט פומבי?

"אני מסכים בהחלט לקביעה שנצברו בישראל המון יצירות ראויות ש'זכותן' להתבצע לכאורה קודמת. השיקול של הזמנת יצירות חדשות: מוסיקה שייכת לקונטקסט הזמן שבו היא נולדת, יש טעם בהזמנת יצירות שישקפו הלוך-רוח אקטואלי של המחברים. למי מהמלחינים הישראלים נפנה, בהזמנת יצירות חדשות? על כך יש עדיין דיון".

אז היצירות שתזמינו יהיו קצרות, כמו שרמזת קודם?

"גם שאלת האורך עדיין בדיון, אבל ניתן במה להתבטאות מוסיקלית מכובדת". בהמשך, בתשובה לשאלה, מאשר זהבי שיש הבדל בתגמול הכספי למלחין, בין ביצוע יצירה מוכנה ליצירה מוזמנת חדשה.

באיזה סכומים מדובר?

"המלחין מקבל שכר על השכרת התווים, 12 עד 18 דולר לדקה, וגם תמלוגים מאקו"ם. סך התגמול מאקו"ם, לרבות על השידור ברדיו, יכול כיום להיות מ‑2,500 עד 3,000 שקל".

אז בהגזמה אפשר לומר שלבחירות שלך ושל מלחיני-בית אחרים יש השפעה על המצב הכלכלי של עמיתיהם המלחינים?

"בהגזמה. לחברי ועדות פרסים ובעבר גם לעורכי תוכניות רדיו השפעה גדולה יותר, כי כל השמעה ברדיו מזכה בתגמול מאקו"ם".

תזמורות מקבלות תוספת תקציב ממשרד התרבות, כאשר הן מעסיקות מלחין-בית.

"נכון. ואם אתה שואל אם פירוש הדבר הוא שהמעסיק ה'אמיתי' של מלחיני-בית היא הממשלה, אז התשובה היא שלפעמים החשבון מראה שזה כך, אבל לתזמורות יש עדיין חופש בשימוש בתקציבן".

החל מעונת 2013, אתה תבחר את היצירות הישראליות שהתזמורת הסימפונית ירושלים תבצע, תשדר וגם תקליט. הבחירות ישקפו את טעמך האישי או שתשתדל לעשות מעין צדק חלוקתי?

"לא תהיה הטיה, פשוט מפני שבשנים האחרונות התברר לי שיש המון מלחינים ישראלים ויצירות ישראליות שאני אוהב, מכל הסגנונות. עם זאת אשתדל לנהוג לפי 'עיקרון דורי' ­- לא להפלות לרעה ולא להזניח את המלחינים הוותיקים ואני מוסיף, בחיוך, שמדובר בקבוצה הגדולה של  מלחינים בני 31 ומעלה. אבל העיקר הוא שאני  מאמין שהקהל יאהב את מה שנציע לו. יש המון מוסיקה ישראלית טובה ש'מדברת'. כדברן גדול בעצמי ­ אני מאמין מאוד בדיבור ובדיאלוג מוסיקלי, בעיקר עם הקהל".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
tm_tools.isArticleType(article) : true