בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמריקה חוגגת 100 לקונלון ננקארו

המלחין החריג שנרדף וגורש חיבר יצירות וירטואוזיות לפסנתר ממוכן שיד אדם לא תוכל לנגן - מה שהבטיח ששום מבצע לא יקלקל את הפרטיטורה

4תגובות

לשמע הצלילים הראשונים אפשר להתרווח בכיסא ולהתחיל ליהנות: צלילי פסנתר שופעי קסם, במוסיקה שהיא בעליל מודרנית ויחד עם זאת מלאת הומור וחיים. היא מתנגנת עם הדים של בוגי-ווגי, כמו הפסנתרים הישנים במסבאות בסרטי המערב הפרוע, ונקטעת לעתים, לעתים משתעשעת במקצבי מחול ספרדיים וגם בסולם שמזכיר קצת פלמנקו, מרקידה את הרגל אבל לא מוותרת על דקירות דיסוננטיות, ועל אקורדים במהלכים לא צפויים ומאגרי צלילים לא מקובלים.

אבל מה זאת - ככל שמתקדמת המוסיקה, משהו בה נשמע משונה, מוזר. כן, באופן בלתי אפשרי, קו הבאס ביד שמאל מתחיל למהר, בעוד יד ימין מאיטה את רצף הצלילים הגבוהים: משימה ריתמית לא אנושית; והנה בדרך פלא נוסף עוד קול, באמצע הפסנתר, בין שכבת הצלילים הגבוהה לנמוכה, כאילו עוד יד נשלחה מאנשהו והצטרפה לחגיגה.

ואז - הלם: אשד כביר של צלילים ניתך במהירות מטורפת, במהירות הולכת ומתגברת, כאילו מאות אצבעות רצות על הקלידים, בלי הפסקה, בווירטואוזיות שנדמית הרבה מעל יכולתו של פסנתרן אנושי. הגלישות על הצלילים הגבוהים נשמעות כמו שריקות של רוח, מהלומות האקורדים על הצלילים הנמוכים כרעמים; קירות של סאונד, ושכבות על שכבות של מוסיקה, כל אחת לפי שעון-זמן משלה, מתחילות להיערם זו על גבי זו: איזה מין פסנתרן זה, נפער הפה בתדהמה, שיכול להפיק גלי סערה כאלה, שעולים וגואים ומתנפצים, ביחד עם צלילים שמנתרים בגובה בעדינות של ציפורים קטנטנות ומטפטפים כטיפות גשם, ומרווחי צליל שקופצים במהירות הבזק? איזה אדם יכול להפיק פוליריתמיות שכזו בה כל קול מנוגן במהירות אחרת?

נאט מיוזיק

ובאמת, אין פסנתרן אנושי שמסוגל לכך. המוסיקה הזאת הולחנה לאוטומט עתיק יומין, הפסנתר הממוכן (Player piano). פסנתרים אלה פרחו בארצות הברית בסוף המאה ה 19 ותחילת ה 20 והתאפיינו בהפעלה מכנית, ללא מגע יד אדם, של קלידי הפסנתר, באמצעות גלילי נייר-עבה מנוקבים. אפשר היה לשלשל מטבע לפסנתר כזה, שהיה ממוקם במסבאות ומסעדות, "סלונים" ומועדונים, לראות איך הקלידים עולים ויורדים ומנגנים בו בכוחות עצמם, ולהאזין איך התוכנה הקדומה משחזרת יצירות של שופן, נגינה של רחמנינוב וג'לי רול מורטון, קטעי ג'אז ובלוז מוקדמים, שירים אמריקאים ושירי לכת.

ההשתכללות של טכנולוגיית ההקלטה והרמקולים הביאה למותו של הפסנתר הממוכן - אבל הוא זכה לחיים חדשים, מודרניים, מידיו של מי שהלחין את היצירה שתוארה קודם ועוד עשרות כמוה. היה זה המלחין האמריקאי קונלון ננקארו (1912 ,Nancarrow 1997), והשנה מציינת ארצות הברית 100 להולדתו. אמריקה מתגאה עכשיו בננקארו, אחד ממלחיניה המופלאים, ששיקף היבט ייחודי במסורת המוסיקלית העשירה שלה במאה ה 20; אבל בזמנו היא בגדה בו, רדפה אותו על דעותיו הפוליטיות, והכריחה אותו לגלות ממנה ולהלחין בבדידות, הרחק מעין כל, את המוסיקה שלו שכמוה לא שמע העולם לפניו.

סיוט של מלחינים

למה בחר ננקארו במכונה שתנגן את יצירותיו? מלחינים הם זן מיוחד של יוצרים, כי הם זקוקים למתווך, למבצע, שיפיח רוח חיים ביצירתם: תווי פרטיטורה הם דבר מת. בלי מבצעים אין מוסיקה - ואלה עלולים להיות לפעמים הסיוט של המלחינים. כי מי יכול לקלוע בדיוק לכוונתו ורגשותיו ודמיונו של אמן יוצר, אפילו הוא מצויד בתווים, שהם כידוע רק בגדר הצעה ויש אינסוף דרכים למימושם במוסיקה?

מלחינים יכולים להיות מאוד מתוסכלים אפוא: היצירה של סופרים, לעומתם, נקראת באופן ישיר, בלי תיווך, על ידי הנמענים-הקוראים; יצירות של פסלים וציירים נצפות באופן ישיר; ואילו יצירתם של המלחינים לעולם נחווית מיד שנייה, על ידי מבצע פרשן - ויש שיאמרו: יוצר-אמן בפני עצמו - ולא ישירות מהם. חלומם של מלחינים רבים היה לפיכך להטביע את יצירתם בחומר כדי שתהיה היא-עצמה, ולא תחמוק מידיהם ברגע שהושלמה, נתונה לגחמותיהם ולפעמים לחוסר כישרונם של מבצעים.

אבל זאת היתה רק אחת הסיבות בגללן החליט קונלון ננקארו להלחין לפסנתר הממוכן. הסיבה העיקרית הייתה פוליטית.

ננקארו נולד למשפחה מכובדת בעיר טקסקאנה בארקנסו: אביו, שהיה ראש העיר, שלח אותו בהתאם למעמדו הגבוה לאקדמיה הצבאית באילינוי, ואחר כך ללימודי הנדסה באוניברסיטת ונדרבילט. "נאן", כפי שקראו לו בחיבה, לא עמד בציפיות האלה: הוא לא סבל לימודי הנדסה ונשר מיד, מאבד כך את התמיכה הכלכלית של אביו, ובמקום זאת התחיל ללמוד מוסיקה באקדמיה בסינסינטי, בין היתר נגינה בחצוצרה.

אי–פי

הוא לא הצליח בלימודים, אבל באקדמיה, ב 1930, התוודע ליצירה "פולחן האביב" של סטרווינסקי, מה שגרם לו להחליט להיות מלחין. ארבע שנים אחר כך נסע לבוסטון ללמוד קומפוזיציה אצל שניים מגדולי המלחינים אז באמריקה, וולטר פיסטון ורוג'ר סשנס. ננקארו התחיל להלחין - יצירות לפסנתר, לתזמורת קטנה ולאנסמבלים קאמריים - ושמו החל להתפרסם בבוסטון. לפרנסתו הוא עבד כחצוצרן באנייה, וזכה לבקר בבירות אירופה.

ואז התחוללה התפנית ששינתה את חייו. בבוסטון, בגיל 22, הוא הצטרף למפלגה הקומוניסטית האמריקאית: "הוא אהב את סטרווינסקי, ארל היינס, לואי ארמסטרונג וקרל מארקס", כפי שאמר עליו אחד מחבריו. כשפרצה מלחמת האזרחים בספרד התנדב ננקארו ל"בריגדת אברהם לינקולן" ¬ גדוד צעירים שיצא ב 1937 להילחם לצד הרפובליקאים נגד הפאשיסטים של גנרל פרנקו.

בריגדת לינקולן אוישה ברובה על ידי חבריו מהמפלגה הקומוניסטית וכן לוחמי זכויות אדם ופעילים חברתיים, נלחמה בכמה קרבות מפתח והשתתפה ללא הצלחה בבלימת הכוחות של פרנקו. לזמן מסוים פיקד עליה באופן חסר תקדים קצין אפריקאי-אמריקאי. בין הקרבות גילו חבריו של ננקארו שהוא נגן חצוצרה, והם העידו איך הצלילים האוונגרדים מה"ביוגל", חצוצרת התרועה שלו, הדהדו בשדות הקטל.

ננקארו שרד אך בקושי את התבוסה של גדודו במלחמה והצליח לחזור באניית משא לארצות הברית, שם התיישב בניו יורק, התוודע למלחינים כמו אהרון קופלנד ואליוט קרטר, ולתיאוריות המוסיקליות המהפכניות של הנרי קאוול. אבל מהר מאוד הסתבר לו שמעתה הוא נרדף, וכמו חבריו הלוחמים לשעבר - שיותר מאוחר הוכרזו כ"גוף חתרני" על ידי ראש האף-בי-איי אדגר הובר - נחשב לאישיות לא רצויה במולדתו. פחות משנה אחרי שחזר מהמלחמה הגיש בקשה לדרכון כדי לצאת את ארצות הברית, ונתקל בסירוב. כשהרגיש שחבל הרדיפה המקארטיסטית מתהדק סביב צווארו ברח ב 1940 בחוסר כל למקסיקו, התיישב במקסיקו סיטי, התנער מאזרחותו האמריקאית והתאזרח כמקסיקאי, ושם חי עד מותו יותר מחצי מאה אחר כך.

קייג' וקנינגהאם מתחברים

את הפסנתר הממוכן הראשון שלו רכש קונלון ננקארו בביקור קצר בארצות הברית בגיל 35, בזכות כספי ירושה שקיבל, ורק אז התחיל להלחין לכלי. בהדרגתיות נודע לעולם על המלחין המתבודד שכותב למכונה בצריף במקסיקו סיטי. המלחין אליוט קרטר דאג להוצאה לאור של יצירה אחת שלו, ג'ון קייג' התיידד אתו וביקר אותו כמה פעמים בביתו, הכוריאוגרף מרס קנינגהם כתב יצירות מחול למוסיקה הממוכנת שלו וסייר אתה בעולם, ולאורך השנים הודפסו עוד ועוד מיצירותיו בכתבי עת שונים; וב 1962 הוזמן ננקארו להציג את יצירותיו בקונצרט חי ¬ הקונצרט הראשון והיחיד שנתן עד סמוך למותו.

התקופה האחרונה של קונלון ננקארו היתה מאושרת. הוא נישא בפעם השלישית, לארכיאולוגית היפאנית יוקו סגיורה שעבדה במקסיקו, ולזוג נולד בן שבינקותו טיפל בו רק ננקארו בן ה 58, בגלל שיתוק שאחז באשתו: בראיון אתה בתוכנית רדיו היא מספרת בהתרגשות ואהבה על התקופה ההיא, ועל השנים הארוכות בחברתו: "איש גדול וחזק ומלא חיים שראה הכל בשני קטבים, שחור או לבן", כדבריה.

יצירותיו הוקלטו ויצאו לאור, והוא החל לקבל הזמנות ליצירות ממבצעים בשר ודם ובראשם הפסנתרנית אורסולה אופנס, לה כתב מוסיקה נהדרת. פרס בסך 300 אלף דולר, ביצועים בלינקולן סנטר, סיורים לאורך ארצות הברית שאליה חזר לראשונה בצורה גלויה מגלותו, הזמנה להולנד להציג את יצירותיו ¬ ננקארו זכה לעדנה, וב 1996 החליט לחזור למולדתו ולשוב להיות אמריקאי. השלטונות הסכימו, אבל, כפי שסיפרה אשתו, חייבו אותו להצהיר שהוא מתנער מהעבר שלו ומתכחש לאמונותיו: "למרות שכבר מזמן לא היה קומוניסט נאן סירב לתנאי הזה", סיפרה סגיורו. פחות משנתיים אחר כך מת בביתו במקסיקו סיטי, בקרב בני משפחתו וחבריו, בגיל 84.

המורשת של ננקארו מעוררת תדהמה. ב 50 היצירות שלו לפסנתר ממוכן הוא הקים עולם ריתמי שתואר כ"קתדרלות של זמן", ולשמע הקנונים הסבוכים שלו, בהם הקולות מאיצים ביחסים מתמטיים משתנים מצליל לצליל, התודעה מסתחררת. הוא גאל את הפסנתר הממוכן מהאוטומטיות המונוטונית שלו והפך אותו לחיה פראית, יצור חי ונושם שמפיק צבעי צליל שלא ייאמנו, ומרקם בהיר כפי שרק בכלי כזה ניתן להשיג. חצי שנה של עבודה מאומצת לצורך ניקוב גלילי הנייר - זה מה שהיה נחוץ כדי להפיק רק חמש דקות של מוסיקה כפי שהלחין.

והפסנתר הממוכן, לו הקדיש את חייו, היה לחברו הטוב: איני רואה הגיון בפרשנות שונה ומתחדשת למוסיקה, אמר פעם בראיון, והוסיף: "מצדי, אמצא את ההקלטה הכי טובה בעיני ליצירה מסוימת, ובה אדבק כל חיי". הדי המוסיקה האמריקאית המוקדמת שמצאו את דרכם ליצירותיו - הג'ז והבלוז ושירי העם, רסיסי זיכרון לתקופה שאבדה, עושים אותו לאחד המלחינים האמריקאים הגדולים, על אף הבגידה שבגדה בו ארצו.


 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו