בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אתי תבל מנצחת כל הדרך אל הפסגה

היא מנצחת הבית של התזמורת האנדלוסית הים-תיכונית, נגנית סולנית, מעבדת וגם דוקטורנטית למינהל עסקים. אתי תבל, בת 26, נמצאת בעיצומה של תנופה מוסיקלית עוצרת נשימה

31תגובות

"תבל" - זה שמה של היצירה, לאקורדיון ותזמורת, שכיכבה בקונצרט לפתיחת העונה של התזמורת האנדלוסית הים-תיכונית אשקלון, קונצרט של מוסיקה יוונית ולאדינו שבו השתתפו גם הזמר שלומי סרנגה והזמרת מור קרבסי. "תבל" ¬ כי המלחין שלה, נגן הקאנון של התזמורת אליהו אביכזר, מזג לתוכה שלל סגנונות מתרבויות מוסיקליות מרחבי העולם; אבל בעיקר ¬ היא נקראה כך כי נכתבה במיוחד והוקדשה לחברת התזמורת אתי תבל: הסולנית באקורדיון, חברה בצוות האמנותי המוביל ומנצחת הבית של התזמורת.

זאת היתה מתנה שחיכתה לה כשחזרה לאחרונה מסיור בדרום אמריקה כנגנית אורחת בתזמורת הקאמרית הישראלית בניצוח יואב תלמי. "תום כהן, המנהל המוסיקלי, שיבץ את היצירה כבר לקונצרט הפתיחה, ואני שאלתי אותו, כך, תוך שבוע? נספיק? תלמדי אותה בלי בעיות, הוא ענה", מספרת תבל. "אמרו לי אחר כך שאנשים באו לשמוע את שלומי סרנגה אבל הקטע שלי גנב את ההצגה. כל כך התרגשתי".

עם יצירה שנכתבה במיוחד בשבילה כסולנית, וכמנצחת התזמורת, נמצאת אתי תבל, בת 26, בתנופה מוסיקלית עוצרת נשימה, במסע שהתחיל בבאר שבע, עם האקורדיון. "התחנכתי בחינוך הרוסי הקלאסי, כמו שלומדים כינור", היא מספרת, "עם התווים והמשמעת. ולנגנים קלאסיים קשה להשתחרר מזה, להתנתק מהתווים ¬ וכך היה גם לי. הצלחתי להשתחרר בזכות התזמורת האנדלוסית, שבה ישבתי בדיוק על הגבול שבין הנגנים בכלי הנגינה המסורתיים ובין הנגנים הקלאסיים. לא מקובל שנמצאים בשני העולמות, קלאסי וגם אתני. אבל בשבילי זה טבעי: יום אחד יואב תלמי, למחרת שלומי סרנגה. לשלב ביניהם זה חלום, וזה גם מה שמאזן אותי".

לפני תבל עומדים שני קונצרטים מיוחדים: הראשון, מופע מצליח שעליו כבר ניצחה כמה פעמים, הוא שיתוף הפעולה בין האנדלוסית אשקלון ללהקת "כנסיית השכל" (ביום רביעי השבוע במוזיאון תל אביב). השני ¬ מעולם אחר לגמרי: קונצרט מהרפרטואר המסורתי של התזמורת, בכנס של ברית יוצאי מרוקו (ביום שלישי בשבוע הבא באוניברסיטת תל אביב), שבו יופיעו פייטני האנדלוסית אמיל זריהן וליאור אלמליח.

נגנית, מעבדת, מנצחת ובנוסף על כך דוקטורנטית במינהל עסקים ¬ האינטנסיביות של תבל מסחררת: "אני עובדת הרבה וישנה מעט מאוד. אני טיפוס של לילה. לכן ההספק שלי לא נורמלי לגילי. ואני אוהבת לעבוד בלחץ: אם אין לחץ מניחים דברים בצד. אצלי כל יום הוא שונה, מלא אנשים שונים, עם תזמורות שונות בעולמות מוסיקליים שונים. קשה לי לדמיין את עצמי אחרת".

ללמוד אצל רודן

האקורדיון ליווה את תבל מגיל שש, לאורך הילדות שלה בבאר שבע, בתזמורת האקורדיונים ובלימודים אצל ויקטור דרנבוים ¬ "מורה ומחנך דגול", כהגדרתה ¬ עד שהגיעה אתו לאקדמיה למוסיקה בירושלים. "בבחינת הכניסה ניגנתי את הטוקטה ופוגה ברה מינור של באך", היא מספרת. "לא היתה באקדמיה מחלקה לאקורדיון בכלל ¬ כמו שבקרן התרבות אמריקה ישראל, כשפניתי לקבל מלגה מהם, לא ניתנו מלגות לאקורדיוניסטים. כולם ראו באקורדיון כלי ליווי של שירה בציבור ולא של מוסיקה אמנותית קלאסית. אחרי שגמרתי את הבחינה בקרן הבוחנים קמו ונעמדו על הרגליים ¬ וקיבלתי מלגות הצטיינות וגם תמיכה לקניית כלי חדש".

באקדמיה, שבה למדה במקביל לשירות בצבא במעמד של מוסיקאית מצטיינת, "לא ידעו להיכן לנתב אותי", היא ממשיכה. "לקלאסי, לבין-תחומי? הייתי שפן ניסיונות, כל פעם ניגנתי לבוחנים מסגנונות ואסכולות שונות. לבסוף הייתי הראשונה שבגרתי באקורדיון ככלי ראשי". היום היא מלמדת בעצמה: אחרי שמורה דרנבוים יצא לגמלאות היא קיבלה לידיה את התזמורת שבה גדלה ומנצחת על 30 הנגנים שבה, ובקונסרבטוריון של עירה באר שבע היא מנהלת מחלקת האקורדיונים.

באקדמיה גם למדה תבל חינוך מוסיקלי. אשר לניצוח ¬ זה קרה כמעט באקראי: "למדתי כמו כולם בקורס ניצוח חובה, עם אהר חרל"פ וסטנלי ספרבר ¬ וזה מצא חן בעיני. החלטתי לנסות ולהעמיק בלימודי ניצוח ממש. בקורס הבסיסי הייתי מצטיינת וזה הטריד אותי, כי אני צריכה מורה שייתן לי על הראש, שידרוש ממני". היא החליטה לבקש להתקבל, כנגד כל הסיכויים, אצל בכיר מורי הניצוח בישראל, מנדי רודן (2009-1929), שנודע כמורה הקשוח מכולם.

"הוא הסכים לקבל אותי אף שלרוב לא לקח תלמידים תואר ראשון", היא מספרת. "באתי אליו מלאת ביטחון, כמישהי שכבר יש לה קריירה מקצועית ¬ והוא הראה לי שאני לא יודעת כלום וצריכה להתחיל מאפס. בשיעור הראשון בכיתי. התובענות שלו היתה עצומה. פעם בדמעות אמרתי לו, אם אתה לא מעוניין שאמשיך תגיד לי ואלך. אבל זה מה שהייתי צריכה. ולאט לאט הוא התחיל לפרגן, לעודד, ובסוף השנה היה רך אלי, כמו אבא, ואפילו המליץ עלי, והיינו מרכלים ביחד על הקונצרטים שלו. היה לי מזל גדול, למדתי אתו שלוש שנים, והתברר שהשנה שבה קיבלתי את התואר היתה השנה האחרונה בחייו של מנדי".

בתזמורת האנדלוסית הישראלית, טרם התפרקותה, התחילה תבל לנגן בקונצרט העשור ב-2004, בפרויקט "האנדלוסית הצעירה" שנוסה אז. היא היתה בת 18. "אני תקתקנית בסדר וארגון, לכן הטילו את זה עלי", היא מספרת, "גייסתי נגנים, אירגנתי הכל ¬ וכך גם הבנתי שאני מסוגלת להתמודד עם משימות אדמיניסטרטיביות. אפילו קראו לי אז 'הבולדוזר'. אחרי הקונצרט ההוא הזמינו אותי להיות נגנית בתזמורת הבוגרת".

תבל ניגנה בתזמורת האשדודית יחד עם תום כהן, נגן מנדולינה צעיר מבאר שבע וסטודנט האקדמיה למוסיקה גם הוא. "תום ואני ישבנו ביחד בתזמורת וביחד למדנו את העולם החדש שהתגלה לנו, המקמאת ¬ הסולמות הערביים; והאלתור".

ב-2009 התפרקה התזמורת האנדלוסית אשדוד. נגניה פוטרו, ורובם, כולל תום כהן, נדדו לאשקלון תחת השם "התזמורת האנדלוסית החדשה" ופתחו במאבק עובדים עד ההכרה הממסדית בהם וניתוב תקציבי האנדלוסית אליהם. תבל הצטרפה לנגנים שנשארו באשדוד, בתזמורת האנדלוסית שהוקמה שם בניהולו המוסיקלי של שמואל אלבז. באנדלוסית אשדוד צמחה והתפתחה מוסיקלית, עד לתפקיד המנצחת בסדרת הקונצרטים למנויים בכיכובה של הזמרת פרנסואז אטלן ¬ סדרה שזכתה לפרסום ולהערכה גדולה.

"אחרי השיא הזה הרגשתי שאני צריכה לפנות לדרך חדשה", אומרת תבל. לפני כחצי שנה הודיעה לקברניטי האנדלוסית אשדוד על התפטרותה. "לא עבר הרבה זמן עד שצילצל הטלפון שלי ¬ זה היה תום כהן, עכשיו המנהל המוסיקלי, ששמע שעזבתי וחטף אותי לאנדלוסית אשקלון בלי לחשוב פעמיים. ובאשקלון ¬ זה חלום. הפתיחות האמנותית מוחלטת שם והתזמורת עפה, אנחנו פורחים. וגם מבחינה ניהולית ¬ הכל מתקתק".

התזמורת האשקלונית, ששינתה לאחרונה את שמה מ"האנדלוסית החדשה" ל"האנדלוסית הים-תיכונית", גם בחרה בקו מוסיקלי חדש. בקונצרטים בהמשך העונה, בנוסף לזה עם פייטני התזמורת אמיל זריהן ובנימין בוזגלו, מנגנת התזמורת עם להקת המחול אורלי פורטל ועם זמרים כמו דודו טסה ורחלה. בכל אלה לתבל תפקידי מפתח וכך גם בקונצרטים של המחלקה החינוכית של התזמורת.

פיוטים אלג'יראיים בשבת

אתי תבל היא בת רביעית מתוך חמישה אחים ואחיות במשפחתה בבאר שבע ¬ האח הבכור בן 36, הצעיר בן 14. "אמי עמדה על כך שכל הילדים שלה ילמדו מוסיקה, וכל אחד מהאחים מנגן על כלי ולרוב על שני כלים", היא מספרת. "אמא שלי עלתה ממרוקו והיא היתה בת למשפחת מוסיקאים, כאלה שניגנו גם בחצר המלך. בישראל האחים שלה הקימו את להקת 'ההדים' האגדית מבאר שבע. היא עצמה לא מוסיקאית מקצועית אבל את המוסיקה הנחילה לנו. תמיד היתה תזמורת בבית, לפני שהגדולים עזבו אותו. בחגים, בחתונות ¬ כולנו ניגנו, וכולם הכירו אותנו כמשפחה מוסיקלית". כיום שני אחיה ואחותה מהנדסים דווקא. לאביה אין רקע מוסיקלי, "אבל בשבת הוא אוהב לשיר, לפעמים כשאני מלווה אותו בפסנתר: פיוטים מהמסורת שלו, האלג'יראית, וכך הצלילים המסורתיים לא נגמרים באנדלוסית אלא נמשכים אצלנו בבית".

הכישורים הנוספים לאלה המוסיקליים הובילו את תבל ללימודי המקצועות הריאליים בתיכון וללימודים לתואר שני באוניברסיטת בן גוריון במינהל עסקים, במסלול מימון; זאת בשנה האחרונה שלה ללימודי הניצוח והחינוך המוסיקלי באקדמיה בירושלים. "כולם במחלקה שלי באוניברסיטה היו כלכלנים, או מהנדסים, ואני פתאום בעלת תואר ראשון במוסיקה, כנראה הייתי הראשונה בהיסטוריה של המחלקה", היא צוחקת, "גם שם הייתי שפן ניסיונות".

במסגרת לימודיה נבחרה תבל לפרויקט חילופי סטודנטים עם צרפת ושם השתלמה במשא ומתן ותקשורת בין תרבויות. וכשחזרה נבחרה עם עוד כמה סטודנטים לנהל את תיק ההשקעות של האוניברסיטה. "עשינו תשואה שנתית של 14%", היא צוחקת.

אחר כך החלה בלימודי דוקטורט: היא ממשיכה בפקולטה למינהל עסקים באוניברסיטת בן גוריון בתחום האסטרטגיה והארגונים ללא מטרת רווח. "החלטתי לחקור את מוסדות תרבות מבפנים", היא אומרת. "אני רוצה לבנות מודל של ניהול פיננסי נכון למוסדות התרבות בארץ, במוסיקה ובתיאטרון. כי הכשל בניהול ¬ זה מה שמפיל גופים, ולא גובה התקציב או כוח האדם. לכן אני בודקת בדוקטורט שלי את תקצוב מוסדות התרבות על ידי המדינה, וכל הנושא הזה בוער בי. אני רואה כמה שיקולים לא נכונים קיימים במערכת, כמה שגיאות נעשות בניהול.

"כל פעם אני מוצאת את עצמי במקום שבו לא הייתי קודם, כל פעם שפן ניסיונות מחדש", היא ממשיכה. "אבל זה כיף ¬ כמו קונצרט ראשון בסדרה. אין כמו ההתרגשות בקונצרט ראשון ¬ אבל גם אין כמו התגובות הטובות אחריו. כשאני חוזרת בלילה הביתה תמיד מחכות לי הודעות מהקהל, והרבה פעמים הן מחבקות ונותנות הרבה כוח להמשיך הלאה".

בינתיים ממשיכה תבל להתגורר בבית הוריה, בית תומך שבשבילה הוא מופת: "אני מאוד רוצה משפחה גדולה עם הרבה ילדים, כמו המשפחה שבה אני גדלתי. ובן זוג ¬ הוא צריך להיות או משוגע כמוני, או תומך ומבין. רק כך זה יכול לעבוד", היא אומרת.

היותה דמות יוצאת דופן בעולם המוסיקה, בישראל ובכלל, היא אתגר בשבילה: גם מוסיקאית קלאסית, גם מוסיקאית אתנית, גם צעירה מאוד ¬ "בחליפת הניצוח חושבים שאני בת יותר מ30-, בטיולים עם שורטס ואולסטאר אני נראית לאנשים בת 16", היא אומרת ¬ ובעיקר מנצחת אשה, זן נדיר של מוסיקאיות שעדיין צריכות להילחם במשוכות בלתי עבירות בתחום המוסיקה כיום, בכל הסגנונות. "בשבילי הקשיים האלה הם בית ספר לחיים", אומרת תבל, "ואני לומדת ומתעצבת מחדש כל הזמן ¬ ועדיין מנסה לשמור על שלי, ולא להיכנע למי שאומר לי תירגעי, לא תשני את העולם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו