בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"פיירו הסהרורי" של שנברג עדיין מפלגת כבר 100 שנה

השירה חצי דיבורית, הכלים מנגנים עצמאית, המוסיקה א-טונאלית והטקסטים המודרניסטיים נוגעים בסיוט

4תגובות

מה האסוציאציות שמעלה השם "ארנולד שנברג"? שנברג עצמו כתב ב-1948: "תמיד כשמדברים עלי, אנשים חושבים על זוועות, על א-טונאליות, ועל הלחנה ב-12 טונים"; ובאותו מאמר הוא שב ושוטח את טענתו, שאין מוסיקה חדשה בלי הישענות על זו המסורתית, ושהוא עצמו התמחה ברמה הגבוהה ביותר במוסיקת העבר - ואף הלחין בסגנונה בתקופות עברו - ולא רק בטכניקות החדישות.

רק לעתים רחוקות, כתב שנברג, אנשים מבינים שאותה היד שהעזה לקרוא תיגר על הישגיהם של אבות המוסיקה - והוא מתכוון לידו-שלו - הגיעה בעצמה לשלמות של הלחנה בסגנונם: "בעיקשות שבתי וטענתי שהמוסיקה החדשה אינה אלא התפתחות טבעית מהמשאבים המוסיקלים שתמיד עמדו לרשותנו", כתב, "אבל מה הטעם בהסברים תיאורטיים נוכח ההשפעה של המוסיקה החדשה עצמה על המאזינים? מה זה יעזור אם אומר למאזינים, 'זוהי מוסיקה יפה', אם אינם מרגישים בזאת? איך אוכל לרכוש חברים עם סוג כזה של מוסיקה? לפיכך לא יכולתי, וגם לא ציפיתי, לרכוש חברים; ולמרות שאהבתי מאוד את יצירותי, פחדתי להציג אותן לקהל, ולא הראיתי אותן אלא לחברי הטובים ביותר".

יש איזו שמחה בלב, לא נעדרת שמחה לאיד, על כך שהסמל למוסיקה האיומה והנוראה שהלחין ארנולד שנברג, המוסיקה שעוררה התקפות אלימות מצד מבקרי העיתונות והקהל באולם הקונצרטים - יש תיאור נפלא של שנברג על התפלגות הקהל, לפי אזורי הישיבה באולם, בעוצמת גילויי השיטנה שהופגנו כלפיו בקונצרטים שלו - שהסמל הזה הוא היום בן 100 שנה.

פלורנס הומולקה ופרויקט יורק

ב 9 ביולי 1912 השלים שנברג יצירה חדשה לאנסמבל קטן בן שבעה מבצעים: מנצח, זמרת-שחקנית, חלילן שניגן גם בפיקולו, נגן קלרינט וקלרינט-באס, כנר שניגן לסירוגין גם בוויולה, צ'לן ופסנתרן. השבעה נתבעו לעשרות חזרות, יש אומרים 40, עד שהיצירה היתה מוכנה לביצוע, והיא הועלתה בברלין באוקטובר אותה השנה. זו היתה "פיירו הסהרורי"; ומאז אותו קונצרט, שבו התפלג הקהל לשורקי בוז ולמוחאי כפיים ¬ וכך גם בסיור האירופי שעשתה היצירה בהמשך, בו היא זכתה לגינויים (במיוחד באיטליה) לצד הצלחה גדולה ¬ ועד היום, מהווה "פיירו הסהרורי" קו פרשת מים, ואולי חומת הפרדה, בין הישן לחדש, השמרני לנועז, הרומנטי למודרני; ובין כבלי המסורת לרוח החופש.

גם בתוך הפרטיטורה של פיירו הסהרורי רוחש קונפליקט בין הסדר ההגיוני לחופש שאין לו גבולות, כשהסדר מיוצג על ידי מבנה הטקסט וההשלכות המתמטיות-נומרולוגיות שלו. היצירה היא מחזור, סדרה בת 21 שירים - אולי מחווה למספר הכרונולגי של היצירה בסדר יצירותיו של שנברג, אופ' 21 - שלוקטו מאוסף שירה שכתב המשורר הבלגי אלבר ג'ירו, בתרגום לגרמנית. המחזור נחלק לשלוש קבוצות, כל קבוצה בת שבעה שירים ¬ כמספר חברי האנסמבל המבצע - וכל שיר בן 13 שורות שהראשונה בהן חוזרת בתבנית קבועה. שנברג משתמש בכך בהלחנתו, כמו גם בטכניקות וצורות הלחנה קלאסיות דוגמת רונדו, קאנון, מבנה תלת-חלקי ופסקאליה.

אבל כאן נגמר הסדר, קודם כל בטקסט עצמו. הימים הם ימי האקספרסיוניזם - שנברג, שהיה גם צייר, השתייך לתנועה הזאת - והאקספרסיוניזם הושפע מהתורה הכי מדוברת באותה התקופה, הפסיכואנליזה של פרויד. לכן השירים של ג'ירו הסימבוליסט דיברו כל כך ללבו של שנברג: פיירו, דמות הליצן העצוב, החיוור והלבוש לבן מהקומדיה דל'ארטה, מקבל בהם ממדים אחרים: זו כבר איננה התמונה האידילית-קומית של הליצן וחבריו האיטלקיים מהעיר ברגמו של הרנסאנס באיטליה, אלא תמונה מלאת זוועה, עם דם, מוות, ירח חולה (כשמו של אחד השירים) ועולם אפל.

מאפיין מודרניסטי ראשי ביצירה הוא אפוא הגלגול שעובר הטבע, מסמל רומנטי גרמני של מפלט טהור, אינדיבידואליסטי ובודד ¬ לטבע מאיים, רוחש רע, הכולל ייסורי הנפש, מסע אל מחוזות סיוט וחרדה ואף חילול הקודש, למשל תיאור הדם המבעבע מעיניה של המדונה. זו התגלמות הלא-מודע בתורתו של פרויד.

תיאטרון-מוסיקה קאמרי

אבל מהו המודניזם הטקסטואלי לעומת הדרך בה הלחין אותו שנברג, ובראש וראשונה התפקיד של השחקנית-זמרת: ב"פיירו" המציא שנברג אופן ביטוי קולי חדש, והוא שילוב בין שירה לדקלום (בגרמנית: "שפרכגזאנג"). הזמרת שרה אמנם את הטקסט בגובה ובערכים הריתמיים שמראים התווים, אבל היא לא מצייתת לכך לגמרי. גם בדיבור קיים הרי מרכיב של גובה הצליל ואפשר לחוש בו למשל באופן שבה נשאלת שאלה - אז הצליל עולה למעלה - או בדיבור נסער, בו ניתן להרגיש בעליות וירידות תכופות. הגובה בצליל הדיבורי, שאינו מדויק לגמרי, הוא שנתן את ההשראה לתפקיד הזמרת ב"פיירו": היא מדברת בשירה ושרה בדיבור, וכך מציגה מרכיב חדש לגמרי בשיר האמנותי הקלאסי. לעג, חרדה מקפיאת דם, סרקזם, נחמה ¬ פתאום הקול האנושי יכול לבטא את כל אלה בשירה.

בולט בהקשר זה גם גם התפקיד שהלחין שנברג לאנסמבל הכלי. בצורה יוצאת דופן, כמעט שאין לאורך היצירה שיר שבו מנגן האנסמבל כולו על חמשת נגניו - ומפורסם למשל אותו "ירח חולה", שיר לקול וחליל בלבד. פרגמנטציה של האנסמבל הכלי, שבירה לחלקיקים, זו אפוא התמונה, והיא מקבילה להתנפצות הנפש בשירים.

הצירופים הצליליים שנוצרים הם חגיגה של א-טונאליות. בשירה אין תחושה של יצירת מתח ופתרונו וגם השימוש בכלי הנגינה אינו דומה לאסתטיקה המסורתית של מנגינה וליווי אלא יש לכלים עצמאות מוחלטת. כך, לכל משתתף ב"פיירו", אם הוא קול או כלי, תפקיד סולני משל עצמו, לכאורה בלי קשר לתפקידים האחרים.

ומה נוצר מהשילוב הזה? הרפתקאת סאונד שאין דומה לה. עונג צלילי מרתק, הפורש קשת אינסופית של צבעים ורגשות - וגם מבריח את הקהל מאולם הקונצרטים. לכן אנחת ההנאה המסוימת - הסונטת במקצת - עם הגיעה של "פיירו" לגיל :100 היום, יש לקוות, אפילו השמרנים שבשמרנים יתביישו להיעדר מאולם הקונצרטים בגלל יצירה בגיל מופלג שכזה. הלוא תמיד נוהגים ללעוג לשמרנותם ומיושנותם של זקנים, והנה מגיעה הזקנה המרהיבה הזאת, היצירה "פיירו הסהרורי", נועזת מכל צעיר, רעננה כאילו הולחנה אתמול: האין זו בושה לפחד ממנה?

"פיירו" היתה פורצת דרך לא רק במה שקורה בתוך דפי הפרטיטורה שלה, אלא גם בתפישה שלה, שהיא תיאטרון-מוסיקה קאמרי. אם יש ז'אנר שנולד במאה ה 20 ומזוהה עמה יותר מכל, ז'אנר ששינה לעד את הגישה להרכב מוסיקלי ולביצוע מוסיקלי ולקונצרט - הלא זה התיאטרון-מוסיקה הקאמרי שנולד אז, עם "פיירו הסהרורי".

ואת הישארותה של היצירה ברפרטואר לא ניתן לזקוף לזכות הקהל: לא בזכות קוני הכרטיסים חיה "פיירו", אלא למרות תגובתם, למרות הסלידה שלהם מהיצירה לאורך הדורות, למרות היעדרותם מאולם הקונצרטים או בריחתם ההמונית ממנו לפני שנוגנה (תמיד מציבים את "פיירו" כיצירה אחרונה, אחרי ההפסקה, כדי לתת למאזינים אפשרות לא לחזור לחלק השני של הקונצרט). לא: "פיירו" חיה בזכות מבצעיה, הנגנים והזמרות והמנצחים, שחוזרים שוב ושוב אל האוצרות שטמונים בה, אל ההרפתקאה שהיא מעניקה ושנשמעת עכשווית ורלוונטית מתמיד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו