בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הדכדוך האביבי של המוסיקאים הצעירים

אווירת נכאים אופיינית שרתה על חלק מהיצירות בתחרות "האביב", שבה זכה המלחין הצעיר עמית גילוץ. המורה לקומפוזיציה גדעון לבינסון סבור כי היא חלק מתרבות שמצליחה לעשות כסף מאסונות

6תגובות

יום רביעי בשבוע שעבר באולם החדש (אולם "אסיא") של מוזיאון תל אביב: קהל של כמה עשרות אנשים, רובו מוסיקאים צעירים, קצתם חבריהם של בעלי השמחה, קצתם בני משפחה שלהם. השמחה: גמר תחרויות "האביב" למוסיקאים צעירים. נכחתי בחלקו הראשון של האירוע, קונצרט שבו בוצעו בזו אחר זו ארבע רביעיות מיתרים חדשות, פרי יצירתם של ארבעה מלחינים צעירים.

את הרביעיות שנבחרו להתמודדות הפומבית ניגנו חברי אנסמבל "מיתר", והשופטים בחרו את הטובה ביותר באוזניהם. את הפרס, 5,000 דולר, הם העניקו לעמית גילוץ, בן 29, על הרביעייה שלו שכותרתה "ארגומנטום". המתמודדים האחרים היו יסמין טל (עם "פעימות לבו של זר"), יאיר קלרטג ("כרונוכרום") ואליאב קול ("קרוסלה"). גילוץ הוא מלחין ידוע למדי, יצירות שלו בוצעו בארץ בידי הרכבים ותזמורות.

אבל מלחינים בני דור הביניים ובני הדור הוותיק לא באו לשמוע, ונראה שרק תמימים עוד משתאים על האדישות הזאת. חריג להיעדרות הכרונית, בולט גם בלבושו החרדי, היה גדעון לבינסון, מלחין ותיק (יליד 1954). מעמדו של פרופ' לבינסון בתחום היצירה החדשה הוא מיוחד; יחד עם המלחינה בטי אוליברו הוא מנהל באוניברסיטת בר אילן תוכנית מבוקשת לדוקטורנטים בקומפוזיציה, בת 20 שנה, יחידה מסוגה בארץ. זו מסגרת אקדמית שבה מוענק התואר דוקטור, כך בניסוחו של לבינסון, "לא על תוספת מילולית לידע, אלא על מחקר בצלילים, על יצירה". אוליברו והוא מכהנים כמורים היחידים לקומפוזיציה במסלול. הקומפוזיציות שלהם עצמם הם עולמות שונים מבחינה סגנונית, מדגיש לבינסון, למרות שלשניהם משותפת "חובת החוויה", כהגדרתו.

האם פירוש הדבר הוא שיש דוקטורנטים שלכם שהם "אסכולת לבינסון" ואחרים שהם "אסכולת אוליברו"?

"אנחנו נזהרים מכך כמו מאש, אנטי-אסכולאיים במידה קיצונית. כל הכתבת דרך עלולה ליצור חסימה בחיפוש העצמי".

הטפח ששמעת מתוך תחרויות "האביב" הוא המחשה טובה לעושר היצירה הקומפוזיטורית הצעירה בארץ?

"זה טפח, חלון הצצה, אבל עם חשיבות נוספת. מדיום רביעיית המיתרים היא תמיד הזדמנות לצילום רנטגן של הפרופיל העמוק של היוצר. כך זה גם ברביעיות המיתרים של המפורסמים, מהיידן עד ברטוק ושוסטקוביץ'".

יש משהו משותף ליצירות ששמענו בתחרות?

"אפשר להתאמץ למצוא מכנה משותף, אבל זה יהיה מאולץ. הרביעייה שזכתה, של עמית גילוץ, עומדת במקום משלה, וגם הקהל הגיב כך".

התרשמתי שזו יצירה זזה, נוסעת.

"כן, היתה בה חוויה של תנועה, 'דרייב' מסוים. זה אפקטיווי".

למה עוד שמת לב?

"היצירה של יסמין טל, יוצרת שלא הכרתי לפני כן ושמחתי מאוד להכיר, מיטיבה להשתמש במדיום של רביעיית מיתרים כחלון אל האישיות. אפשר לזהות את 'תווי הפנים' של היוצרת וזה חשוב מאוד בעיני".

ודעתך על היצירות של יאיר קלרטג ושל אליאב קול?

"ניכרה בהן מיומנות, אבל מיומנות כל מוסיקאי מקצועי יכול לרכוש. אגיד יותר מזה: לפעמים האישיות של המלחין כלואה בתוך המיומנות".

לאוזניי בלטה ההתעסקות בסונוריות, בהפקת אפקט צליל מיוחד, למשל שימוש בגליסנדו, או צירוף מטרונום אלקטרוני שתיקתק לצד כלי הקשת. מה דעתך?

"סונוריסטיקה יכולה להיות חלק מהכלים בבית המלאכה של המלחין, לא מטרה לעצמה, אם כי הטכניקה לכשעצמה יכולה אולי להרשים, במוסיקה לסרטים למשל. כיום סונוריסטיקה כבר אינה תגלית ונחשבת משהו מיושן למדי בשדה המוסיקה האמנותית, אבל ביצירות ששמענו בתחרות היא אכן בלטה. לכן באחדות מן הרביעיות היה קשה לזהות פרצוף קומפוזיטורי מובחן כמו שמצאתי אצל יסמין טל. כישרון יש לכל הארבעה".

הרגשתי גם נטייה לאווירת נכאים, למשל ברביעייה של קלרטג.

"נכאים ואפילו מורבידיות. זה קורה לא רק במוסיקה אלא גם בשירה, בתיאטרון ובקולנוע. מינונים גבוהים של דפרסיה לסוגיה".

כי יותר קל להביע עצב?

"כי באופן כללי התרבות שלנו הצליחה לעשות כסף מכל אסון, מצונאמי, מטרגדיות. הקהל למד לצרוך זאת וכולנו מושפעים, גם האמנים. גם אצלי כמלחין תמצא אולי פחות פרקי אלגרו שמחים ויותר קטעי עצב, נוסטלגיה, כאב. בעיני, השאלה היא לא אם קל יותר להביע עצב, אלא אם זה ביטוי אמין, אותנטי, או שימוש טרנדי מיומן בטמפלטים מוכנים".

כשקוראים את הטקסטים שצירפו המלחינים ליצירותיהם, בתוכניית התחרות, עולה השאלה האם מלל כזה אכן משרת את המאזינים. בדברי ההסבר/התיאור שצירפה יסמין טל ליצירתה היא כתבה בין השאר: "הלבבות פועמים יחד בהרמוניה אך לאורך היצירה הם נפרדים וכל אחד מגלה פנים אחרות שהן התגלמויות שונות של אותן פעימות לב"; עמית גילוץ כתב על יצירתו: "אפשר להשוות את סיום (היצירה) לאותם פסלים שהושארו בלתי גמורים בסדנתו של הפסל. דבר זה כמו מבקש להמחיש את רעיון הכשל הרטורי ¬ טיעון שלמעשה אינו מוכיח דבר".

על כך אומר גדעון לבינסון: "קשה להאשים את המלחינים הצעירים. באופן מצער למדי, החוויה אינה עומדת בראש סדר היום של חיי המוסיקה בארץ, במיוחד לא כשמדובר במוסיקה בת זמננו. אישית אני מעדיף טקסט שמסייע לקהל 'להיכנס לראש' המומלץ מבחינת היוצר. זה עדיף לדעתי על הסבר שהוא אליבי תיאורטי, פילוסופי או פוליטי ליצירה".

פרסים לוויולנים צעירים

מלבד התחרות בקומפוזיציה נערכה הפעם בתחרות "האביב" גם התמודדות בין ויולנים. השופטים החליטו לחלק את הפרס הראשון (6000 דולר) בין שניים: מתן נוסימוביץ' (בן 22, תלמיד של לילך לבנון) ושירה מיוני (בת 23, למדה אצל לבנון, משתלמת אצל חיים טאוב). מיוני קיבלה גם פרס על הצטיינות בביצוע יצירה ישראלית (10 אלפים שקל). פרס נוסף בתחרות הוא "פרס חביב הקהל" ובו זכו (5,000 שקל כל אחד) המלחין אליאב קול והוויולן מתן נוסימוביץ'.

את "ארגומנטום", הרביעייה לכלי מיתר של עמית גילוץ, ואת נגינתם של הוויולנים שירה מיוני (באך, ברדנשבילי) ומתן נוסימוביץ' (ברהמס), יהיה אפשר לשמוע היום בסדרת "אתנחתא" באולם הנרי קראון בירושלים (17:00, קונצרט מרתוני, כניסה חופשית) שגם ישודר חי ב"קול המוסיקה"; בחלקו השני של קונצרט זה (שאף הוא ישודר חי) יופיע צמד הפסנתרנים סיון סילבר וגיל גרבורג בתוכנית עשירה, עם יצירות מאת ברהמס, מוצרט, ראוול ולנארד ברנשטיין.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו