בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבארוק האיטלקי של עילם רותם

מה למלחין ישראלי ולאופרת בארוק איטלקית? עילם רותם, יוצר “יוסף ואחיו”, שתעלה בירושלים ובחיפה, מסביר מה החשיבות של מוסיקה עתיקה

13תגובות

השבוע, בירושלים ובחיפה, תישמע מוסיקה מסוג אחר, חדש, שלא נשמע מעולם, לא במזרח התיכון ולא במקום אחר על פני הגלובוס: צליליה של אופרת הבארוק האיטלקית המוקדמת “יוסף ואחיו”, מאת הזמר־מלחין הישראלי עילם רותם ‏(מחר היא תעלה ב–12:00 בתיאטרון ירושלים, ובשבת ב–12:30 בכנסייה היוונית אורתודוקסית‏).

רגע - קריאה מחודשת של המשפט הקודם מעלה כמה תהיות: אם זאת אופרת בארוק מוקדמת, משמע בסגנון שעלה סביב השנה 1600, איך אפשר לקרוא לה “חדשה”? ואם היא איטלקית, איך ייתכן שהלחין אותה זמר־מלחין ישראלי בן זמננו? ולאור כל זאת, הטענה שהיא “לא נשמעה מעולם במקום כלשהו על פני הגלובוס” גם היא חשודה במקצת.

ירון קמינסקי

ובכל זאת שמוע תישמע לראשונה “יוסף ואחיו” הבארוקית־חדשה האיטלקית־ישראלית, בשפה העברית. “עוד בתיכון התחלתי להלחין מוסיקה קולית לטקסטים תנ”כיים, ובעיקר הפרוזה משכה אותי, ולא השירה - למשל סיפור יצחק, רבקה ויעקב”, מספר עילם רותם, “חשבתי שאהיה מלחין, אבל הרגשתי מוגבל בסגנון, ולא קיבלתי עזרה מקצועית כלשהי, ואז הבנתי שזו לא תהיה דרכי”.

עילם רותם, יליד שדות ים ‏1984‏, הקים עם חבריו בתיכון המוסיקלי בקיבוץ כברי חמישייה קולית, שנקראה בפיהם, תחילה כבדיחה, “נביאי הקווינטה”. אנסמבל זה, שחבריו הם בנוסף לעילם גם הזמרים דורון שלייפר, דוד פלדמן, דינו לוטי ודן דונקלבלום, נהפך לאנסמבל בינלאומי מצליח שמופיע ברחבי אירופה ובקנדה, וחבריו יבצעו כאן את האופרה בליווי תזמורת הבארוק הירושלמית. רותם, כחבריו, השקיע את לימודיו בזמרה, ואת לימודיו הגבוהים המשיך בבית הספר המהולל “סקולה קנטורום” בבאזל, שם השלים תארים בזמרה, אילתור והלחנה, ונגינת קונטינואו; ועתה הוא לומד שם לתואר שלישי.

עם הלימודים חזרה ההלחנה: “ב’סקולה’ הרגשתי שאני רוכש כלים להמשיך ליצור”, אומר רותם, “וחזרתי לטקסטים התנ”כיים - והפעם לסיפור יוסף ואחיו, הסיפור שטולסטוי אמר עליו שהוא הנובלה הגדולה בתולדות האנושות ושהוא מזיל דמעות בכל פעם שהוא קורא אותו. ומי לא מזיל דמעות?”, ממשיך רותם, “תיכננתי להלחין בהתחלה רק את הפרק הראשון עד ההשלכה לבור, אבל כשהגעתי לסוף, ל’כי ארד אל בני אבל שאולה’, הבנתי שאני צריך להמשיך”. כך הניע הטקסט העתיק יצירה של אופרה שלמה.

והסגנון? “האופרה כתובה בשפה מוסיקלית שבה השתמשו בתחילת הבארוק”, מסביר רותם, “הסגנון הוא לא רק ‘דומה’ למה שהיה אז, ולא ‘מחווה’ - אלא הוא עצמו. אני עושה שימוש בשפה המוסיקלית שבה אני - וכל חבריי לחמישייה - מתמחים; והשפה המוסיקלית הזאת, שנקראה ‘סטילה רפרזנטטיבו’, סגנון הייצוג, שזה קיצור של ‘סגנון הייצוג של הגוף והנפש’, מטרתה היה להניע את רגשות המאזינים בכל הקשת העשירה שלהם, ולהביא אותם, בלשון התקופה, לחוש ‘רחמים ושמחה, בכי וצחוק’”.

אפשר לכתוב היום מוסיקה בסגנון שהיה לפני 400 שנה? בדרך כלל מתנסים בסגנון באך או ברהמס, למשל, לצורך התירגול, כדי להבין סגנונות טוב יותר, ולא כיצירה מקורית.

“ביצירת אמנות, הכלים הם לא המרכיב החשוב”, עונה רותם, “וכתיבה בסגנונות לצורך לימוד - אף פעם לא אהבתי את ההגדרה הזאת, את ההסתייגות שכתיבה בסגנונות היא לא יצירה מקורית: אם עושים, אז למה לא מכל הלב? למה להתבייש ולא ללכת עד הסוף? ומעבר לכך, ה’רפרזנטטיבו’ היה חדשני לגמרי בזמנו, ומה שאני עושה באופרה הוא שילוב השפה העברית לתוך הסגנון הזה, שהוא בעצמו היה חידוש: לדידם של מלחיני התקופה, הז’אנר החדש שפיתחו היה החייאה של סגנון עתיק יותר, הסגנון המוסיקלי של התיאטרון היווני; ולכן עם ‘יוסף ואחיו’ מתרחש רנסאנס על רנסאנס”.

בתקופת הבארוק באיטליה היה מלחין אחד, היהודי סלמונה רוסי, שהלחין מוסיקה בסגנון התקופה לטקסט בעברית, אבל הוא היה מאוחר יותר: “החיבור בין השפה העברית לסגנון הרפרזנטטיבו גם הוא משהו חדש לגמרי, שילוב שמעולם לא היה בו”, אומר עילם רותם.
“ובכלל”, הוא מוסיף, “הביצוע של מוסיקת העבר בהקשרה, מה שמכנים הזרם האותנטי, הוא כשלעצמו חתירה להתקרב אל הסגנון. עשיית מוסיקה עתיקה היא החייאת המיומנויות המעשיות שאבדו, ובדרך כלל מתכוונים להיבטי ביצוע כמו טכניקות נגינה, קריאת תיווי מוקדם, שימוש בכלי נגינה מהתקופה; וגם ניסיון להחיות הקשרים חברתיים שבהם המוסיקה התקיימה ולהתגבר למשל על החיץ שנוצר בין המלחין למבצע, ועל המרחק בין המלחין למאזין. ב’יוסף ואחיו’ אנחנו צועדים עוד צעד פנימה, אל המוסיקה עצמה; מתקרבים לא רק לביצוע אלא גם ליצירה, ומבטלים גם את החייץ שנוצר רק במאה ה–19 בין ביצוע להלחנה. זו הפעם הראשונה שמביאים את הסיפור הדרמתי הזה על מגש של מוסיקה”, מסכם רותם, “קלאודיו מונטוורדי, מראשוני הכותבים בסגנון העתיק ההוא, אמר שעל המוסיקה לשרת את המלים - וזה מה שאנחנו עושים”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו