בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה מסתתר בתוך התיבה

מאוונגרד ברוח דרמשטט ועד ניאו־רומנטיקה: דן יוהס, המנהל המוסיקלי של אנסמבל המאה ה–21, חושב שהמוסיקה העכשווית צריכה לשקף סגנונות שונים. כתבה נוספת בסדרה על העונה הבאה

תגובות

הקונצ’רטו לפסנתר של ג’ורג’ ליגטי - עם היצירה הזאת, הקלאסית במונחים של המאה ה–20, פותח אנסמבל המאה ה–21 את עונת הקונצרטים שלו השבוע בסדרה “תגליות” ‏(שבת, 20.10 מוזיאון תל אביב, 20:30 ולמחרת במרכז המוסיקה ירושלים‏). הקונצרט יסיים את פסטיבל המוסיקה של מלחינים אסייאתיים המתקיים בימים אלה.

הביצוע הוא ציון דרך, ובמידה רבה סמל לאנסמבל הזה; כי אין עוד גוף ביצוע בישראל שניגן, ומתכונן לנגן - ואולי גם יכול לנגן - את היצירה הזאת. היא עונה על כל ההגדרות של “יצירת מופת”, ובכל זאת, לפי הגישה הרפרטוארית של התזמורות והאנסמבלים בישראל בתקופה הנוכחית, לעולם לא היתה מושמעת כאן על הבימות לולא עשה זאת אנסמבל המאה ה–21; ויתר על כן - לא בביצוע בכורה ראשון, בבחינת מילוי חובה חד־פעמי למנויים, אלא בנגינה חוזרת אחרי ביצועה בעבר.

“אין לאנסמבל די קונצרטים כדי להשמיע את כל מה שהולך בעולם עכשיו, וזה מה שאנחנו רוצים, ובכל זאת על הקלאסיקה של המאה ה–20 לא נוותר”, אומר המלחין דן יוהס, שייסד את האנסמבל ב–1991 ומאז הוא המנהל המוסיקלי שלו, “לכן אנחנו מנגנים את הקונצ’רטו בפעם הרביעית, כדי שהקהל יידע שיש יצירות רפרטואר. אני מייחל לרגע שבו יגידו בתרעומת, מה, עוד פעם ליגטי?! אז אדע שהשגנו את המטרה”.

דודו בכר

ליגטי גם יחזור בסוף העונה, עם שתי קלאסיקות ווקאליות מסעירות, “הרפתקאות” ו”הרפתקאות חדשות”, בביצוע סולני שטוטגרט. “לבצע את היצירות האלה היה חלום שלי”, אומר יוהס, “אין בארץ להקות קוליות שמסוגלות להשמיע מוסיקה כזאת”.

תוכנית עשירה מחכה למנויי הסדרה “תגליות” לאורך השנה: סדרה של יצירות של מלחינים מהמזרח הרחוק, קונצרט שמשתף רפרטואר אמריקאי מאת כריסטיאן וולף ומורטון פלדמן יחד עם יצירה של האוונגרדיסט היינץ הוליגר; קייג’, טרנופולסקי ורבואלטוס בקונצרט נוסף; ויצירות של ג’ורג’ אפרגיס, לוצ’אנו בריו, לוקא פרנצ’סקוני - ויצירות ישראליות חדשות כמעט בכל קונצרט, בין היתר מאת בנימין יסופוב, מנחם צור ויונתן קרן.

“מוסיקה עכשווית, לפי איך שאני רואה אותה, משקפת היום התרחשויות בכיוונים וסגנונות רבים”, אומר יוהס על הקשת הסגנונית הרחבה שמשתקפת בקונצרטי האנסמבל, מאוונגרד ברוח דרמשטט ועד ניאו־רומנטיקה, “היום המושג אוונגרד כבר לא רלוונטי: הוא מושג ישן, כי כבר ניסו הכל, וטכנית, לפחות, כבר מיצו את כל האפשרויות”.

יצירה של יוהס בביצוע "אנסמבל המאה ה-21"

דן יוהס למד אצל אבות המוסיקה הישראלית עדן פרטוש, מרדכי סתר ואוריה בוסקוביץ’, והשתלם בלונדון ובפאריס, “שם גילה את הסצינה העכשווית, שהיתה חסרה כל כך בישראל שאליה חזר בסוף שנות ה–80. “בישראל היה אז אנסמבל אחד למוסיקה עכשווית, קבוצת מוסיקה נובה, וזהו”, הוא אומר. הוא מקפיד לציין בגאווה שהמטרה החשובה שלו היתה להביא נגנים טובים כדי שהביצוע של המוסיקה העכשווית יהיה ברמה של זו הקלאסית לפחות: “כשמנגים גרוע יצירה של בטהובן, כל אחד מבחין בזאת, אבל כשמוסיקה חדשה מבוצעת לא טוב חושבים שהיצירה גרועה - כי אין אמות מידה”.

מבט על העונה הקרובה מגלה אכן מנצחים וסולנים בינלאומיים מהשורה הראשונה בתחומם: הזמרת נועה פרנק, הפסנתרנית עופרה יצחקי, נגן הטרומבון בני סלוחין, נגן הקרן סער ברגר והמנצחים ז’ולט נאג’, פביאן פאניסלו ואילן וולקוב. נגני האנסמבל עצמם, כ–20 נגנים בהובלת הכנרת יעל ברולסקי, התמחו גם הם לאורך השנים ברפרטואר החדשני ואף זכו להכרה בינלאומית ולהזמנות לסיורים באירופה - ואכן חזונו של יוהס, על אודות מסורת של ביצועים מעולים בנוסף למגוון הרפרטוארי, התגשם.

היבט נוסף של אנסמבל המאה ה–21, לצד סדרת “תגליות” שלה כמה מאות מנויים, הוא פעילותו באולפן “התיבה” ביפו. יוהס הקים את “התיבה” ב–2005 אחרי שקודמה, האולפן ב”בית מרכזים” בדרום תל אביב עלה באש יחד עם כל המתחם. התיבה כמרכז מוסיקלי משקף קשת רחבה של סגנונות אינטימיים במוסיקה ומשלב אותה עם אמנויות אחרות, בסדרות קאמריות, רסיטלים ושילובים שונים. המקום מצויד בפסנתר סטיינוואי משובח ובמלה הטכנולוגית האחרונה של מיכשור הקלטה, וכך מתפקד גם כאולפן הקלטה מקצועי.

“יש צדדים רבים במוסיקה שלא מתאימים למוזיאון, והם מוצאים את מקומם בתיבה”, אומר יוהס, “השנה מצפה לנו למשל רסיטל אלקטרוני של נועה פרנקל, ומוסיקה לגיטרה ולזמרת, וסדרת מלחין־רקדן שבה מלחינים ורקדנים מקבלים 150 שעות אולפן כדי ליצור עבודות חדשות; וגם מועדון הסרט האילם שמשלב אילתור מוסיקלי לסרטים מתחילת הקולנוע”.

יוהס מוטרד מהתקציבים שהולכים ומידלדלים: “המצב קטסטרופלי והתמיכה קטנה כל הזמן”, הוא אומר, “התיבה זוכה ממינהל התרבות לפחות מ–50 אלף שקל לשנה, בעוד שהיא עולה 20 אלף לחודש”. תמיכות מעיריית תל אביב, מגורמים פרטיים, ודמי השכרה של המקום מצליחים להשאיר אותו בחיים - וכן הקהל הנאמן של האנסמבל שממשיך לרכוש את המנויים, קהל לא רב שמשקף פלח צר של מאזינים.

“המונח ‘אמנות בגובה העיניים’ זר לי”, אומר יוהס, “אמנות צריכה להביט מלמעלה. ברור שאני לא מתנגד לכל צורה של אמנות, וכל הפונקציות של המוסיקה הן לגיטימיות: מחול והנאה ובריחה מטרדות היומיום, וגם שיתוף הקהל באמנות - כמו הסגנון שבו הקהל קובע איך הצגה תיגמר, למשל. אבל המוסיקה העכשווית, שמבטאת את התקופה שלנו, תמיד היתה במיעוט, תמיד דיברה לפחות אנשים”.

>> אתר האינטרנט של "אנסמבל המאה ה-21"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו