צלילים חדשים בירושלים

העונה ה-75 של התזמורת הסימפונית ירושלים, תחת מנהל מוסיקלי שהובא מצרפת, עומדת בסימן תחייה שהיא כמעט נס

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נעם בן זאב

נדיר להיות נוכח ברנסאנס מוסיקלי, התחדשות שמתחוללת מול העיניים, כמעט חזרה מהמתים אפילו; ובעונה הבאה נדמה שרנסאנס כזה עומד להתחולל: של התזמורת הסימפונית ירושלים-רשות השידור. התזמורת, שנוסדה ב-1938 כתזמורת הרדיו החדש של פלשתינה על ידי קראל שלמון, אירחה סולנים ומנצחים מהגדולים בעולם וזכתה למנהלים מוסיקליים מצוינים כמו מנדי רודן, לוקס פוס וגארי ברתיני. היא נכנסה בשנת 2000 לסחרור עם מותו הפתאומי של המנהל המוסיקלי שלה דוד שלון, ומאז היטלטלה בין משברים ואף עמדה לפני פירוק. ניהול אדמיניסטרטיבי כושל באותן שנים, ומינוי מנהל מוסיקלי חדש ב-2003 - המוסיקולוג לאון בוטשטיין, שרקח תוכניות אזוטריות - הירע את מצבה של התזמורת. מספר מנוייה הצטמצם עד כדי הורדת מספר הקונצרטים לבודדים בשנה, תקציביה קוצצו ופעילותה כמעט שותקה.

לאורך שנים אלה היו כמה אישים שעזרו לתזמורת מבחינה מנהלתית ואמנותית, בראשם היועץ האמנותי שלה גדעון פז - בעבר מנהל קרן התרבות אמריקה ישראל; אבל היה זה רק כדי לשמור את הראש מעל המים. מנכ"לים באו והלכו, ומהבולטים בהם היה יוסי טל-גן שהתפטר ב-2008 אחרי שייצב כלכלית את התזמורת בתקופה בה פעלה תחת מפרק זמני; ומי שבלט בחסרונו היה מנהל מוסיקלי: בלי מנהיג מוסיקלי, מי שאחראי על ההיבט שהוא לב התזמורת והמשמעות האמיתית שלה, שמעצב את אופיה והפרופיל שלה וזהותה - בלעדי דמות כזאת גורלה של כל תזמורת הוא להתפורר, ואדם כזה לא נמצא. עד השנה.

מי שדיפדף בתוכניה היפה שהפיצה תזמורת ירושלים לקראת העונה החגיגית שלה העומדת בפתח, העונה ה-75 לייסודה, ודאי צריך היה להעיף מבט נוסף כדי להיות בטוח אם מדובר באותה התזמורת. ראשית העיצוב: מלא חן ומסקרן, בטוח בעצמו, בצבעים בולטים אבל לא מתייהרים, ובעיקר - עם תצלומים מעברה של התזמורת, שמתגלה תוך כדי דפדוף כעבר מפואר במלוא מובן המלה. וחשוב מהעיצוב - התוכן, ובראשו עשרת הקונצרטים הראשיים למנויים שמשקפים מחשבה וטעם ברפרטואר, ולכל אחד מהם יש מוטו בדמות אחת מהדמויות האגדיות שהיו קשורות לתזמורת והופיעו איתה: הכנר הנריק שרינג, פבלו קזאלס ומסטיסלב רוסטרופוביץ הצ'לנים, המנצח אוטו קלמפרר, והפסנתרן ארתור רובינשטיין. קשה למצוא דמויות גדולות מאלה, ולנוכח שמותיהם מתעצבת פרספקטיבה על אודות ההיסטוריה של הגוף המיוחד הזה.

"שמחתי על המינוי כי זו תזמורת שנתנה לי את הסיפוק הכי גדול לפני 14 שנה כשניצחתי עליה בפעם הראשונה; התאהבתי בה, והעבודה איתה היתה נס קטן כי בחזרות מועטות הצלחנו להגיע לרמה גבוהה", אומר עכשיו פרדריק שאזלן, המנצח הצרפתי שמונה למנהל המוסיקלי החדש של תזמורת ירושלים, "ההבנה היתה הדדית, גיליתי נגנים שנותנים את הלב וחדורים בתשוקה; ועכשיו שאלתי את עצמי מה השתנה - והתשובה היא, רבים מהנגנים התחלפו, אבל לא הרוח של התזמורת".

המנכ"ל החדש, איש התקשורת יאיר שטרן, ופרדריק שאזלן כמנהל מוסיקלי - הצירוף של שני אלה, ביחד עם ייעוצו של גדעון פז שלא נטש את התזמורת בשנים האלה, הביא למה שנראה כמהפך בתפישה שלה, בתוכנית שלה, במטרותיה - ובאווירה שלה.

תענוג לקרוא את תוכנית הסדרה הקלאסית: תחת המוטו "סטרווינסקי" תנוגן "ציפור האש" שלו, ויצירות של פרטוש, וראוול; המחווה לאייזק שטרן תכלול יצירה של הישראלית בטי אליברו (נהרות נהרות), "הנריק שרינג" - יצירות ליסט וברהמס; "ארתור רובינשטיין" - בטהובן ומנחם צור; וכך הלאה עד המחווה לפבלו קזאלס, קונצרט מיצירות סליירי, היידן ומהלר. את הקונצרט הזה נותן שאזלן כדוגמה ליחס בין המוטו, המוסיקאי הגדול שניגן עם התזמורת, לקונצרט עצמו: "כאן אולי ישאלו אותי למה אין יצירות ספרדיות, ולמה לא יצירות שניגן אתנו קזאלס בזמנו, ואפילו לא יצירה לצ'לו; והתשובה - כי לא רציתי יחס פשטני, לא שחזורי קונצרטים, לא נוסטלגיה, אלא משהו משמעותי יותר; וכיוון שקזאלס ראה עצמו תמיד כפליט, כמי שיוצר בארץ זרה, בחרתי מלחינים שגם הם יצרו מחוץ לארצם, במיוחד מהלר שראה עצמו זר בכל מקום". ברוח זו הוא בחר את התוכנית כולה.

הסדרה הקלאסית היא רק אחת מרבות, והתזמורת מציעה גם סדרה ווקאלית; את "סדרת שוחט-נהרי" עליה ינצח גיל שוחט ביצירות שלהן זיקה לאידיאולוגיה והיסטוריה, ואותן יסביר פרשן הטלוויזיה אורן נהרי; סדרת מוסיקה קלאסית קלה עם דגש על יצירות שקשורות לטבע, קונצרטים לילדים, קונצרטים בתל אביב והרצליה וקונצרטים מיוחדים ובהם בשיתוף עם המלחין-מנצח-פסנתרן מישל לגראן.

וכן כל הסימפוניות של בטהובן: "אנחנו צריכים לבנות את הסאונד של התזמורת, שלא עבדה בצורה רצינית זמן רב", אומר שאזלן, ולשם כך צריך רפרטואר שגם יעשה שימוש בתזמורת במלואה, ובאותו זמן יהיה בסיסי מאוד - ומי אם לא בטהובן מתאים לכך. יש לי שתי מטרות השנה", הוא ממשיך, "להחזיר את הקהל שאיבדנו ולהביא קהל חדש, וכך בהדרגה לחזור למתכונת של שני קונצרטים בכל סדרה, ויציאה לסיורים, והקלטות; והמטרה השנייה: להבין מה האישיות והשליחות של התזמורת. לדעתי - זו אישיות יהודית, דרך יהודית לנגן מוסיקה".

יש דבר כזה?

"ודאי", עונה שאזלן, בעצמו ממוצא יהודי, "ההוכחה היא שאני יכול לזהות אם נגן הוא יהודי בנפשו או לא, ובעיקר אם אינו יהודי". איך? "לפי הסאונד העשיר, הרגש, הצליל שבא מהנפש, המסורת של המוסיקה העממית ומוסיקאי העבר הגדולים - והמצוינות. ושאלת הדת פחות חשובה, כי היהודיות של נגן נמדדת לאו דווקא אם הוא יהודי על פי דתו: הנה, מישל לגראן שכתב את ‘יענטל', מעיד על עצמו שהוא יהודי בנפשו; והנה מלחינים כמו שוסטקוביץ, ראוול, פרוקופייב ועוד רבים, שחיקו את המוסיקה היהודית ביצירות שלהם: אם מחקים סגנון, משמע הוא קיים".

שאזלן (יליד פאריס, 1965) ניצח לא מעט בישראל ב-17 השנים האחרונות, בין היתר על הפילהרמונית הישראלית, אנסמבל המאה ה-21, ותזמורת ירושלים בה היה מנצח ראשי שלוש עונות. הוא למד בקונסרבטוריון הפריסאי, היה אסיסטנט של דניאל בארנבוים וקרלו מריה ג'וליני, וכיהן כמנהל מוסיקלי של כמה גופים, בהם אנסמבל "אינטרקונטמפורן" למוסיקה עכשווית מיסודו של פייר בולז. הוא גם פסנתרן קונצרטים ומלחין, ולאחרונה הועלתה האופרה שלו "אנקת גבהים" על פי שרלוט ברונטה.

הוא ניצח על התזמורות הגדולות והחשובות בעולם, בהן הפילהרמוניות של וינה ולונדון, ובתי האופרה של ניו יורק, ברלין, ומינכן: "טוב שיהיה קשר ארוך עם תזמורת: אחרי שנים רבות הנגנים כבר מכירים כל צליל שאתה מבקש, כל דקות, כל ארטיקולציה ודגש, ואפשר באמת לבטא את מה שיש לך בראש", הוא אמר בראיון ל"הארץ" לפני כשנתיים, "זה כמו סיפור אהבה - עם תזמורת חדשה קיים היתרון של החידוש, של הריגוש, ההפתעות שכל הזמן קורות, הגילויים ברגע שהשכבות המכסות נופלות. ועם תזמורת ותיקה, כמו במערכת יחסים רבת שנים ויציבה, אפשר להגיע לעומק".

בשיחה עמו ניכרת ההתלהבות הרבה ממה שעומד לפניו עם התזמורת, והוא מתקשה לשמור בסוד את כל ההפתעות והחידושים שהוא מתכנן לעונות הבאות: "לקראת העונה באתי לארץ לשבוע", הוא מספר, "וכמו בקבוצת כדורגל עבדנו לקראת העונה החדשה - כל סקצייה תזמורתית לחוד". יאיר שטרן, המנכ"ל, מוסיף שצעד כזה לא נעשה כבר שנים רבות בתזמורת, אם בכלל, וממשיך ומספר על התוכניות הרחבות יותר שרקמו השניים: שיתוף פעולה עם האקדמיה למוסיקה בירושלים, "כבר ניגנו יצירות של סטודנטים, ראש האקדמיה היה וכל המחלקה לקומפוזיציה, ופרדריק הסביר להם על היצירות ועבד אתם ותיקן להם", הוא מספר; ועם בתי הספר התיכוניים בעיר, דרך הסדרה של גיל שוחט ואורן נהרי "כבר 3,000 תלמידים נרשמו, ואנחנו נהיה נוכחים כך בתרבות ובחברה בעיר, ובקרב צעירים", הוא אומר.

שאזלן עם נגני הסימפונית ירושלים. אישיות יהודיתצילום: אמיל סלמן

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ