בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ווצק": האופרה הישראלית בעקבות הרוצח האמיתי

הנושא האמיתי של האופרה המודרנית המפעימה מאת אלבן ברג, המועלית מחדש מהערב, הוא פשע כתולדה של מצב חברתי

2תגובות

מעשה שהיה בגרמניה בתחילת המאה ה:19- חייל שכיר בצבא הפרוסי, וויצק שמו (אולי היה ממוצא סלבי למחצה), רצח את אהובתו, מתוך קנאה. משפטו של וויצק (סנגורו טען, לשווא, כי ההריגה נעשתה מתוך אי-שפיות) שימש בסיס למחזה שכתב באותה תקופה גיאורג ביכנר, סופר, רופא ולוחם חברתי צעיר. ביכנר הציג את וויצק (וגם את הנרצחת, מארי) כקורבנות של מצבם החברתי האיום, הדיכוי, העוני. המחזה של ביכנר, "וויצק" (הוא כתב אותו שנה או שנתיים לפני שמת מטיפוס, בגיל 23), שימש בסיס לאופרה שחיבר אלבן ברג בראשית המאה ה20-, שאויתה באופן שונה במקצת: "ווצק". זו האופרה המודרנית החשובה ביותר, המוצגת ביותר.

המלה "חשובה" אינה מרמזת על הערכת מוסיקולוגים. כל בעל אוזניים, אף אם אינו מחבב מוסיקה א-טונאלית, יילכד בעוצמת היצירה. מהערב מועלית "ווצק" באופרה הישראלית, כחידוש הפקה שהועלתה בה ב2005-. בדמות ווצק מלוהק הבריטון האמריקאי פיליפ הורסט, בדמות אהובתו מארי תשיר המצו-סופרן השווייצית-ההולנדית מרייה ריקרדה וסלינג. במקצת ההצגות תופיע בתפקיד זה זמרת הסופרן הישראלית המצוינת מרב ברנע.

בשבוע שעבר אמר לי הבריטון הגרמני מתיאס גרנה, בעת ביקורו בארץ: "יש יצירות שהאפקט שלהן אינו מותנה במידה קריטית בטיב הביצוע" והזכיר את "ווצק" כדוגמה. דעתו קולעת לאפקטיביות של האופרה הזאת.

ניסיון לבחירה של גרסת "ווצק" העדיפה מבחינה מוסיקלית (בלי קשר לבימוי) אינו מניב הפתעה. אם מדרגים לפי התפקיד הראשי, הנבחר הוא דיטריך פישר-דיסקאו, מורו של גרנה, שזימר בין השאר בתפקיד ב1965- תחת שרביטו של קארל בוהם. הקלטה זו ("דויטשה גרמופון") זמינה במלואה באינטרנט ¬ ובחינם. מומלץ להאזין לה לפני הביקור בהצגה.

בתולדות האופרה בישראל יש לאופרה "ווצק" מקום מיוחד, בזכות ההפקה שהועלתה בפילהרמונית לפני 30 שנה, בהיכל התרבות, עם זמרי בית האופרה של קלן ועם ואלטר ברי (מגדולי הזמרים במאה ה20-) בתפקיד הראשי. זו היתה הפקה מופלאה גם מבחינה תיאטרונית: לכאורה היא הוצגה על במה לא מתאימה, אך כישרונו של הבמאי האנס נוינגבאואר שם ללעג מגבלה זאת.

השוואת ההפקה ההיא לזו שמועלית השבוע מציבה בין השאר את השאלה אם התפאורן אמור להעצים עוד יותר את הקדרות, את הסגירות, את חוסר המוצא. זו הגישה בהפקה הנוכחית: כל אחת מ15- התמונות של "ווצק" מוצגת ב"קופסת במה" מרובעת אחרת. רוב הקופסאות ריקות, חלל של תא כלא.

סודה של הצלחה

מה מסביר את הצלחת "ווצק", שלשונה המוסיקלית רחוקה מזו של חוויות אופראיות את מוצרט, ורדי, צ'ייקובסקי או מוסורגסקי? הסבר מתבקש הוא שהיצירה א-טונאלית, אבל לא לגמרי. ברג עצמו הדגיש כי בסצינות מסוימות השתמש באקורדים שמרווחיהם אינם אופייניים למרווחים החריפים הרווחים ב"אסכולה הווינאית השנייה" שאליה השתייך (ראשיה היו ברג, ארנולד שנברג, אנטון וברן).

דוגמה בולטת לחריגה מן הא-טונאליות מופיעה כבר בתמונה הראשונה: וויצק הוא חייל פשוט, שכיר, משרתו של קצין. הקצין מקנטר אותו על שהוליד בן מחוץ לנישואים (עם מארי). וויצק, שהמחזאי ביכנר מעצב אותו כאן כאדם לא כל כך "פשוט", עונה: "אדוני הקצין, הרי האל הטוב לא יתעלם מן השרץ המסכן מפני שלא אמרו עליו 'אמן' לפני שעשו אותו. האל אמר: 'יבואו הילדים לפני". המוסיקה של "הילדים לפני" היא טונאלית לחלוטין. בהמשך יש קטעים בולטים עוד יותר בחוסר האורתודוקסיות הא-טונאלית.

אבל הישגו הגדול של ברג הוא בכך שגם הקטעים הא-טונאליים קליטים מאוד, נשמעים כמוסיקה מובחנת, ספציפית ליצירה, לא כמו מה שאפשר לכנות "אידיום א-טונאלי כללי". המלחין עצמו, בהרצאה שנשא בבתי אופרה באירופה לרגל העלאת "ווצק", הצהיר על רצונו לתקשר עם הקהל. בהרצאה, שמצויה בכתב, דיבר ברג בהרחבה על כך ששילב צורות בארוקיות, כגון פאסאקליה או פוגה, במוסיקה ל"ווצק", והדגיש: "אין כל חשיבות למידת הידע על צורות מוסיקליות שמופיעות באופרה... מרגע שעולה המסך ועד רדתו, אף אחד בקהל לא צריך להיות מודע לכל הפוגות והאינוונציות, פרקי הסואיטה והסונטה, הווריאציות והפסאקאליות; איש אינו צריך להשקיע עצמו בדבר זולת ברעיון המרכזי של האופרה. בכך, כמדומני, הצלחתי!"

בהצהרה זו כמו חזר נציג האסכולה הווינאית השנייה, המודרנית, על הכתוב במכתב מפורסם של מוצרט, איש האסכולה הווינאית הראשונה, הקלאסית, בסוף המאה ה18-. מוצרט כתב לאביו, בקשר לאחד הקונצ'רטי לפסנתר, כי הקונצ'רטו ייתפש ברמות שונות; הקהל הרחב יחבב אותו בלי לדעת את מעשה המרכבה לעומקו, מביני דבר יקלטו גם רובד זה. אגב, בקשר לצורות המוסיקליות הארכאיות שברג שילב באופרה שלו, עולה על הדעת ניסוי: נניח שיורכב מדגם של בוגרי אקדמיות למוסיקה שמשום מה אינם מכירים את "ווצק" ואינה יודעים עליה דבר, והאופרה תושמע להם. מעניין כמה מהם יזהו את הצורות המוסיקליות הבארוקיות ששילב ברג.

מלאכים או משרתים

מה עוד מסביר את הידידותיות לקהל של האופרה "ווצק"? נראה שיש עוד שני גורמים: שימוש במוטיבים חוזרים והתנועה המהירה של העלילה.

מבחינת בחירת הנושא, מצב חברתי, עם טקסט סוציאליסטי אידיאולוגי, דרמה שגיבוריה הם אנטי-גיבורים בעליל, האופרה "ווצק" היא מהפכנית. במאמר על האופרה שכתב ארנולד שנברג ב1950- הוא ציין כי המחזה שבחר ברג להלחין הוא "סצינות מחיי יום-יום, שלא התקשרו עם מושג האופרה, שניזונה עד אז מתלבושות מסוגננות ומטיפוסים אופייניים". קיים דיווח שלפיו גם שנברג עצמו חשב תחילה כי המחזה הזה אינו מתאים לאופרה. שנברג אמר, כך לפי הדיווח, כי "מן הראוי שהמוסיקה תרבה לעסוק במלאכים ולא במשרתיהם של קצינים".

 

"ווצק" של אלבן ברג, בבימוי מנפרד ביילהרץ ובניצוח דייוויד שטרן, עם זמרים אורחים מחו"ל וזמרים ישראלים, התזמורת הסימפונית ראשון לציון ומקהלת הילדים "מורן". מהערב באופרה הישראלית
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו