בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העולם האבוד של ויוואלדי

איך זה שרק יצירות ספורות נותרו בזיכרון מתוך השפע שהותיר מחבר "ארבע העונות"? אנסמבל "אקדמיה דניאל" הזעיק נגנים ישראלים מחו"ל כדי לתקן את המעוות בסדרת הקונצרטים "ויוה ויוואלדי"

6תגובות

איזה מלחין מוכר ופופולרי יותר מאנטוניו ויוואלדי? נדמה שאין כזה. מי לא יודע לזמזם את "ארבע העונות" שלו, שנמצא בראש מצעדי המכירות וברינגטונים בכל עבר; את ה"גלוריה" הנהדרת שלו - אם לא בשמה אז בצליליה; את... את... - רגע: זה הכל? הלא ויוואלדי הלחין כ–40 אופרות ויותר, כמספר הזה קנטטות, עשרות רבות של יצירות דתיות, בוודאי מאה ויותר יצירות קאמריות, וגולת הכותרת של יצירתו: יותר מ–500 יצירות לכלי סולו ותזמורת בז'אנר הקונצ'רטו. כאלף יצירות, מהרמה הגבוהה ביותר - ומכל האוצר הזה אנחנו זוכרים רק את "האביב" מארבע העונות?

כל כך עצום העולם היצירתי של ויוואלדי, עד שהמחקר לא הצליח להקיף את כולו ולרדת לחיקרו. מי שהיה אחד מענקי הבארוק המאוחר ‏(1678–1741‏), בן דורם של באך והנדל ובעל השפעה גדולה עליהם - במיוחד על באך, שהעתיק את יצירותיו ועיבד אותן - ומי ששמו נישא בפי כל עוד בחייו ומאז מותו ועד היום, מראה לקהל בן זמננו רק טיפה מהאוקיינוס של יצירתו.

דודו בכר

משהו מהמעוות הזה יתוקן השבוע, כשאנסמבל הבארוק "אקדמיה דניאל", בניהולו המוסיקלי של הצ'מבלן והמנצח שלו עד־אל, יתחיל בסדרה של קונצרטים מיצירותיו הקאמריות של ויוואלדי, "ויווה ויוואלדי" שמה, למגוון כלים והרכבים ‏(שבת 29/12 בחיפה, בכנסייה הקתולית ב–11:00; שבת 5/1/2103 במרכז עינב בתל אביב, ב–20:30; יום שני 7/1/2013 באוניברסיטה העברית ירושלים, ב–13:15‏).

הרוח החיה בסידרת הקונצרטים הנוכחית היא נגנית החליליות דורט פלורנטין, מוסיקאית שניגנה על בימות חשובות בעולם עם מנצחים בתחום המוסיקה המוקדמת, כמו טון קופמן ויוס ון־אימרסל: "תמיד יש צד קולי בקונצרטים של הבארוק, במיוחד אצל ויוואלדי עם האריות או המוטטים הנהדרים שלו לקול, אבל הפעם החלטנו להראות דווקא את התכונות של המוסיקה הכלית שלו", אומרת פלורנטין, "את הווירטואוזיות בכתיבה שלו לכלים הסולניים".

שני כלי סופרן ואחד טנור ינגנו לצד פלורנטין: הכנרת ליליה סלבני בכינור בארוק, נגן האבוב בארוק - האורח מארגנטינה - דייגו נדרה, ונגן הבסון בארוק בני אגסי, כולם מוסיקאים בולטים בסצינת הבארוק הבינלאומית. תפקיד הבאס בקבוצת הקונטינואו המלווה, תפקיד חשוב אולי יותר מכולם, ניתן בידיו של נגן הצ'לו בארוק עירא גבעול: "הואיל ועירא ואני היחידים שגרים בארץ מבין כל בני החבורה, נרתמנו לארגן את הקונצרטים כאן", מסכמת פלורנטין.

גם בהרכב לדינו

אקדמיה דניאל הוקמה בשנת 1995 על ידי כמה מבכירי נגני הבארוק הישראלים, קתי דברצני, דפנה רביד, עמוס בועזסון, נימה בן דוד, עופר פרנקל ושלו עד־אל. מאות קונצרטים ברחבי אירופה ודרום אמריקה, הקלטה של עשרה אלבומים, פרסים, ושיתוף פעולה עם זמרי בארוק חשובים כמו קלאוס מרטנס, ברברה שליק וגי דה מיי - אלה ההישגים של הקבוצה, שהוקמה כדי לאפשר לנגנים ישראלים מצטיינים להתקבץ מכל העולם. "בתחום הבארוק יש הגירה מישראל של נגנים ברמה הגבוהה ביותר, ותמיד טוב להיפגש ולעשות מוסיקה", אומר עירא גבעול, "כשישראלים מנגנים ביחד, ההרגשה אחרת. השפה המוסיקלית משותפת, הכל יותר פשוט, ופחות מעונב".

התקבצות הנגנים כאן איפשרה לבחור בכמה מהיצירות היפות והמורכבות ביותר של ויוואלדי, רובן נקראות "קונצ'רטו" למרות שלמעשה הן סונטות לכמה כלים - ביניהן הקונצ'רטו בפה מז'ור "הסערה בים", סונטה לאבוב, והקונצ'רטו בסול מינור - סך הכל שבע יצירות שכל אחת מהן יפה יותר, מרהיבה ונוצצת יותר מרעותה: "התוכנית בקונצרט מאוד וירטואוזית, מאוד קשה לנגן את היצירות האלה - וזה לא שרוכשים אותן לרפרטואר ואפשר לשלוף ולנגן אותן מהיום למחר", אומרת פלורנטין, "צריך להתאמן הרבה כדי לשלוט בהן כל פעם מחדש". גבעול: "גם בגלל זה מתרכזים בכל כך מעט יצירות של ויוואלדי, ולא פלא שאלו הקלות מביניהן. למשל, מעט מאוד שמעו את הקונצ'רטי הנפלאים שלו לצ'לו: הם פשוט קשים מדי".

דורט פלורנטין היא ילידת סלוניקי ביוון, ולישראל באה לפני שמלאו לה 18. את לימודיה הגבוהים התחילה באקדמיה למוסיקה בתל אביב, בה השלימה תואר ראשון ושני, והמשיכה אותם, כהרבה נגנים המתמחים בכלי בארוק ובגישה ההיסטורית בביצוע מוסיקה עתיקה, באקדמיה המלכותית בהאג, הולנד. חבריה נשארו בחו"ל, היא חזרה: "הנדודים עם מזוודה בכל העולם, בלי הרף - אני לא חושבת שאני מסוגלת לזה", היא אומרת.

עירא גבעול דווקא לא התחיל כנגן בארוק: עם טריו הפסנתר הקלאסי בו היה חבר, שלישיית תל אביב, סייר בעולם ברפרטואר הקלאסי־מודרני והופיע על במות כמו לינקולן סנטר, פילהרמוני, הלובר ומרכז קנדי, והרפרטואר שלו התרחב גם למוסיקה בת זמננו. גילוי עולם הביצוע הבארוקי התחולל אצלו באקדמיה במוסיקה בקלן, שם השלים את לימודיו הגבוהים.

האופקים הרחבים מדגישים עוד יותר את הקושי של מבצעים ויוצרי מוסיקה בישראל ומסביר את עזיבתם המאסיבית: "הבידוד הוא שמקשה", אומר גבעול, "באירופה המרחב פתוח, בלי גבולות, ואפשר להיכנס למכונית או לרכבת ולנסוע לנגן בכל מקום. כאן לא קורה, ומהבחינה הזאת מאוד קשה כאן. להתפרנס אפשר, ויש קהל, לא זאת הבעיה".

השניים משתפים פעולה גם בהרכב לאדינו, רפרטואר שבתוכו גדלה פלורנטין ובו היא מתמחה, והופיעו יחד במקומות רבים, ביניהם ביוון: "אין פעם שמנגנים 'אדיו קרידה' והדמעות לא זולגות מעיני הקהל", אומר גבעול על אחד השירים שהפכו לסמל בקרב יהודי סלוניקי: סמל להגלייתם למחנות ההשמדה בשואה - סבתה של דורט פלורנטין היא ניצולה של אחד מהם - ולשיבת שארית הפליטה לעיר שעד גירושם שקקה מתרבות יהודית.

לפרויקט "ויווה ויוואלדי" יש גם היבט חינוכי: אקדמיה דניאל תעבור במגמות של בתי ספר תיכוניים ותנגן אותו שם, כולל הרצאות והצגת כלי הבארוק העתיקים. "טעות לחשוב שהכלים המודרניים, שאותם שרואים בתזמורות היום, הם שיפור והתקדמות לעומת כלי הבארוק, ושהם נוצרו כאבולוציה וייתרו את הכלים העתיקים", אומר עירא גבעול. "אלה רק כלים שמשרתים אסתטיקה אחרת, שהדגמים שלהם בנויים אחרת והצליל שלהם אחר.

למשל הפסנתר: הפטנט של סטיינוואי, מסוף המאה ה–19, איפשר מעבר חלק בין הרגיסטר הנמוך של הכלי לגבוה והומוגניות בצבע של הצלילים בכל הגבהים; אבל בתקופות הקדומות דווקא ההבדל בין הרגיסטרים היה האידיאל שאותו חיפשו, החוזק של הבאסים, כדי שאפשר יהיה להבחין בינם לבין המלודיה בסופרן. בזמנם גם כלי הנשיפה היו הכי משוכללים וחדישים ועשו את תפקידם נהדר - הכלים של היום לא עושים זאת טוב יותר".

כשהתעצם גל הביצוע ההיסטורי של מוסיקת בארוק באירופה, לפני שלושה עשורים ויותר, הוא שיקף דבר והיפוכו: המוסיקה היתה עתיקה, אבל האסכולה שביצעה אותה היתה הדבר הכי לוהט ומרדני, הכי חדיש ולעתים רדיקלי בסצינה המוסיקלית העולמית: "כך זה היה פעם - לא היום", אומר גבעול, "עולם הבארוק כבר יצר לעצמו מיינסטרים משלו. פעם היו אלה הנגנים בסנדלים וגרביים - כך היו מאפיינים את נגני הבארוק לעומת הקלסיקאים המסורתיים המעונבים והנוקשים. היום תזמורת בארוק נראית כמו כל תזמורת מסורתית עם חליפה ופפיון. זה חבל, אבל יש לכך גם יתרונות: ההתמסדות הזאת מורידה את העיסוק במוסיקה לקרקע המציאות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו