המלחין שנגאל בזכות "50 גוונים של אפור"

תומס טאליס נשכח מאז כיכב בחצרות מלכי אנגליה, אבל אזכורו ברב-מכר העכשווי העלה מתהום הנשייה אחת מיצירותיו

נעם בן-זאב
תיבת תהודה
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נעם בן-זאב
תיבת תהודה

מי שמע על המלחין תומס טאליס? לא רבים, כנראה; ובביטחון גדול עוד יותר אפשר לשער שגם מי ששמע עליו ודאי לא שמע יצירה שלמה מפרי עטו. ודי בצדק: טאליס האנגלי (1505 1585) היה מהמלחינים הקדומים של אנגליה בתקופת הרנסנס. בזמנו הוא היה אמנם מהגדולים, ושירת בחצר המלוכה תחת הנרי השמיני, אדוארד השישי, המלכה מרי טיודור, ולבסוף אליזבת הראשונה ¬ תקופה רבת תהפוכות פוליטיות, חברתיות ודתיות באנגליה, בה עלו וירדו סגנונות מוסיקליים, וטאליס שלט בכולם. אבל חצי אלף עושה את שלו, וכיום תומס טאליס אלמוני כמעט.

ומי שבכל זאת שמע מצלילי טאליס, האם אי פעם האזין למוטט המונומנטלי שלו, Spem in Allium ("מעולם לא שמתי מבטחי באחר מלבדך, אלוהי ישראל")? בטוח שלא. היצירה הנדירה הזאת, שכמעט אינה מבוצעת לעולם בגלל מורכבותה, נכתבה ל 40 קולות סולו: שמונה מקהלות שסובבות במעגל את הקהל המאזין להן בתווך, בכל מקהלה 5 זמרים וזמרות, ולכל אחד מהם תפקיד עצמאי המיוחד רק לו. מנייריזם כזה היה אהוב מאוד על מלחיני הרנסנס, שהשתעשעו בצירופים מתמטיים, באפקטים כמו הד וחיקוי, בציטוטים, סודות וקודים שטמנו ביצירותיהם, ובהלחנה להרכבים בלתי אפשריים שכאלה.

המלכה אליזבת הראשונה, שבארמונה פעל טאליס

איך קרה אפוא שיצירה אזוטרית כזאת, שרק מוסיקולוגים ויודע דבר מכירים אותה, הפכה ללהיט באנגליה והגיעה לצמרת מצעדי המכירות שם? פשוט מאוד: כי היא הוזכרה באחת הסצינות הארוטיות בספר "50 גוונים של אפור". שוב מוכיחה המוסיקה הקלאסית שהיא נגישה לכולם ויכולה להתחבב על מיליונים, בניגוד לתדמית האליטיסטית והמנוכרת שלה: רק צריך סוכן פופולרי מתאים, כמו ג'ינגל אבל לזכרו של ראש ממשלה שנרצח - פרק מהמיסה הגדולה של באך שמיליונים בישראל ידעו אותו בעל פה אחרי ההתנקשות ביצחק רבין - או פורנו רך להמונים.

"באולם ימק"א היצירה מאוד מרשימה", אומר המנצח סטנלי ספרבר לקראת העלאת המוטט "לא שמתי מבטחי באחר" בביצוע בכורה בישראל (שבת, 20:30), בפסטיבל "פנטסיה כוראלית" שייערך בסוף השבוע בירושלים. "הרבה זמן היא אצלי בראש, וחשבתי שבהקשר פסטיבלי, והואיל והיצירה אף פעם לא בוצעה כאן, היא תתאים ¬ והמנהל חגי גורן הסכים מיד".

עם המקהלה שלו, המקהלה הקאמרית שליד האקדמיה בירושלים, ינצח ספרבר על תוכנית מגוונת שתכלול גם ספיריטואלים ויצירות מהרפרטואר של ה"קינג סינגרס". המורכבות בניצוח על 40 קולות עצמאיים רבה, לדבריו. "זה מין משחק כזה, כי כל קול בעצמו הוא מסובך ויש בו מלכודות ריתמיות והמקצבים מורכבים, ואם קורית טעות אחת כל המבנה מתמוטט כמו מגדל קלפים ¬ אחד יפיל את השני ויגרור אחריו את כולם".
"אני דואג שלא תהיה תאונת דרכים כזאת", אומר ספרבר, "ולשם כך הזמרים צריכים להסתכל עלי לפחות פעם אחת בכל תיבה: לא שהראש שלהם יהיה בתוך התווים, אלא שהתווים יהיו בראש".

תנופת שיקום בקאמרית

"האנסמבל הקאמרי הישראלי" ¬ השם הזה, לפני חצי מאה כמעט, היה סמל של התחדשות ורעננות, של עולם מוסיקלי חדש שנברא בנוף התרבות הישראלי. המנצח גארי ברתיני, דמות מפתח בתהליך הזה, הקים את האנסמבל, שהיה תזמורת קאמרית קטנה, באמצע שנות ה 60 של המאה שעברה, והציג איתו רפרטואר חדש לקהל הישראלי: מוסיקה עכשווית, מוסיקה של מלחינים ישראלים, שנוגנה במאות קונצרטים לקהילה ביישובים מרוחקים מתל אביב, עיר הבית של האנסמבל.

לימים שודרג שמו של האנסמבל ל"התזמורת הקאמרית הישראלית", תזמורת ייחודית בגודלה וברפרטואר שלה. היא היתה בשיאה בזמן היווסדה, ומכאן ¬ עם טיפוס מדי פעם לשיאים חדשים בזכות מנצחים וסולנים ידועי שם שעבדו אתה ¬ התחילה ההידרדרות. לפני שנתיים, כשקיבל אותה המנהל המוסיקלי רוברטו פטרנוסטרו, מנצח בינלאומי יהודי-וינאי שהיה בין היתר אסיסטנט של הרברט פון-קאריאן, הוא מצא תזמורת שירדה מנכסיה הגשמיים והרוחניים כאחד, שנתקעה שוב ושוב על שרטון ועמדה לפני התפרקות, עם היסטוריה אומללה בבחירת מנהלים מוסיקלים ואדמיניסטרטיווים שהביאו אותה לסף קריסה של ממש.

שנתיים ניצח פטרנוסטרו על התזמורת והעלה אותה בצורה דרמטית מבחינה מוסיקלית, וכן פתח לה שערים בילאומיים שהדרמטי ביניהם היה נגינתה בפסטיבל ואגנר בעיר ביירוית בגרמניה בשנה שעברה וזכייה בפרס הבינלאומי Echo השנה. הנגנים אהבו אותו, הקהל אהב אותו, אבל המצב הכספי לא השתפר ¬ וכך המשיכה התזמורת להתנדנד על פי תהום.

בשבוע שעבר הרעידה התזמורת את הנוף הקלאסי כאן בהכרזה על רפורמה כוללת: חוזהו של רוברטו פטרנוסטרו, על אף הצלחותיו הגדולות, לא יחודש ואת מקומו יתפוס המנצח הישראלי יואב תלמי. עוד דיווחה התזמורת על הרפורמה המינהלית שחוללה, והיא דרמטית לא פחות: איש ההפקה המיומן והמוסיקאי לשעבר דובי קליד יהיה ממונה על פרויקטים ותוכניות, והנהלה ציבורית חדשה לגמרי תנווט את ההיבט הכלכלי, בהנהגת אנשי עסקים ומשפטנים כמו ד"ר שוקי גלייטמן, הפרופסורים אמיר ברנע ודובי פקלמן, וכן צבי לובצקי ונעמי בלומנטל ¬ כולם מהשדרה הפיננסית המרכזית בישראל.

"היו"ר החדש של ההנהלה, עו"ד צבי פירון, אמר לחברי ההנהלה שהתפקיד של כולם להביא כסף והרבה כסף ¬ והוא גם הכניס את היד לכיס ושם סכום נאה מאוד בעצמו", אומר קליד על הרוח החדשה שנושבת בקאמרית.

פירון מצדו הדגיש את תפקידו ותפקיד חבריו בהבראת התזמורת: "תרבות היא מאושיות החברה האזרחית, והואיל ולי אין כישרון אמנותי אני לוקח חלק בהיבטים שאני מתמצא בהם: ניהול ופיננסים", אמר בראיון ל"הארץ" לפני כמה ימים, "מוסדות התרבות בארץ מתקשים לעמוד על רגליהם, והתמיכה הציבורית הולכת ומצטמצמת לצערנו. החוזק של החברה תלוי גם ברוח, ובעיתות קשות כאלה מי שיכול להרשות לעצמו ומסוגל, חייב לקחת חלק במאמץ. המדינה לצערנו מתנערת מהמשימות החברתיות והאמנותיות שלה".

"החוזה עם רוברטו נגמר רק בעוד שנה", מוסיף פירון, "הודענו לו מראש שאיננו מאריכים אותו. יכולתו המוסיקלית לא מוטלת בספק; אבל לפי תפישת העולם שלי המנהל המוסיקלי צריך להיות קרוב ולעזור גם בהיבט הכלכלי, ורוברטו, שבא מווינה רק לתקופות קצרות, לא יכול היה לעזור בשיווק, ביחסים עם גורמים מממנים ועם הממסד. לא בגלל קוצר ידו אלא כי אינו ישראלי".

החיפוש אחר מנהל מוסיקלי חדש נשמר בסוד. ועדת חיפוש בראשות פרופ' דובי פקלמן, ובשיתוף נגני התזמורת, בחרה בארבעה מנצחים מתוך רשימה של עשרות: ירון גוטפריד, דוד גריילסאמר שניצח על קונצרטים מצוינים וזכה באהדת הנגנים, עומר ולבר, ויואב תלמי. ההיסטוריה של תלמי היתה גורם מכריע בבחירתו: הוא התחיל לנצח על התזמורת הקאמרית עוד ב 1970, בימי גארי ברתיני, וביצע אתה מאות קונצרטים. בשנות ה 80 היה המנהל המוסיקלי שלה ולאורך השנים שמר אתה על קשר צמוד בקונצרטים מדי שנה כמעט. הסיור המוצלח בו ניצח עליה בדרום אמריקה העמיק קשר זה עוד יותר. "הוועד המנהל לקח על עצמו להחזיר את עטרת התזמורת ליושנה ואני ארתם לזה. יש לי מרץ יותר מתמיד", אמר תלמי ל"הארץ".

היום, התזמורת הקאמרית הישראלית אינה לבדה בנוף הקאמרי. רבות וטובות מתחרות בה, וקשייה העלו בקרב רבים סימן שאלה על עצם נחיצותה. אבל הקאמרית, עם הפוטנציאל הגבוה שטמון בה ובנגניה, היא חלק בלתי נפרד מהתרבות המוסיקלית כאן, סמל של מסורת עם חדשנות, היסטוריה בפני עצמה. טוב שאנשי עסקים מבינים זאת ומפצים בפעילותם על חידלונו של הממסד המוסיקלי, שבשנתיים האחרונות חתך חצי מהתקציב שלה.


20 שנה באשדוד

ראש העיר וסגנו, אנשי ציבור וקהל שמילא מפה לפה את אודיטוריום יד לבנים באשדוד בסוף השבוע שעבר, ציינו בקונצרט חגיגי 20 שנה לייסוד התזמורת הקאמרית של העיר.

תזמורת אשדוד, כרבות בפריפריה - דוגמת תזמורת הרצליה או רמת גן - אינה קבועה: רובה מורכבת מנגנים שמצטרפים לפרויקטים מוסיקליים אבל לוקחים חלק גם בתזמורות האחרות, ולמען האמת כך גם היא נשמעה: המנצח המצוין ואג פפיאן, המנהל המוסיקלי שלה, עבד קשה בניצוח, אבל נדמה היה שהתגובה מאחרת לבוא. עם זאת, יש לתזמורת אשדוד ערך עצום בשירות הקהילה, בכך שהיא עונה בהתמדה ובמסירות על הצורך של תושבים צמאי מוסיקה. והתמדה, כידוע, היא מצרך נדיר, בעיקר בקרב תומכים ומממנים.
הפתיחה "רומיאו ויוליה" של צ'יקובסקי נוגנה בווירטואוזיות על ידי מיתרי התזמורת, אורחים ¬ רביעיית צ'לנים מרוסיה ¬ הלהיבו את הקהל, למרות הצד החלטוריסטי המסוים; והסימפוניה השביעית של בטהובן שנוגנה לסיום הוכיחה שוואג פפיאן לא מזמן רק פרפראות לקהילה שלו אלא גם מוסיקה רצינית ותובענית. זה מה שהיה מרגש בקונצרט הזה, המפגש עם מוסיקה חיה ורלוונטית, עם קהל אמיתי, עם תרבות שהיא צורך.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ