בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ישראל מציגה: פסנתר ב-40 אצבעות

"מולטיפיאנו" של הפסנתרן תומר לב ושלושה מתלמידיו, נוצר כמענה לדעיכה של הרסיטל לפסנתר יחיד, והוא יוצא השבוע לכבוש את דרום אמריקה

10תגובות

פעם בשלוש שנים, בתחרות הבינלאומית ע"ש רובינשטיין, שוטפים את תל אביב גלי פסנתרנות בדמות עשרות רסיטלים מסחררים. בין תחרות לתחרות, סצינת הרסיטלים נושמת אך מצטמקת. פסנתרנים מעולים זמינים יש ¬ אורחים וגם ישראלים; ביקוש לנגינתם - נחלש והולך.

תומר לב, אמן פסנתר מנוסה, לשעבר מנהל בית הספר למוסיקה באוניברסיטת ת"א ע"ש בוכמן-מהטה (הוא נמנה עם המורים הבכירים בו) אומר ששקיעת הרסיטלים היא מגמה כללית. "תהליך הגוויעה מקיף את כל העולם, מופעים קלאסיים בהשתתפות נגן אחד או זמר אחד מקובלים פחות. מסורת של מאות שנים ננטשת, רפרטואר מפואר - בתחום הפסנתר אלה יצירות שופן, שומאן, מנדלסון וליסט, וגם באך, מוצרט והיידן - אינה מוצאת במה".

לב, בן ארבעים פלוס, זוכר מציאות שונה: במוזיאון תל אביב למשל, עוד לפני כ-15 שנה, נערכו סדרות רסיטלים. כיום אפילו הפילהרמונית מתקשה למכור אירוע כזה, הוא אומר, אפילו כשמדובר באמנים בעלי שם. "בשבילי", אומר ד"ר לב, "זו מציאות קודרת, אבל בהבעת צער אין די. אני, בתוקף עיסוקי, מחפש תגובות מעשיות למציאות זו ¬ שהרי פעילותי וייעודי היא הכשרת דור צעיר של פסנתרנים, שאמורים לקבל הזדמנויות הופעה רבות ככל האפשר. אם רסיטלים רגילים אינם מבוקשים, צריך להציג אלטרנטיבות".

לאלטרנטיבה שיזם ואירגן תומר לב קוראים "מולטיפיאנו" - קבוצה שבה מנגנים יחדיו הוא ושלושה מתלמידיו בקומבינציות רב-פסנתריות רבות, מארבע ידיים עד שמונה (ולפעמים, עם תגבורת, אפילו יותר). בסוף השבוע יוצאת הקבוצה למסע בדרום אמריקה, מקצת הקונצרטים שלה שם ייערכו באולמות ענקיים, מרכזיים.

"בשנים האחרונות", מספר לב, "צמחה אצלי כיתת פסנתר נפלאה ("כיתה" היא מונח מקצועי מקובל לתלמידיו של מורה מסוים בתקופה נתונה, ח"ח), אחדים מתלמידי כבר אינם רק תלמידים אלא מוסיקאים בזכות עצמם. עם אמנים כאלה, 'מולטיפיאנו' התבררה כאפשרות הגיונית המשלבת את שלוש האהבות שלי: נגינה, הוראה וגילוי יצירות מיוחדות. ההרכב שלנו בינתיים מיוחד למדי, אין כמעט בעולם אנסמבלים של פסנתרנים, קבוצות קבועות שמטפלות ברצינות ברפרטואר הרב-פסנתרי ולא רואות בו רק מאגר הדרנים".

כשהתברר שיש היענות מצד הביקוש, הרעיון התגשם. "באוקטובר 2011 קיבלנו הזמנה לנגן במזרח הרחוק, סין וטאיוואן, ולתת שם כיתות אמן. מראש החלטתי שננגן יחד, בצירופים שונים, כדי שזה לא ייראה כמו קונצרט תלמידים". לתומר לב יש עבר גם בנגינה בדואו פסנתרים, שנים הופיע כך בעיקר עם אמו, נעמי לב, שהיתה גם מורתו הראשונה. עכשיו, ב"מולטיפיאנו", הוא מנגן עם תלמידיו: ברניקה גליקסמן, דניאל בורוביצקי, יובל גלעד. התגובות שקצרו בקונצרטים במזרח אסיה היו מדהימות, הוא מספר. "לא נתנו לנו לרדת מהבמה. הגשנו שם בכל קונצרט כמעט את כל 'צירופי המקלדת' האפשריים. לאחר שחזרנו ארצה קיבלנו הזמנות להופיע במתכונת הזאת בשתי האמריקות".

לתת פדאל לאחר

הרפרטואר הרב-פסנתרי השכיח מיועד ל-20 אצבעות, מוסיף לב, אבל כשבוחנים את היצירות הראויות מתברר שיש יצירות מקוריות רבות שנכתבו לביצוע ביותר מארבע ידיים - בין השאר מאת סמטנה, רחמנינוב, שניטקה וגם ראוול. אנסמבל מולטיפיאנו יוצא כאמור עכשיו להופעות בדרום אמריקה. לפני כן, ביום חמישי השבוע, הם יופיעו באולם הבית (אולם קלרמונט של האקדמיה, באוניברסיטת תל אביב, 19:30) באותה תוכנית בדיוק: באך (ריצ'רקאר מתוך המינחה המוסיקלית), צ'ייקובסקי (הסוויטה "מפצח האגוזים"), רוסיני (פנטסיה על אריה מתוך "הספר מסביליה"), פולנק (קונצ'רטו לשני פסנתרים) וגם ראוול, רחמנינוב, סמטנה ואריה לבנון.

קונצרט רב-פסנתרים, מדגיש ד"ר לב, אינו מתיימר, ואינו יכול, לתפוס את מקומו של הרסיטל המסורתי לפסנתר יחיד; זו פלטפורמה אלטרנטיבית, אטרקטיבית. 'פלטפורמה' - "משום שלקונצרט רב-פסנתרים אפשר להכניס הכל: יצירות סולו, יצירות לארבע ידיים בפסנתר אחד, לארבע ידיים בשני פסנתרים, והרכבים מיוחדים מרובי פסנתרים. בדוגמה של 'מולטיפיאנו', אילולא 'ארזנו' את הנגינה בפורמט הזה ¬ הפסנתרנים הצעירים המצוינים הללו לא היו מקבלים שום הזדמנות כזאת בשנים הקרובות, ואולי, לצערנו, אף פעם".

קשה לתפקד בתוך אנסמבל פסנתרנים?

"בעיני, אחרי 30 שנים על הבמה שבהן הכרתי מקרוב את כל קשת האפשרויות הסולניות והקאמריות, אנסמבל פסנתרים הוא ההרכב הכי קשה. קודם כל צריך להשיג איכות של תלכיד, כמו רביעיית מיתרים, אבל עצם הנגינה יחד מאתגרת, בגלל האופי הנקישתי של הכלי. הפקה נקייה של אקורדים מחייבת הקשה של אצבעות רבות, מידי נגנים שונים, באותה עשירית שנייה. בעיה אחרת: לא פשוט לפסנתרן 'לתת פדאל' לעמיתו. הבעיות האלה מסבירות את האמירה הלגלגנית לפיה 'פסנתר אחד זו מוסיקה, שניים - זה רעש'. נגינה באנסמבל פסנתרנים גם מנוגדת למנטאליות של פסנתרנים, הם הרי מתחנכים להיות סולנים, לא חברי תזמורת".

מה הרווח וההפסד בנגינת רב-פסנתרנית של עיבודים ליצירות תזמורתיות?

"מפסידים צבע ומרוויחים שקיפות, כמו צילום רנטגן".

יצירות רב-פסנתריות הן מוסיקה בידורית?

"לא בהכרח. למשל: הסונטה של סמטנה שננגן היא רצינית ומורכבת. בתוכנית הזאת מדובר בשילוב של מוסיקה רצינית עם כייפית, ואין שום פסול בחלק הכייפי.

הנאה גרידא אינה חטא?

"לא לדעתי".

איך תסווג בהקשר זה את הסוויטה "מפצח האגוזים" של צ'ייקובסקי ואת הקונצ'רטו של פולנק?

"גם וגם. יצירות פופולריות שאין ספק בהיותן יצירות מופת. פולנק בכלל עבר מעין רהביליטציה, בתקופתנו, הרי באמצע המאה ה 20 הוא נחשב בוגד ברעיון המודרניסטי, משום שלא הצטרף לבני זמנו שפנו למורכבות אוטיסטית כמעט. בראייתנו כיום פולנק הוא מראשוני הפוסט-מודרניסטים ומתייצב כקול האמיתי של תקופתו, עם הדהודים של סטרווינסקי ומוצרט, עם בשורה מינימליסטית מוקדמת וגם עם מוסיקת רחוב של ימיו".

פרק מיוחד בקונצרט שלכם, שמתייצב לכאורה מול כל השאר, הוא הריצ'רקאר לשישה קולות מתוך "המינחה המוסיקלית" של באך. אין בכך חטא כבד לאותנטיות?

"קודם כל, לא ידוע בכלל לאיזה כלים היצירה נכתבה. שנית, בנגינה ב-40 אצבעות היכולת להגשמה רב-קולית היא משופרת, לכל פסנתרן יש חופש להוליך את תפקידו".

איך מנגנים, אתה מרשה למשל להשתמש בפדאל?

"זו שאלה שנוגעת לביצועי באך בפסנתר בכלל, לאו דווקא לרב-פסנתריות. העמדה שלי: מותר להשתמש בכל האמצעים הפסנתריים, כולל פדאל, אבל בטעם ובמשורה".

כללית, זה קטע קשה לביצוע בקונצרט?

"לא מהיבט של מלאכת האצבעות, אלא של התיאום. מבחינה זו מדובר באתגר הכי קשה בתוכנית".

איך נולדה היצירה של חותנך, המלחין אריה לבנון, ששמה "ארץ ארבע השפות"?

תומר לב: "הגירסה הראשונה שלה נולדה לפני כעשר שנים, כשהזמרת סיוון רותם, הקלרניטן אלי חפץ ואני נסענו לפסטיבל 'שלוש האמנויות' בספרד. לבנון כתב לנו את 'פסיפס', שנועדה להמחיש את הרב-תרבותיות ששוררת בישראל, כי היא מבוססת על נעימות מסורתיות של עדות שונות. היצירה החדשה, עכשיו, היא גירסה של אותו רעיון. יש בה מנגינה תימנית ("עם השחר עם האור"), ערבית-בדואית ("דבקה רפיח", "מי יומי ומי לילי"), יידית ("על הדרך עץ עומד"), ולדינו ("פוברטה מוצ'אצ'יקה").

מלה או שתיים על עמיתיך/תלמידיך ששותפים אתך באנסמבל?

"ברניקה גליקסמן, בת 20 פלוס, ודניאל בורוביצקי, בן 21, כבר הופיעו עם
הפילהרמונית ועם מהטה. יובל גלעד, רק בן 19, היה ב'קרנגי הול' במסגרת הפרויקט שלהם לאמנים צעירים מכל העולם. הוא היה בחמישייה שנבחרה לקבל שיעורים מאנדרש שיף, לרבות כיתת אמן פתוחה, ולהופיע שם.

עם עזרה מידידים

סדרת הקונצרטים של "מולטיפיאנו" בדרום-אמריקה קצת סותרת כמדומה את התצפיות העגומות על סצינת הפסנתר. 25 יום יימשך הסיור, יכלול את ארגנטינה, אורוגוואי, ברזיל ופרו. בבואנוס איירס לבדה יהיו חמישה קונצרטים, לרבות ב"תיאטרו קולון" ובאולמות גדולים אחרים. את כל המסע מארגנת אגודת ידידי אוניברסיטת תל אביב (האקדמיה ע"ש בוכמן-מהטה היא חלק מהאוניברסיטה). הארגון, ההפקה וגם התקצוב (הוצאות והכנסות) מסורים לאגודה ומתנהלים על ידה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו