בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מהי רביעיית המיתרים הכי מהפכנית ומוזרה של היידן

ב-1772, בעת שהתגורר בחצרו של נסיך נדיב, חיבר פרנץ יוזף היידן שש רביעיות מיתרים. אחת מהן, בסולם סול-מינור, תבוצע השבוע בארץ בידי נגני רביעיית "ארקדיה"

תגובות

הבנה מלאה של יצירת אמנות כרוכה בידיעת נסיבותיה: גם יצירות שהובילו אליה וגם יצירות שהושפעו ממנה. במקרה של שש רביעיות המיתרים שהיידן חיבר ב 1772 ההיבט ההיסטורי חשוב במיוחד: מקובל לראות בשישייה זו (אופוס 20) תחנה משמעותית, שינוי כיוון בתולדות ז'אנר הרביעייה. עם זאת, נראה כי שש רביעיות אלה מנוגנות פחות מרביעיות מאוחרות מהן, פרי רוחו של היידן. פגישה עם הרביעייה בסול-מינור מתוך השישייה (אופוס 20 מס' 3) מלמדת עד כמה גישה זו אינה מוצדקת. כמו יצירות רבות אחרות של היידן שאינן נשמעות תדיר עלי במות, הרביעייה בסול מינור היא דוגמה מובהקת של גאונותו.

ז'אנר הרביעייה אינו "עוד הרכב", צירוף אפשרי נוסף של כלים; זה הז'אנר שבו נכתבו היצירות הקאמריות החשובות ביותר, בלי עוררין, מהיידן עד שוסטקוביץ'. היידן הוא שסלל את הדרך: שש הרביעיות אופוס 20 שימשו מעין מקפצה ¬ גם בשבילו ואחר כך גם לממשיכיו, מוצרט ובטהובן.

בדברי הסבר על הרביעיות האלה נוהגים להדגיש את חדשנותן, גם לעומת יצירות של היידן עצמו. למשל: את העובדה שהכלים משוחחים זה עם זה כשותפים שווים כמעט; כלי המיתר הנמוכים, הצ'לו בעיקר, וגם הוויולה, אינם רק מלווים את הכינורות. לפעמים המצב הפוך: הצ'לו מתייצב כדובר ראשי, הכינורות כמו מלווים או מעטרים אותו.

הדגשת עובדות כאלה, בהקשר הסברתי, נגועה בבעיה: מאזין בימינו אינו רגיש כהלכה לחידושים שהיו נועזים לשעתם; כיום מאזין "ממוצע" שפוגש רביעייה נועזת של היידן מ 1772 מכיר יצירות ששפתן נועזת אף יותר. איך מחזירים את הטעם? כדי להתפעל משינוי שהיה מהפכני לזמנו יש שתי דרכים: או להיות חוקר, מוסיקולוג, שמשכיל לשמוע ולתפוש כל יצירה בהקשר תקופתה, או ¬ להאזין ליצירות נעימות רגילות שהלכו בתלם, כדי להכיר את ההבדל בינן ובין אלה החורגות מהתלם.

גם היידן הנפיק יצירות בנאליות, כבעל מלאכה. למשל, יותר מ 100 יצירות שחיבר במיוחד בשביל הפטרון שלו, הנסיך ניקולאוס אסתרהזי, שאהב לנגן בכלי מיתר ששמו בריטון (כלי שעבר מן העולם עוד במאה ה 18). אפשרות זו, אף כי אינה מן הנמנעות, אינה קוסמת; מי רוצה לבזבז זמן על מוסיקה בנאלית.

ובכל זאת: גם מאזין בן ימינו יכול להתרשם ולהתפעל מאופיה המיוחד של הרביעייה אופוס 20 בסול מינור, בלי קשר לתעוזה ההיסטורית שלה. למשל הנושא הפותח, בפרק הראשון, שאינו שירתי וקליט אלא ארוך למדי, מסובך, עם תפנית מפתיעה. בשמיעת בכורה הוא מתקבל כהמצאה משונה, בשמיעות נוספות סגולתו מתגלה, קסמו מתגבר והולך. בדומה לכך, הנושא של הפרק השני (מעין "מינואט" נינוח, טיפה מלנכולי, ניגוד ללהט הבריא של הפרק הראשון). שוב: המוזרות של נושא הפרק בולטת, המנגינה אינה תופסת מיד אבל בהאזנות נוספות היא ממכרת.

הפרק השלישי, לטעמי, הוא נקודת תורפה יחסית: ארכני, מתמשך יתר על המידה. הפרק האחרון ¬ מהיר, מנומר הפסקות שמוסיפות הומור ומתח ¬ חוזר אל הלהט ואל התחכום של הפרק הראשון. מה עוד מיוחד: אף לא אחד מהפרקים אינו נחתם בקול תרועה והאחרון ממש "מתאדה" בסיום, בלחש.

מה ראוי לציין על נסיבותיה החוץ-מוסיקליות של הרביעייה הזאת? ראשית, שהיא נוצרה כנראה, כמו רביעיות אחרות של היידן, מתוך בחירה; לא חלק מהמטלות הקבועות של מוסיקאי-חצר אלא פעילות נפרדת, נטולת רייטינג, שפירותיה מיועדים למוסיקאים עמיתים או למאזינים מביני דבר.

שנית, שהיצירה אולי משקפת את השפעת הזרם האמנותי המכונה "הסער והפרץ", מעין מקדמה נוסח המאה ה 18 למה שיהיה אחר כך הרומנטיזם של המאה ה 19. בהתאמה לאידיאולוגיה של זרם זה, המוסיקה אמורה להיות מוגבלת פחות בחוקים, עליה לבטא את אישיותו של היוצר, להקרין סובייקטיביות, רגשות, שינויים בהלך רוח. למשל באמצעות שינויי עוצמה תכופים.

היידן חיבר את הרביעיות אופוס 20 בהיותו בן 40. זה 12 שנה התגורר בתנאים נוחים של ארמון אסתרהאזה. היו לו פרנסה קבועה, נגנים שעמדו לשירותו, מעסיק עשיר, קפדן אך נדיב, אוהב מוסיקה. הדעה שיוצר צריך לסבול כדי להפיק תנובה מעולה אינה מודגמת במקרה זה, אף כי יש המציינים את ההסגר שנכפה על היידן ונגניו, את הבידוד הכפוי מעיר הבירה וינה (ואולי גם נישואיו, שלא צלחו ולא הניבו צאצאים, משנים את התמונה האידילית).

כך או כך, היצירות שהיידן חיבר בארמון אסתרהאזה על שפת אגם נויזידלר, בסביבה המתוארת כ"בצתית" (האגם רדוד מאוד), הן אבני דרך בתולדות המוסיקה הקלאסית ומקור להנאה והתפעלות. עד היום, אגב, אפשר לבקר בארמון, השוכן בתחומה של העיירה פרטד (Fertoed) בהונגריה, כמה עשרות קילומטרים מדרום מזרח לווינה.

הקלטה מומלצת: הביצועים של רביעיית "מוזאיק" האוסטרית ("נאיב") אנינים ומומלצים כתמיד. עם זאת, לפי דוגמאות שאפשר לשמוע באינטרנט (למשל באתר של חברת "פרסטו קלאסיקל"), הביצוע של רביעיית "לונדון היידן" ליצירה זו ("נאיב") הוא מיוחד במינו. בשני המקרים מדובר באלבום כפול ובו שש הרביעיות אופוס 20.

את הרביעייה אופוס 20 מס' 3 של היידן תבצע השבוע בישראל (ביום רביעי באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע, ביום חמישי באולם ימק"א בירושלים, במוצאי שבת באולם רפפורט בחיפה וביום ראשון בקונסרבטוריון בתל אביב) רביעיית המיתרים הרומנית האורחת "ארקדיה", בביקור בכורה כאן. זה הרכב צעיר (שלושה מן הנגנים עוד לא בני 30) שכבר ניצח בתחרויות בינלאומיות, לרבות באולם ויגמור בלונדון.

מלבד הרביעייה הנ"ל של היידן תישמע בקונצרט, בין השאר, הרביעייה לוקחת הלב בלה-מינור אופוס 13 של מנדלסון ¬ הוא חיבר אותה ב1827-, בהיותו בן 18. אחד ההבדלים בין שתי היצירות: זו של מנדלסון היא מעין שיר בלי מלים, כולה מתרפקת, רכה, והנושא של הפרק השלישי בה ("אינטרמצו") נתפס כבר בפגישה ראשונה כמו מנגינה שכבר הכרנו וידענו, מאז ומתמיד.
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו