בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מחקר חדש: ואגנר לא שנא יהודים

היחס שלו ליהודים היה מורכב ואף חיובי, ולמרות הביקורת שהשמיע על מנדלסון - הוא העריץ אותו. המוסיקולוג עירד עתיר טוען בדוקטורט שהגיש לאוניברסיטת בר אילן כי ההתייחסות המקובלת לוואגנר מופרכת ושטחית

103תגובות

"ואגנר לא היה אנטישמי שמבטל או שונא כל יהודי באשר הוא יהודי", אומר עירד עתיר. לכל היותר, לדבריו, היה ואגנר אנטישמי מסוג מיוחד. "ההתנגדות שלו ליהודיות היא חלק מהתנגדותו למציאות הסוציו-פוליטית והתרבותית של תקופתו בכלל, כולל המציאות הגרמנית הלא-יהודית. הוא ביקר היבטים מסוימים של הגרמניות, למשל השמרנות, הדתיות, הגאווה בייחוס, במוצא אריסטוקרטי, המיליטריזם; במקביל, הוא ביקר את ההתבדלות היהודית ואת תאוות הממון היהודית. יש אצלו גרמנים טובים ורעים, ויש יהודים טובים ורעים".

הדרך היחידה, טוען עתיר, להבנת אמנותו של ואגנר - המבטאת אידיאולוגיה פוליטית, סוציולוגית ומוסיקלית, בעזרת אמנות כוללת (טקסט, מוסיקה ותיאטרון) - היא לגשת אליה מעמדה נייטרלית, להתעלם מהקישורים המקובלים של ואגנר לגזענות, לאנטישמיות ולהיטלריזם.

מה עיקר החידוש בתזה שלך?

AP

"המחקרים שנעשו עד היום, ומספרם עצום, ראו את הנוכחות היהודית בעלילות האופרות של ואגנר כמשהו שולי. אני טוען שהעיסוק ביהדות כצד שני – משלים - של העיסוק בגרמניות, נוכח ובולט ומרכזי בכל האופרות החשובות של ואגנר. הסבר אפשרי: ואגנר, קומפוזיטור לא יהודי, הכיר ועבד עם יותר יהודים מאשר כל מלחין חשוב אחר. בנוסף, הוא חשד שהוא עצמו יהודי למחצה. המחקר המפורט שעשיתי, על ההתעסקות האובססיווית הזאת של ואגנר, מראה שיחסו של ואגנר ליהודים וליהדות היה מורכב ומשתנה. בהחלט לא שנאה בלבד".

כמוסיקאי, ביססת את התזה בדבר היחס המורכב של ואגנר לגרמניות וליהדות על סמך האופרות שלו כדרמות מוסיקליות. אפשר להגיע לתזה הזאת מתוך עיון בכתביו ובליברטי של האופרות, בלי המוסיקה?

"אפשר להסיק זאת, ואני מראה שמחקר המוסיקלי מחזק ומבהיר את התזה. אפילו המאמר המפורסם והמושמץ של ואגנר, 'היהדות במוסיקה', מסתיים בקריאה לאיחוד של התרבות הגרמנית והתרבות היהודית, לא בהטפה להשמדה או להמרת דת. בעיניי, ואגנר היה ממשיך של הקריאה הבטהובנית לאחווה אוניברסלית, כפי שהביע אותה בסיום הסימפוניה התשיעית בהלחנת המלים 'כל בני האדם אחים', של שילר".

לפי מחקרך, ואגנר אפילו מביע יחס חיובי ליהדות באופרות שלו.

"הוא קודם כל מצביע ומרמז על דמויות יהודיות, למשל באמצעות טקסט שמכיל עיצורים שורקים, כך במקרה של אלבריך ואחיו מימה, ב'טבעת הניבלונגים'. הדוגמה החשובה של יחס חיובי או לפחות מורכב לקוחה גם היא מה’טבעת’: הדמות שיש להבינה כיהודית - אני מסביר מדוע יש להבינה כך, גם בניתוח המוסיקה - היא דמותו של לוגה, אל האש. הוא גם ערמומי וגם פועל חיובי, עוזר לטובים. יהודי שעבר שינוי. המוסיקה שמוצמדת לו משייכת אותו לעולם הגרמני ולעולם היהודי. לפעמים היא כרומטית צורמת, יחסית לטעם המקובל באמצע המאה ה-19, ולפעמים שונה, מביעה טוהר.

"חשוב להדגיש שאילו ואגנר היה רוצה להביע יחס חד-ממדי של שנאה ליהודים והתנגדות להם, היה מן הסתם מעצב דמות יהודית אחת, בצורה קריקטוריסטית. העובדה שהצמיד יהודיות לדמויות אחדות, שונות, באופרות שלו, מלמדת שיחסו ליהודים לא היה חד ממדי.

"דוגמה נוספת: בתולות הריין לועגות לאלבריך, דמות 'יהודית', מכוערת, על אף שלא פשע כלפיהן. העולם ה'אפל', המגולם באלבריך, פונה אל דרך הרשע רק לאחר שהעולם ה'טוב' פוגע בו בלי סיבה. זאת אומרת שגם העולם ה'טוב' מכיל יסודות מרושעים. במוסיקה מביע ואגנר לפעמים את ביקורתו על המציאות הגרמנית באמצעות הצמדת מוסיקה טונאלית בנאלית, לפעמים עם נימה של אלימות וכוח, מין צליפה בריקנות, ביוהרה שאין לה הצדקה. דרך אגב, יש להזכיר שוואגנר סירב, פעמיים, לחתום על עצומה אנטישמית שהוגשה לקנצלר ביסמרק ודרשה להגביל את זכויותיהם של היהודים, ושמשנת 1942 הנאצים עצמם אסרו את ביצוע אחדות מהאופרות שלו".

התייחסותו של ואגנר למנדלסון תופסת מקום בולט בעבודה שלך.

“נכון. אני מראה שלמרות ההתבטאות הביקורתית של ואגנר כלפי מנדלסון במאמר 'היהדות במוסיקה' – הוא כתב שם שהיצירות של מנדלסון מבטאות כישרון רב אבל אינן מסוגלות לגעת בעומק הנפש, בגלל יהדותו, כי ליהודים אין יכולת ליצור אמנות של ממש - עם זאת, ואגנר היה מעריץ של מנדלסון. בעלומיו הוא כתב בהתפעלות על האורטוריה ‘פאולוס' של מנדלסון ובאופרות שחיבר ציטט מוטיבים מנדלסוניים מפורסמים, ניצל נושאים מנדלסוניים שהקהל של זמנו הכיר והשתמש בהם - ולאו דווקא לזיהוי דמויות יהודיות".

דודו בכר

ציטוטי המוטיבים המנדלסוניים הם בעלי משמעות?

"בוודאי. לוואגנר לא חסרו המצאות, לא חסרו לו מנגינות".

נוכחותו של מנדלסון ביצירות ואגנר הובלטה גם במחקרים אחרים?

"בקושי. חוקר ושמו לארי טוד הזכיר את זה, בצורה שולית".

מהם הציטוטים הבולטים ביותר של מוסיקה מאת מנדלסון, באופרות של ואגנר?

"לפני שאענה חשוב להדגיש שמנדלסון חדר לאופרות של ואגנר גם בציטוטי מוטיבים וגם בטכניקה, השפעה שרק מוסיקאים מקצועיים יכולים לחשוף. ההשפעה שלו היה עמוקה יותר מאשר סתם איזכורי מנגינות. אשר למנגינות, הדוגמאות החשובות הן הפתיחה של 'זהב הריין' בציטוט מ'מלוזינה היפה' של מנדלסון - והרי נהר הריין הוא סמל שאין מובהק ממנו לגרמניות. בנוסף, מוטיב 'בשורת המוות' ב'ואלקיריה' לקוח מהנושא הפותח את הסימפוניה הסקוטית של מנדלסון, ובדהירת הוואלקירות המפורסמת יש דמיון ל'מערת פינגאל' של מנדלסון, שכתובה באותו סולם בדיוק. ב'פארסיפל', מוטיב הגביע הקדוש מצטט את הפרק הראשון של סימפוניית ה'רפורמציה', והמוטיב של אלת האהבה פרייה, ב'טבעת', הוא נושא מארש החתונה מתוך 'חלום ליל קיץ'".

עירד עתיר, בן 30, למד פסנתר בקונסרבטוריון בתל אביב, למד גם ניצוח והלחנה, קיבל תואר שני במוסיקולוגיה מאוניברסיטת תל אביב וזכה ביוני 2012 בפרס מהמכון הבינלאומי לחקר השואה של “יד ושם” על עבודת הדוקטורט, שהוגשה עתה לסנאט של אוניברסיטת בר-אילן. את האופרות של ואגנר הוא מעריץ ומכיר על בוריין, מנעוריו. במסגרת מחקרו ביקר בין השאר לפני שנתיים בביירוית, צפה בשש הפקות שונות של אופרות מאת ואגנר בפסטיבל שם, לרבות כל ה”טבעת”, “מייסטרזינגר” ו”פרסיפל”.

על השאלה הצפויה בדבר ביצוע אופרות של ואגנר בישראל אומר עתיר כי אינו מצדד בקיום אירוע שפוגע ברגשות של ניצולי שואה, אך רגשות, לרבות כלפי ביצוע יצירות של ואגנר בישראל, מושפעים ממידע. במקרה זה הם נובעים מאי-ידיעה, בורות. “סביר שישראלים שיעלו במדגם, אם יישאלו מה אומר להם השם ‘ואגנר’, יגידו שהוא היה נאצי - למרות שמדובר ביוצר שמת שש שנים לפני הולדת היטלר. אני מקווה שהמחקר שלי אכן מביא מידע חדש, שיגרום שינוי רגשות”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו