בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם עלמה דויטשר, בת שבע, היא "מוצרט חדשה"?

מה שמעניין בסיפורה של הגאונה המוסיקלית הצעירה, הגדלה במשפחה אנגלית-ישראלית לא רחוק מלונדון, הוא לאו דווקא התופעה הפלאית עצמה, אלא איך אנחנו יודעים עליה בכלל

118תגובות

כלי התקשורת באנגליה סוערים: בעיר דורקינג שבמחוז הציורי סארי התגלתה ילדונת בת שבע שמנגנת יצירות קלאסיות בפסנתר ובכינור, ואף מלחינה יצירות חמודות ומלאות כישרון: בין יצירותיה לפסנתר קטעי רונדו וסונטה, יצירות לכינור ופסנתר שהיא מבצעת בעצמה; ועתה - ומשום כך התפרסמה - אופרה שלמה שכתבה ושמה "The Sweeper of Dreams".

כל העיתונים החשובים כבר כתבו עליה, הבי-בי-סי ראיין אותה, הכוכב סטיבן פריי צייץ עליה בטוויטר; ולעלמה דויטשר הקטנה - זה שמה - ערוץ יוטיוב משלה ובו הקלטת נגינתה וקטעי ראיונות אתה, ואתר אינטרנט (בבנייה) המוקדש לה ומעוטר בכותרתו בתמונתה שובת הלב. בערך על אודותיה בוויקיפדיה נכתב "עלמה אליזבת דויטשר. ילידת 2005. מלחינה, פסנתרנית וכנרת".

מלחינה, פסנתרנית וכנרת - ורק בת שבע. האם זה מזכיר מישהו? ודאי: ילד הפלא המפורסם מכולם, יליד זלצבורג 1756, וולפגנג אמדיאוס מוצרט. ואכן, התמה החוזרת ונשנית בפרסומים על עלמה דויטשר היא "האם נולד מוצרט חדש?" או יותר נכון, מוצרט חדשה? השם מוצרט מופיע בכל הווריאציות בהקשר הסיפור, וזה כוחה של התרבות הפופולרית: מזל שהיתה דמות כזאת כמו מוצרט שכולם מכירים, אם כי לאו דווקא מכירים את המוסיקה שלו; ומזל שאותו מוצרט זכה להאדרה רומנטית במאה ה-19 ככרוב מלאכים קטן שביקר לרגע על פני כדור הארץ ומסר לאנושות את דבר אלוהים ממש, כבר מגיל שלוש, על ניירות תווים בלי תיקונים ובלי מחיקות, כאילו הוכתבה לו המוסיקה הפלאית מלמעלה. כל אחד יודע שמוצרט היה גאון שהדהים בילדותו המוקדמת את כל אירופה בנגינתו, אלתוריו והיצירות שהלחין, וכולם מייחלים שיקום, או תקום, עוד מוצרט כזאת שאפשר יהיה להתבשם ממנה ולהתפעם ממנה כמו עיתונאי אנגליה.

כולם מייחלים לעוד מוצרט לא רק בגלל יצר המציצנות ב"פריק שואו". הסיבה עמוקה יותר: לכל הורה יש "חלום מוצרט" משלו: הגילוי שבבית גדל צאצא פרי בטננו, והוא גאון בקנה מידה של האנושות כולה. תינוק או תינוקת שייגשו לפסנתר בזחילה, גם אם אין בבית פסנתר, ויתחילו לאלתר עליו קטעי רונדו וסונטות ויכתבו אופרה בגיל חמש או שבע.

לפי הפרסומים שלהם זכתה בתם אפשר היה להניח שגם הבלשן הישראלי גיא דויטשר (מחבר "גלגולי לשון" ו"בראי השפה") ואשתו חוקרת הספרות ג'ייני - המתגוררים בדורקינג, סארי, עם שתי בנותיהם - חלמו את "חלום מוצרט" שלהם. ואין זה חלום מופרך כל כך. הלוא הוא כבר התגשם פעם: באמת היו הורים בני מזל שאכן נולד להם ילד גאון שכזה, ילד שבאמת אילתר והלחין מאז ינקותו ועוד לפני שידע קרוא וכתוב; ילד שנהפך לגדול עולם וכזה שלא יישכח לנצח כל עוד בני אדם חיים על פני הכדור הזה, ולהורים אלה קראו לאופולד ואנה-מריה מוצרט. הבעיה שלפני כן, וגם אחר כך, זה לא קרה.

זה לא עניין כלכלי

מה שמעניין בסיפור עלמה דויטשר הוא לאו דווקא התופעה הפלאית עצמה. המין האנושי הוציא מקרבו ילדי פלא שהישגיהם גורמים סחרחורת. למשל הצרפתי איש המאה ה-17 בלייז פסקאל, שהיה מתמטיקאי, פיסיקאי ותיאולוג כבר בגיל תשע; האסטרונום האירי סר ויליאם המילטון, שבגיל 12 כבר שלט בעברית, ערבית, פרסית, יוונית, לטינית, סנסקריט - בנוסף לאינספור שפות אירופיות; הפסיכולוג השווייצי ז'אן פיאז'ה - אבי תורת הפסיכולוגיה ההתפתחותית - שכתב מאמר פורץ דרך בתחומו בגיל תשע; או, להבדיל, האמריקאי טד קצ'ינסקי הידוע לשמצה, הטרוריסט שכונה "יונה-בומבר", גאון מתמטיקה מילדות. העולם היה תמיד מלא ילדים גאונים. שלא לדבר על גאוני המוסיקה הגדולים: מנדלסון, פרוקופייב, שופן, סן-סאנס ונינו רוטה הלחינו יצירות לפני גיל 10, ונגנים מפורסמים הופיעו גם כן בגילים אלה - יהודי מנוחין והפסנתרנית מרתה ארגריץ הם מהנודעים שבהם. ולמרות זאת, מעולם איש לא קרא להם "מוצרט החדש" - כי כל מי שמבין מעט במוסיקה יודע שלא יהיה לעולם מוצרט החדש.

לא, מה שמעניין בסיפור עלמה דויטשר הוא איך אנחנו יודעים עליו כלל. איך נודע לתקשורת האנגלית שיש כאן סיפור עסיסי שאפשר לנעוץ בו שיניים. איך נודע ל"טלגרף" ול"אינדיפנדנט" שבדורקינג הנידחת, בוודאי בבית בעל גג רעפים השוכן לבטח במרחבים ירוקי-העד, גרה ילדונת במשפחה ישראלית-אנגלית והיא מלחינה מוסיקה ובוודאי תביא המון קוראים לעיתון.

מי שמכיר את סיפור מוצרט, או יותר נכון את סיפורו של לאופולד מוצרט, יכול לחשוד שמא מדובר כאן בצד השני, הפחות סימפטי, של החלום הרומנטי: הצד הכלכלי. בביוגרפיה של מוצרט שכתב החוקר מיינארד סולומון אפשר לקרוא בהרחבה על ההיבט הזה: איך לאופולד מחכה לתשלום בעבור הצגת בנו לראווה, איך הוא מתלונן שקיבל רק מתנות במקום כסף, ושנאלץ לחכות שלושה שבועות עד התשלום מנסיך כלשהו ובינתיים לבזבז כסף על מגורים ומחיה. חלום מוצרט עלול להעביר הורים על דעתם, לעורר בהם נכונות לפרוץ את האינטימיות של הבית למען הפרסום והכסף. במקרים רבים נדמה שיש צורך בהתערבות העמותה לשלום הילד כדי להציל את הגאונים הקטנים מציפורני הוריהם.

לפי הסרטונים של עלמה דויטשר, ברור לגמרי שאין זה לבו של הסיפור. משפחתה האוהבת נראית כמי שדואגת באמת ובתמים לילדה שלה, ורק מספקת את צרכיה ורצונותיה ותורמת להתפתחותה. ועלמה באמת ניחנה בכישרון מוסיקלי. די לראות אותה ולשמוע אותה מנגנת את הרונדו מהסונטה בדו מז'ור של מוצרט, "הסונטה הקלה" כפי שקרא לה המלחין. רמזי החיוכים של עלמה הקטנה בקטעי ההומור המעודן של הפרק הזה, ההזדקפות הדרמטית שלה וההבעה התיאטרלית-רצינית בקטעים שמחקים סגנון אופראי, הרכות בקטעים הרומנטיים, והביטוי של כל אלה בפראזות שהיא מעצבת ובגיוון בהפקת הצליל ¬ כל אלה מגלים שהמוסיקה העמוקה הזאת, יצירתו של מוצרט במקרה זה, נהירה לה, ומדברת היישר אל לבה, ושהיא בוראת אותה מתוך התווים בספונטניות ואותנטיות רגשית, בו במקום. מבחינה טכנית היא מנגנת ככל ילדה מוכשרת בת שבע, אבל ההבנה המעמיקה מגלה שכאן נולדת מוסיקאית.

אישיות תיאטרלית

"המוסיקה באמת זורמת לה בגוף ומדברת אליה מבחינה רגשית, ובצורה חזקה מאוד - והיא גם מבינה אותה לעומק, במיוחד את ההיבט ההרמוני", מאשר בשיחה מביתו באנגליה גיא דויטשר, אביה של עלמה, את מה שמשתקף בנגינתה מהסרטון ביוטיוב. "ההרמוניה מדברת אליה בצורה ישירה ומתוך ידע אינטימי שהוא נדיר אפילו אצל סטודנטים למוסיקה. לפני כמה חודשים עלמה ניגנה בשיעור סונטה של היידן, והמורה הצביעה על קטע והתפעלה מהיופי שלו - ועלמה ישר ניתחה את המרווחים והמהלכים ההרמוניים: בשביל המורה זה היה קטע מקסים אבל מסתורי, בשביל עלמה זה היה ספר פתוח. גם הצד המקצועי הקומפוזיטורי היה מלהיב. 'אני משתמשת גם במרווח הזה', היא אמרה למורה".

ולפי הסרטונים ביוטיוב, שבהם יש קהל קטן, נראה שהיא גם אוהבת להופיע. "מאוד", עונה דויטשר, "לא לפני צוותי הטלוויזיה והעיתונאים ששואלים אותה שאלות אלא לפני קהל ¬ אז היא פשוט פורחת. אני נכנס למתח ברגעים האלה, אבל היא בגיל שהמתח עוד לא הגיע. אני מניח שזה יקרה; אבל בינתיים בולטת האישיות התיאטרלית שלה: אני לא יודע ממי קיבלה אותה, ודאי לא ממני ולא מאשתי. אנחנו ביישנים".

דויטשר ואשתו הכירו באנגליה כשלמדו באוניברסיטה: הוא בקיימברידג', סטודנט לבלשנות, והיא סטודנטית לספרות אנגלית עתיקה באוקספורד. "שנינו מוסיקאים חובבים, מלאי תשוקה למוסיקה", הוא אומר, "אני חלילן, וג'ייני היתה נגנית עוגב באוקספורד". דויטשר נולד בתל אביב ולמד בה בבית ספר תיכון, ואחרי הצבא נסע לאנגליה ללמוד מתמטיקה לתואר ראשון ובלשנות לתואר שני. "שפות היו מה שבאמת אהבתי", הוא אומר.

ועלמה שמעה את שניכם מנגנים ביחד כשהיתה קטנה?

טל כהן

"היא תמיד שמעה מוסיקה, עוד לפני שנולדה, ועוד לפני שהיתה בת שלוש הבנו שהשמיעה שלה יוצאת דופן, עד זיהוי מרווחים מוסיקליים קטנים כמו רבעים ושמיניות של טון, ושיש לה זיכרון מוסיקלי מצוין. היינו משחקים משחקי זיכרון כשאני מנגן לה והיא מנגנת חזרה, ונוכחתי בזיכרון הזה - בעיקר הזיכרון ההרמוני שהוא די מדהים".

מאז נולדה עלמה הפסיקה אמה את עבודתה כחוקרת, וגיא דויטשר גם הוא מבלה את רוב זמנו בבית, כסופר: הוא כותב ספרי מדע פופולרי, ויש לו משרת חוקר לשם כבוד באוניברסיטת מנצ'סטר, שאליה הוא בא לעתים לתת הרצאות. לזוג עוד בת, צעירה בשלוש שנים מעלמה, "וגם היא מאוד מוסיקלית", מעיד דויטשר.

עלמה כבר מלחינה על ידי כתיבת תווים?

"היא ידעה לקרוא תווים כבר מגיל ארבע, וגם ניסתה לכתוב כבר אז, אבל אי אפשר היה להבין מהדף למה היא מתכוונת, ולכן ניגנה לי ואני רשמתי. רק לקראת גיל שש היא הצליחה לכתוב בצורה ברורה דיה. חלק גדול מהיצירות התחילו כאלתור: היא היתה מאלתרת נושאים מוסיקליים על הפסנתר או קמה בבוקר ושרה אותם. עכשיו היא קמה בבוקר וכותבת ביד, בתווים - ואני מעביר זאת למחשב".

"כן, אנחנו חוששים לה", עונה דויטשר לשאלה על החשיפה העיתונאית שלה זכתה בתו עכשיו. "העולם גילה אותה לפני שבועיים, ובשבילנו אלה לא חדשות. מה עושים עם ילדה כזאת, לגבינו זו לא שאלה חדשה; 'מה עושים עם החשיפה הזאת?' - זה מה שנחת עלינו. הדבר הכי חשוב הוא לא לפגוע בה ולהגן עליה ולשמור שתהיה לה ילדות מאושרת. אנחנו מקבלים כל מיני הצעות מגופים שונים, ובינתיים החלטנו לדחות הכל עד שהחדשות יירגעו קצת ואז נחשוב מה יכול להתאים לה בלי לפגוע באורח החיים שלה.

"אין לנו שום כוונה לשלוח אותה למסעות ברחבי העולם, ברור שזאת תהיה פגיעה מהותית", הוא מוסיף, "אבל מצד שני יש הזדמנויות שיכולות להיות חשובות בשבילה, ולהועיל לה וגם להיות מהנות. לא נסרב באופן אוטומטי לכל. מבחינת ההלחנה למשל החשיפה יכולה לתרום, וביצוע יצירותיה יכול להיות מועיל".

סרטון משפחתי

"הכל התחיל מיוטיוב", מסביר דויטשר איך עלתה פתאום בתו לכותרות, "צילמנו אותה כדי להראות למשפחה בארץ איך היא מתקדמת, והסרטונים האלה נמצאים ברשת כבר ארבע שנים בערוץ לשימוש פרטי שלנו, משפחה ומכרים, בלי שום כוונות פרסום. עד לפני כשבועיים ¬ ואז סטיבן פריי ראה אותם וצייץ בטוויטר, וכך זה נודע למיליוני העוקבים שלו ¬ ומשם מהר מאוד העיתונאים עלו על זה ופירסמו ככדור שלג. בהתחלה לא הבנו את הממדים של הסיפור, והסכמנו שיראיינו אותה. חשבתי שחשיפה מוגבלת היא חיובית ויכולה להועיל. למרבה הצער, העיתונאי הראשון שהיה כאן עיוות לגמרי את הדברים שאמרנו לו, ואת הכתבה שלו שיכפלו ושיחזרו אחרים שוב ושוב. נכווינו מהפרסום הזה".

אותו עיתונאי השווה את עלמה למוצרט בילדותו. "ניסיתי להסביר לו שאנחנו מתנגדים להשוואה למוצרט", אומר דויטשר. "היה מוצרט אחד בהיסטוריה האנושית, שהתחיל לכתוב בגיל צעיר אמנם - וזה הדמיון היחיד לעלמה, בדיוק כפי שמוסיקאים אחרים התחילו לכתוב כשהיו ילדים; אבל בעקבותיו החלה ההשוואה, ואפילו יצרו תחרות כביכול בין עלמה למוצרט, שזה כבר מביך. אני חושש שזה עלול להיות גם עול גדול בשבילה בעתיד, אם יתחילו לומר שהיא כישלון כמלחינה כי אינה כותבת כמו מוצרט. וכל מה שאני רוצה הוא שהיא תהיה מאושרת ומלאת סיפוק ממה שהיא תעשה, אם תלחין או תנגן - או כל דבר אחר".

העיירה דורקינג שבה מתגוררת משפחת דויטשר שוכנת דרומית ללונדון, במרחק 50 דקות נסיעה ברכבת. הם גרים אכן בבית ולו רעפים חומים, בית אנגלי כהגדרת גיא דויטשר. עלמה בתם לומדת בבית ולא הולכת לבית הספר. "באנגליה זה די מקובל, ורוב החברים שלה הם לומדי בית גם כן", אומר דויטשר. "כאן יש רק יום לימודים ארוך, לא פחות משמונה שעות, וכשנוכחנו כמה שעות היא עסוקה במוסיקה הבנו שהפתרון בשבילה הוא לימודים בבית ¬ וזה מאוד מצליח. עם חבריה הולכת עלמה לפעילויות שונות כמו טיולים וחוג לבלט וכיתת אמנות, בהתארגנות של הורי ה'הום סקולינג'.

"חשוב לי מאוד לומר לכל מי שמודאג, שלא מדובר כאן בילדה מסכנה שמעבידים אותה עבודת פרך", אומר דויטשר. "זה אבסורד. היא מאוד ילדותית מכל הבחינות, יש לה הבובות שלה, והשעות של השתובבות וריצה ובילוי על הנדנדה. היא ילדה ככל בת שבע, אבל מגיל צעיר מאוד יש לה עוד דברים. חוץ מהמוסיקה מה שבלט מאוד הוא הדמיון שלה - כמעט היה מפחיד לגלות שהיא חיה בעולם דמיוני שבו היא ממציאה דברים ומספרת לעצמה סיפורים ומעסיקה את עצמה בכך שעות. כל הילדים ניחנים בזה, אבל אצל עלמה האינטנסיביות היתה מיוחדת - עם סיפורים דמיוניים, הצגות, התחפשויות לדמויות - היא חיה את זה לגמרי; וכל דבר שקורה לה ביום-יום היא מכניסה לעולם הדמיוני שלה ויוצרת אותו מחדש. כל חוויה היא ממצה במהירות וממשיכה לפתח אותה בקרבה, בעולם הדמיון. המוסיקה היא פן ספציפי של זה.

"עכשיו זה כבר מתגשם גם בכתיבת סיפורים, רובם על פי סיפורים שהיא קוראת: אם היא קןראת אניד בלייטון היא תכתוב סיפור מתח בלשי, וכשקראה על אחותו של מוצרט כתבה משהו דומה. היא צריכה לעבד את כל מה שנכנס על ידי כך שהיא יוצרת משהו חדש.

"זו חוויה גדולה להיות חלק מההתפתחות הזאת ולהיות עד לה", ממשיך דויטשר, "ומה שהכי משמח אותי זה לשמוע את המוסיקה שלה. כנראה אם היא תמשיך ללמוד ולהתפתח מה שתכתוב בעוד עשר שנים יהיה מתוחכם יותר - אבל עכשיו לי זה נשמע יפה, לא רק יחסית לילדה בת שבע. בשבילי לקום בבוקר ולשמוע משהו חדש שהיא מאלתרת או מנגנת זה אושר.

"הסגנון שבו היא כותבת ומאלתרת הוא של המאה ה-18 בעיקר", מסכם דויטשר, "ועכשיו אין מה שימנע זאת ממנה. מותר לה לכתוב בכל סגנון שתבחר, ואין לה הביקורתיות שוודאי תתפתח כשתגדל. אני מניח שיתפתח אצלה גם פחד במה כמו אצל כל בן אדם שפוי, ושכמלחינה עול ההיסטוריה יתחיל להעיק עליה, אבל בינתיים היא חופשייה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו