בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה שדגים מנגנים

סיטאר וירטואלי וכפפות דיגיטליות הם רק שניים מכלי הנגינה שמפתחים תלמידי המסלול למוסיקה וטכנולוגיה באוניברסיטת בר אילן. המוסיקאי נורי יעקובי, חוקר מוח וממובילי המסלול, מסביר למה אין סתירה בין קלאסיקה לאלקטרוניקה

4תגובות

מרתף הקטן של מועדון "לבונטין 7" בתל אביב היה דחוס מאדם בסוף השבוע שעבר, לקראת חצות. כולם באו לשמוע ולראות קונצרט-מופע אלקטרוני, שצליליו מסונתזים, מוקלטים וערוכים על ידי תוכנות מחשב מתוחכמות, וחלקו מנוגן על ידי כלי נגינה מומצאים.

היצירה שפתחה את הערב היתה "פואמה סימפונית" של ג'רג' ליגטי מ-1960. את היצירה כתב המלחין ההונגרי ל-100 מטרונומים, אותם מכשירים מכניים קטנים שמסמנים למוסיקאים את מהירות היצירה.

כבר כאן שורטט האופי המיוחד של הקונצרט הזה: הבמה, שאותה היו אמורים לכסות מטרונומים מקיר לקיר, כשטיח שחרחר-חום מתקתק של מטוטלות קטנות, נשארה ריקה. את תפקיד המכניקה החליפה האלקטרוניקה: מלחיני הערב דימו את התקתוק ואת האקראיות ביחסי המהירות בין המטרונומים באמצעות מחשב. כך מילא צליל המטרונומים הווירטואליים, המתקתקים בצלילים כלל לא וירטואליים, את האולם החשוך.

מלחיני הערב היו סטודנטים, תלמידי המסלול למוסיקה וטכנולוגיה באוניברסיטת בר אילן. במסלול הייחודי אפשר ללמוד לעומקה מוסיקה אלקטרונית על כל היבטיה: הטכנולוגיים והאסתטיים, ההיסטוריים וגם הקוגניטיביים.

את ההיבט הקומפוזיטורי של הלימודים אפשר היה לראות ביצירה השנייה של הערב, מוסיקה שכתבו הסטודנטים ל"אליס בארץ הוויי-פיי", אוסף ערוך של חמישה סרטי "אליס בארץ הפלאות". הקסם והפנטסיה בסיפור הנושן קיבלו ממד חדש בזכות הפסקול שהולחן להם כאן. הפסקול כלל את המגוון הרחב ביותר של רעשים וקולות, צלילים ורחשים, שרק מי שהתנסה במלאכת ההלחנה האלקטרונית יכול להבין אילו אמצעי מחשוב וידע נחוצים כדי לייצרם.

האחראי על הקונצרט, מקברניטי המסלול והרוח החיה של הערב היה המלחין נורי יעקובי. הוא הנחה, ניצח על מפעילי המחשבים והפיח אנרגיה בכל. המסלול, הוא מסביר, הוקם לפני עשור, התעדכן ושודרג לפני כחמש שנים. הוא-עצמו הגיע לשם לפני כשלוש שנים וכמעט מיד חנך את האולפן האלקטרוני המשוכלל של המחלקה.

"אחד הנושאים שנלמדים במסלול הוא הקוגניציה המוסיקלית, כי אי אפשר להפריד בין תופעת הצליל לבין הדרך שבה הוא נתפש על ידי המוח שלנו", אומר יעקובי. "התוכנית שלנו אינטנסיבית: 15 תלמידים לתואר ראשון - אין מקום ליותר - וכן תלמידים ללימודי תעודה ותלמידי חקר ותארים מתקדמים. התואר כולל לימודים תיאורטיים בתחום הצליל, כמו אקוסטיקה וסינתיזה; וגם היבטים של חומרה: בניית כלי נגינה ומערכות אינטראקטיביות, למשל מערכות חינוכיות או כלים לצורכי מחקר".

שאלה של עומק

יעקובי, יליד 1979, הוא איש מדע, בנוסף להיותו מוסיקאי רב-גוני. הוא חבר אנסמבל "האומן ח"י" שהקים אנדרה היידו והשתתף במופעים "קולמוס הנפש" ו"המגדל הפורח באוויר"; חבר אנסמבל "תפילאלת"; מלחין לתיאטרון שזכה בפרסים בתחום, בהם פרס מרגלית; ומלחין מוסיקה קונצרטית. הוא גם נגן ויולה שמאחוריו שישה אלבומים של מוסיקה מסגנונות שונים, חלקם הגדול מוסיקה יהודית - כולל בחברת "צדיק" של המלחין האמריקאי ג'ון זורן.

במקביל, החל ללמוד מדעים באוניברסיטה בגיל 15. את התואר השני במתמטיקה השלים חמש שנים אחר כך. עתה הוא חוקר בתחום מדעי המוח: "לפני כשמונה שנים התעורר בי עניין למזג את תחומי העניין שלי", הוא אומר. "מוסיקה ומדע הם עולמות ידע שונים - אבל יש ביניהם זיקה".

ההיבט הטכנולוגי של המוסיקה שיקף חלק מאותה זיקה בין העולמות: "כנער כתבתי מוסיקה אלקטרונית בכל מיני גילויים שלה, וחזרתי אליה כשכתבתי לתיאטרון. התחלתי לבנות מערכות אינטראקטיביות שהפעילו את המוסיקה בתיאטרון. השתמשתי במוסיקה אלקטרונית שניגנתי בהופעות של הזמרת ויקטוריה חנה. כך הקצוות האלה נפגשו", הוא אומר.

את ההיבט הקומפוזיטורי של המסלול הטכנולוגי רואה איפוא יעקובי כקלאסי: "אנחנו מלמדים מוסיקה קלאסית עכשווית, לא פופולרית", הוא אומר. "אני לא מגביל את הסטודנטים מבחינה סגנונית. יש סטודנטים שמלחינים מוסיקה אלקטרונית שאתה אפשר גם לרקוד, או שמביאים תרגילים של מוסיקת אמביינט; אבל ההתכוונות שלנו אמנותית. ההבדל הוא בעומק.

נשיפה דיגיטלית

"אין לי התנגדות שהסטודנטים יעסקו בהיבטים של מוסיקה פופולרית, שיתפרנסו מזה או שיכתבו אותה להנאתם; אבל כדיסציפלינה שלומדים - זו צריכה להיות קלאסית". ובכלל, הוא אינו רואה במוסיקה האלקטרונית יישות בפני עצמה: "מהי מוסיקה אלקטרונית בעצם?", הוא שואל ומשיב: "היא אוסף של טכניקות שיכולות לשמש כל מוסיקאי. היא לא מציבה גבולות בינה לבין מוסיקה אקוסטית, אנחנו הרי פותחים פרטיטורות של יצירות קלאסיות בכיתה ולומדים אותן. לא מדובר ב'או-או', ולא בתחומים שיש ביניהם קונפליקט, אלא בכאלה שיכולים להעשיר זה את זה".

יעקבי נלהב מהאפשרויות הרחבות שמעניקה הטכנולוגיה לא רק ליצירה אלא גם למחקר המוסיקלי, המוסיקולוגי והאתנו-מוסיקולוגי. כדוגמה הוא מזכיר מחקרים שבודקים את מידת האינטנסיביות של יצירה מוסיקלית באמצעות כלים שהסטודנטים מפתחים, או את ההשפעה הרגשית של מוסיקה על האדם.

"אני חוקר תיפוף וקצב", הוא מספר על עבודת הדוקטורט שעליה הוא שוקד עתה באוניברסיטה העברית. "איך אנשים מתופפים - את זה אני מנסה להבין. אילו תהליכים מוסיקליים מאפשרים לנו להיות מסוכרנים לקצב, מה עובר אצלנו בראש. ולא רק בראש, אלא יותר מזה, בגוף: למשל, במערכת העצבים. את זה אני חוקר באמצעים טכנולוגיים".

היבטים נוספים של המסלול למוסיקה וטכנולוגיה, שבו מלמדים גם שי כהן, מורל קורן ואיתן אביצור, הוא פיתוח לומדות - וגם כלי נגינה שבונים בסדנה; למשל, כפפות שיכולות לשלוט בצליל; חליל שהופך להיות בקר, והמוסיקה נוצרת בו לא כצליל נשיפה אלא מתרגום דיגיטלי של הנשיפה ותנועת האצבעות; או סיטאר הודי וירטואלי שמנגנים בו בעזרת גיטרה בס וכל צליל של הגיטרה מתורגם בדרך אלקטרונית לדקויות האקוסטיות של צליל הסיטאר.

"ישנם גם כלים פחות שגרתיים", אומר יעקבי. "למשל, כלי נגינה שהוא אקווריום, ובו תנועת הדגים היא ששולטת בהפקת המוסיקה, עם חישוב של האקראיות בתנועתם אבל גם האינטראקציה ביניהם. יש גם כלים שאני פשוט לא מצליח לתאר במלים. למשל, כלי שמבוסס על המספרים שבמקלדת של המחשב: תשעה לחצנים בסך הכל, שמסוגלים להביע את הרגשות האנושיים הכי מעודנים ואינטימיים שניתן לדמיין".

דודו בכר
איריס פשדצקי


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו