בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האובססיה של קוליה לסינג

קוליה לסינג, כנר ופסנתרן גרמני, מודה שיש לו אובססיה למוסיקה של נרדפי הנאצים. בקונצרטים שיגיש כאן ידגים את גישתו המיוחדת גם בנגינת מוצרט, ברהמס ודביסי

תגובות

שמו הפרטי נראה סלאבי, אבל קוליה לסינג הוא גרמני ‏(“אמי העריצה את הספרות הרוסית ולכן בחרה לי שם רוסי”, הוא מסביר‏). באמנות הביצוע המוסיקלי, צירוף שתי היכולות שלסינג מחזיק בהן נדיר בהחלט. יש אמנם כנרים רבים שמיטיבים לנגן בפסנתר, אבל לא ברמה של פסנתרן הופעות מקצועי. לסינג מופיע ‏(ומקליט‏) גם ככנר מקצועי וגם כפסנתרן מקצועי - שתי התמחויות שרכש במקביל, מגיל רך, “כמו שלומדים שתי שפות”.

בכינור הרפרטואר שלו בלתי מוגבל, לדבריו, ובפסנתר הוא בוחר לבצע בפומבי רק יצירות שאינן מנוגנות תדיר. “אין לי בעיות טכניות, הופעתי למשל בין השאר בקונצ’רטו מס’ 1 של שוסטקוביץ’. עם זאת איני רואה טעם בהנפקת גרסאות נוספות ליצירות שקיימים כבר מאות ביצועים להן. בכלל, תופעת החזרה האינסופית על אותו חומר היא הרעה החולה של אולם הקונצרטים בימינו”. בביקורו כאן יישמע לסינג בכינור בלבד - הוא מופיע בשלושה קונצרטים עם הפסנתרן תומר לב: בתל אביב ‏(שנועד לאמש, במרכז ע”ש בלומנטל‏), בשדה בוקר ‏(היום‏) ובירושלים ‏(מחר, באולם הנרי קראון, בסדרת “אתנחתא”‏).

דניאל בר און

מלבד ביצוע יצירות כתובות לסינג גם מאלתר, לרבות בקונצרטים, אך זאת רק בפסנתר. “רק פעם אחת אילתרתי גם בכינור - זה היה בהופעה בקנדה שבה ביצעתי את 12 הפנטסיות לכינור סולו של טלמן. בסיום לא התאפקתי והמשכתי - ניגנתי פנטסיה נוספת שכאילו טלמן חיבר, ולמעשה ‘המצאתי’ אותה בו במקום. אגב, אפשר לשמוע את הפנטסיות האלה באינטרנט; מס’ 4 במיוחד, ברה מג’ור, היא מה שאפשר לכנות ‘תופסת במיוחד’, אבל טלמן היה בכלל קומפוזיטור ידידותי לקהל”.

הדרישה של דביסי

פעילות נוספת של לסינג ‏(יליד 1961, גדל בבאדן־באדן וכיום מתגורר בווירצבורג, נשוי לחלילנית ומוסיקולוגית, אב לשלושה, פרופסור באקדמיה למוסיקה בשטוטגרט‏), היא מה שהוא עצמו מכנה “אובססיה”. קוליה לסינג, שהספיק להיות מיודד מאוד עם המלחינים הישראלים חיים אלכסנדר ואבל ארליך, ילידי גרמניה, הוא מבצע נלהב של יצירות מאת קומפוזיטורים שהמשטר הנאצי רדף, רובם יהודים. שמות כמו פרנץ שרקר, ברטולד גולדשמידט, קרול רטהאוז, יז’י פיטלברג, ולדימיר פוגל והיינץ טיסן ‏(שהיה מורו של יוסף טל‏).
י

ש מכנה משותף למוסיקה של מלחינים אלה, לבד מהיותם נרדפי הנאצים?

“לא מכנה משותף מוסיקלי, אלא עושר סגנונות מדהים. מה בכל זאת משותף? האיכות. בשבילי, הצלת יצירות אלה משכחה והבאתן אל אולם הקונצרטים העכשווי היא שליחות”.
בשניים משלושת הקונצרטים שיערוך כאן לסינג עם הפסנתרן תומר לב, כלולה יצירה אחת של מלחינה שאינה ישראלית ‏(שמה אורסולה ממלוק‏), לצד יצירות של ישראלים ילידי גרמניה, פאול בן חיים וצבי אבני.

לסינג מדבר בהתלהבות מידבקת על היצירות שבחר לקונצרטים אלה: “הסונטה במי מינור לפסנתר וכינור של מוצרט, ק’ 304, מהכי ידועות שלו, היא מיוחדת במינה בהקשר של מוצרט המוקדם, אולי משקפת את המצב שמוצרט חווה באותו זמן עם מות אמו. זו יצירה מיוחדת גם בפתיחה הפשוטה שלה, אוניסונו ‘עירום’ בלי שום עטיפה הרמונית, וגם בדיסוננסים ששזורים בה אחר כך, שוודאי התקבלו כמפחידים באוזני בני דורו. כדי לחוות אותם במלוא חריפותם צריך להתאמץ לשמוע אותם עד כמה שאפשר באוזניים של קהל מאותה תקופה”.

אבל זה בלתי אפשרי.

“נכון, אבל יש דרכים לסייע ביצירת תחושה שכמו משחזרת, במידת מה, חריגות שהיו מוחשות למאזינים פעם. למשל, בשיעורים שאני נותן באקדמיה על הפרטיטות לכינור של באך, אני נוהג לעצור בנקודות מסוימות ולאלתר בנגינה המשכים בנאליים של הקו, כדי להראות מה קומפוזיטור מן השורה מאותה תקופה היה כותב”.

מה עוד תנגן?

“את פרק הסקרצו מאת ברהמס, מתוך הסונטה ששומאן, ברהמס ואלברט דיטריך כתבו כמתנת הפתעה לידידם הכנר יוזף יואכים; את הסונטה של דביסי, שהיא מוכרת מאוד, אבל מעולם לא שמעתי בהופעות או בהקלטות גרסאות שמצייתות להוראות המלאות שדביסי קבע בה. בפרק הראשון יש קטע שבו הוא דרש שהכנר יעביר את הקשת ‘סול טסטו’, כלומר על המיתרים באיזור השחיף ולא ליד הגשר כרגיל; מתקבל כך צליל שמשקף אקזוטיקה של המזרח הרחוק.

“הסונטה בסול של פאול בן־חיים, מ–1951, היא רבת עוצמה, מהיצירות הכי מקוריות במאה ה–20. בפרק השני בה שומעים אירופאי שנשתל בסביבה ים תיכונית, יוצר ששרוי בגלות. אנגן גם שתי יצירות של ידידי צבי אבני, אחת ששמה ‘מחול בשניים’ והיא רפסודיה שהוא חיבר ב–2006 בשבילי, גם בה יש אווירה ישראלית, אף כי מודרנית יותר מהים־תיכוניות של בן־חיים, והשנייה היא קפריצ’ו לכינור סולו ששמו ‘קול’ ‏(השם מרמז על ‘קול’ בעברית ועל שמי הפרטי‏) וגם היא המשך עכשווי של ים תיכוניות. יש בה בין השאר חיקוי של צימבלום, כאשר יחד עם נגינה בקשת יד שמאל פורטת פיציקטי, לא כהפגנת וירטאוזיות אלא לשם אפקט צליל שונה. אגב, את שתי היצירות האלה של אבני כבר ניגנתי בגרמניה.

“יצירה נוספת היא ‘חמישה אפוריזמים’ מאת אורסולה ממלוק, מלחינה יהודייה שברחה מגרמניה בגיל 17, התערתה בארצות הברית ועשתה שם קריירה ובשנת 2006, בגיל 84, חזרה להתגורר בעיר הולדתה ברלין".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו