בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קונטרה פיוט: יניב ד'אור באלבום חדש

"צור משלו אכלנו" בליווי צ'מבלו, שירי לדינו בגרסה פוסט-מודרנית, ועל הכל מנצח קול הקונטרה-טנור של יניב ד'אור בליווי האנסמבל הרב-לאומי "נאיה". עם הופעת האלבום "יצאה נפשי" הוא מספר איך שבר את הכללים ואיך הגיבו בלונדון ובז'נווה

2תגובות

עירוב תרבויות, חציית גבולות סגנוניים, טישטוש בין קודש לחול ובין גבוה לנמוך - אלה לכאורה החומרים שמהם עשוי הפוסט-מודרניזם, שאותם הוא מאבחן ועליהם הוא חוגג. כמה טוב להיווכח לעתים איך הפרקטיקה, החיים עצמם, חזקים אף מן התיאוריה. די להקשיב לצלילים הראשונים של הפיוט "אבינו מלכנו", למשל, שפותח את האלבום החדש של יניב ד'אור ואנסמבל נאיה (קונצרט של השקת הבכורה העולמית: מרכז פרס לשלום, חמישי 19:30): ככה לא שרים את "אבינו מלכנו" - זו התגובה המיידית, אבל יחד אתה מתעוררת התרסה: למה לא?

קול קונטרה-טנור גברי, ששר במנעד המצו-סופרן הנשי - משמע, בגבהים שמעבר למה שהקול הטבעי-כביכול מסוגל להגיע אליהם; הפקה קולית זכה, קלאסית, ויותר מכך - בסגנון הביצוע של מוסיקת בארוק; ולבד, בלי ליווי. האם זו תפילה? זה שיר? זו מונודיה בארוקית? האם זה אשכנזי בגלל הנוסח או איטלקי עתיק בגלל ההפקה? זו אריה אופראית? הכל נכון ודבר לא נכון, כי בסופו של דבר רק היופי נכון, והאותנטיות הרגשית והצורנית.

לפני שנתיים וחצי סיפר יניב ד'אור (אחיו הצעיר של דוד ד'אור, גם הוא קונטרה-טנור) בראיון ל"הארץ" על החלום שלו למזג את המרכיבים השונים - המנוגדים לעתים - בעולמו המוסיקלי לכלל יצירה אחת. החלום החל להתרקם כשנתיים קודם לכן, עת נפגש דאור בהפקת אופרה בארוקית בשוודיה עם כמה נגנים, והשיחה נסובה על בארוק והמזרח התיכון, קלאסיקה ומוסיקה עממית, כלים אותנטיים עממיים ובארוקיים והפקה קולית מגוונת ¬ ועל מיזוגם של כל אלה: "ישבנו כמה חברים על כוס בירה", סיפר ד'אור אז, "והתחלתי לשוחח עם שניים מהם ברצינות על גישה חדשה, על עירוב של תרבויות במוסיקה הקלאסית, על שירה עם קדנצות צפון אפריקאיות, ועל רבעי טונים".

כך נולד אנסמבל "נאיה", ששמו הורכב מראשי התיבות של חבריו, שלושתם חברים פעילים בסצינת הבארוק הבינלאומית בקונצרטים ובאופרה: נגנית הויולה דה-גמבה נורה רול, נגן התיאורבו (כלי פריטה עתיק, דומה ללאוטה) אנדרס אריקסון, ויניב ד'אור עצמו. מאז הצטרפו לאנסמבל עוד נגנים: נגן הסיטאר יותם חיימוביץ, שלמד שבע שנים בהודו ופיתח את צליל הסיטאר הים תיכוני; נגן כלי ההקשה ארז מונק, גם הוא בוגר לימודים בהודו, וחבר ב"הספריון 21" המהולל של המוסיקאי הקטלאני ג'ורדי סוואל; נגן העױד יאיר דלאל ששמו ידוע ואהוד בישראל; נגן המנדולינה הישראלי-הבינלאומי אבי אביטל; ונגן הצ'מבלו לורנס קמינגס ¬ דמות מרכזית בנוף המוסיקה העתיקה באירופה.

דניאל בר און

האלבום החדש, "יצאה נפשי" שמו, הוא פרי העבודה של האנסמבל הייחודי הזה בסידרת הקונצרטים שערך בחודשים האחרונים ברחבי אירופה. קשה אפילו לדמיין את השיר "שחרחורת" בליווי תיאורבו, את הפיוט "צור משלון אכלנו" בליווי ויולה דה-גמבה וצ'מבלו, ואת שיר הערש בלדינו "נני נני" בליווי סיטאר. אבל זה עובד, בייחוד מפיו של ד'אור, שפורש את כל קשת הטכניקות הקוליות שלו ביצירות אלה.

קול הקונטרה-טנור מושג בטכניקה קולית בה עולים גברים אל מעבר למנעד הטבעי שלהם, ונעשה בו שימוש ברפרטואר הבארוקי - האופראי ובמוסיקה הדתית: "אני שר מוסיקה של הנדל, גלוק, מונטוורדי, אבל רוצה יותר מזה", אומר ד'אור על האופרות בהן הוא מגלם תפקידים של דמויות מיתולוגיות או היסטוריות, "וכל כך בא לי להיות דרמתי אחרי כל התפקידים ההרואיים האלה. אבל לא אוכל לשיר את אונייגין של צ'ייקובסקי, וגם לא את רודולפו של פוצ'יני (המיועדים לטנורים רומנטיים), ולכן פניתי לאוריינט. השורשים שלי מזרחים: אני בא ממשפחה מלוב, משפחה טריפוליטאית אסלית, וכך האלבום הזה הוא בסופו של דבר פורטרט שלי. לקח לי שנים לעבד את כל מה שרציתי לאלבום ומה שיצא הוא אני: קלסיקאי, מזרחי, מערבי, ים-תיכוני, ישראלי".

מכור ללונדון

כבר יותר מ-15 שנה מתגורר ד'אור (יליד 1975) בלונדון, אליה נסע ללמוד בבית הספר הגבוה למוסיקה גילדהול, אחרי לימודיו באקדמיה למוסיקה בירושלים. הוא מופיע בבתי אופרה ברחבי אירופה ובעולם, וגם בישראל - כאן שר ב"אורפיאו ואורידיצ'ה" באופרה הישראלית בעונה שעברה, ולפני כן ב"יוליוס קיסר" וב"מסע אל תום האלף". אנסמבל "נאיה" והרפרטואר שלו מקרב אותו עוד יותר לישראל, ובשבוע שעבר הוא נכנס לדירתו החדשה בתל אביב, רגע לפני שמשלוח הדיסקים החדשים הגיע אליה.

בדירה החדשה יש רמזים לונדוניים: כתובת גדולה על הקיר, כלי מטבח שמנצנץ בארון עם הדגל האדום-כחול-לבן עליו, כרית על המיטה: "כן, אני מכור ללונדון", הוא מודה. הדיסק נפתח בחווייה לונדונית לא פחות מיהודית-ישראלית: "את 'אבינו מלכנו' בנוסח הזה שמעתי בבית הכנסת הליברלי בלונדון", אומר ד'אור. והוא גם מעביר את החווייה הזאת בחזרה לעיר, עם קונצרטים ב"ויגמור הול": "זקני ויגמור לא שמעו כנראה בחייהם כלים כמו עױד. הם היו מהופנטים, ישבו בדממה", הוא מספר, "עכשיו נושבת רוח חדשה בהנהלה שם, שהכניסה סדרות בסגנונות מוסיקליים מגוונים לצד התוכנית הרגילה, ואנחנו חלק מזה - עם חוזים גם לקונצרטים בשנה הבאה".

שוודיה, ז'נווה, קרואטיה שבה זכו בתחרות במקום ראשון - במקומות האלה, המרוחקים לכאורה מהמזרח התיכון ומהתרבות היהודית ככל שהפכים יכולים להיות רחוקים זה מזה, הופיע לאחרונה האנסמבל עם תוכניתו: "הקונצרטים היו סנסציה", מספר ד'אור. "בהתחלה הדממה בקהל, ואחר כך התלהבות וכניסה לטראנס ממש ודרישה להדרנים, במיוחד ל'אדיו קרידה', השיר בלדינו שמזכיר לכולם אריה מ'לה טרוויאטה' של ורדי".

תיאטרון "בלוודר" בווינה, קונצרט בעיר גטינגן עם הסופרן הנחשבת סנדרין פיו, פסטיבל ישראל בירושלים ופסטיבל "לילות לבנים" בסנט פטרסבורג, וקונצרט בקרנגי הול בניו יורק ¬ זה מה שמחכה לד'אור ולאנסמבל שלו במרוצת העונה הקרובה ובתחילת הבאה.

"שחרחורת" הוא אחד המוטיבים המקשרים בין היצירות בתוכנית של אנסמבל "נאיה". השיר בלדינו "מורניקה" כלול בו גם כן, וכן "ניגרה סום" - מוטט של מונטורדי לטקסט "שחורה אני ונאווה" משיר השירים - והשיר "אשריקו" שגם בו מהדהד המוטיב: "אה, מורנה/ מורנה דה מיו קוראסון" - אה, שחרחורת ליבי - שר האהוב לאהובתו הבלתי מושגת. "הנך יפה רעייתי" הוא עוד מוטיב השזור לאורך האלבום, עם שיר בעברית של אלכסנדר אוריה בוסקוביץ מ-1949 ושני מוטטים מהרנסאנס, מאת מונטוורדי ואלסנדרו גראנדי, לטקסט בנוסחו הלטיני ("או קוואם פולקרה אס") ועם מוסיקה מרהיבה - ואצל מונטוורדי היא שמיימית ממש. את הפורטרט המיוחד הזה משלימים בין השאר שיר האהבה בלדינו "נוצ'ס נוצ'ס", הפיוט בנוסח יהודי עירק "לך אלי תשוקתי", ושיר האהבה "הזמירים" (לוס בילביליקוס) ממסורת יהודי איזמיר.

ובסוף האלבום, הפתעה. לאחרונה חזר יניב ד'אור לקול השירה הטבעי שלו, קול הדיבור, שהוא בריטון נמוך, המציג עולם צלילי ורגשי מנוגד לעולם הקונטרה-טנור הגבוה. ואתו הוא גומר את התוכנית, באותו פיוט בו התחיל, בביצוע שמציע האזנה מסוג אחר לגמרי ומאיר באור חדש את הצבע וההבעה הקוליים. ד'אור: "'אבינו מלכנו' מושר לראש השנה, וכך השלמנו באלבום מחזור שנתי שלם".


 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו