בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

איתמר זורמן ינגן את מנדלסון כאילו זו הפעם הראשונה

אחרי שניצח בתחרויות בינלאומיות מגיע הכנר איתמר זורמן לנגן עם הפילהרמונית את הקונצ’רטו 
לכינור של מנדלסון, ומגלה איך ינסה להפתיע בביצוע היצירה המוכרת, ומה למד מאמו אסתרית בלצן

תגובות

היכרות יתר עם הקונצ'רטו לכינור במי מינור של מנדלסון ושימוש יתר בצלילים הפותחים שלו מאיימים תמיד להפוך אותו - כמו את המונה ליזה של דה-וינצ'י, או את הפתיחה לסימפוניה החמישית של בטהובן - לקלישאה קלאסית. זה טיבה של הצפת שוק, שהיא מורידה את הערך: כולם שמעו את הקונצ'רטו הזה אלף פעם, והיחס אליו הוזל בהתאם. בכל פעם מחדש מנסים אפוא סולנים בכינור לחדור מבעד לחומת ההיכרות עם הקונצ'רטו של מנדלסון ולהזכיר לשומעים את יופיו, למצוא דרך לנגנו כך שהקהל ירגיש שהוא שומע אותו בפעם הראשונה.

הערב באודיטוריום חיפה (ומחר ומחרתיים בסמולרש ת”א, 20:30) יעשה זאת הכנר הישראלי הצעיר איתמר זורמן, שיעלה לבמה בהופעת הבכורה שלו בקונצרטים למנויים של התזמורת הפילהרמונית הישראלית.

דודו בכר

"למדתי אותו בגיל צעיר אבל אף פעם לא ניגנתי אותו עם תזמורת - וזה מפתיע", אומר זורמן על הקונצ'רטו. "זו יצירה קשה, גם כי כולם מכירים כל צליל שלה - זה נכון - וגם כי היא ממוקדת מאוד, והאיזון בה בין התזמורת לסולן, עדין מאוד. קניתי לקראת הביצוע הוצאה מדעית של התווים ומאוד הופתעתי ממה שגיליתי, למשל דרך ביטוי ודינמיקה שונות ממה שבדרך כלל רגילים לשמוע בהקלטות וקונצרטים. אנסה להישאר כמה שיותר נאמן לטקסט המקורי של מנדלסון, שהלחין אותו בהתייעצות עם הכנר לו כתב את היצירה, פרדיננד דויד. זו יצירה שהתוותה דרך - היא נוגנה כפרק אחד בלי הפסקה, עם קדנצה ארוכה באמצע, כי הסולן ביקש ממנדלסון שיאריך את הקדנצה וזה הפך לבסוף לאחד החידושים ביצירה. וזו גם יצירה שיש בה משהו מאוד אישי".

יש יצירות שאין בהן משהו אישי?

"שוברט למשל הוא אישי, ברור שהוא מלחין על עצמו, מספר על עצמו בגוף ראשון, וכך מזדהים אתו", אומר זורמן, "אבל בטהובן - המוסיקה שלו היא כלל אנושית, על כל בני האדם".

הזכייה בצ’ייקובסקי

הקונצרט עם הפילהרמונית מספק לאיתמר זורמן הזדמנות לבקר בישראל - ביקור נדיר בשנים האחרונות, בהן הקריירה הבינלאומית המתעוררת שלו לוקחת אותו לקונצרטים ברחבי העולם: ההזמנות בינתיים לעונת 2012-13 כבר כוללות, חוץ מהפילהרמונית, קונצרטים עם התזמורת הסימפונית של טוקיו, הפילהרמוניות של באדן-באדן וסנט פטרסבורג, התזמורת הלאומית הרוסית ותזמורות בקליפורניה, ונצואלה וניו מקסיקו. והקריירה הזאת קיבלה דחיפה משמעותית לפני שנה וחצי, עת זורמן עשה את הבלתי נתפש וניצח בתחרות הקשה והיוקרתית, הנערכת רק אחת לארבע שנים: תחרות צ'ייקובסקי הבינלאומית במוסקווה.

אמן מבצע צריך להיות חוצפן, נאיבי - או לחילופין להכיר באופן ריאלי ביכולתו ולא לפחד מהצלחה, כדי לגשת לתחרות צ'ייקובסקי ולהאמין שיש לו בכלל סיכוי לעלות שלב, שלא לומר לעלות לגמר. זורמן, שכולו צניעות ועידון, לא שייך כלל לשני הטיפוסים הראשונים, וברשותו כבר היו קבלות על כושר התחרותיות שלו: מאז לימודיו המוקדמים היא זוכה בתחרויות. תחילה בישראל, במגרש הבית - תחרות בן־חיים למוסיקה ישראלית, תחרויות האביב, ותחרות האקדמיה למוסיקה. בהמשך בתחרויות הבינלאומיות הראשונות שלו, בהנובר ובסיאול, בהן הגיע רק לחצי הגמר.

וכשלא עלית לגמר, איך הרגשת?

"זה היה בסדר גמור, למדתי המון מהתחרויות האלה. דיברתי עם השופטים והם העירו הערות והסבירו לי מה לא היה בסדר ואיפה טעיתי - בסיאול למשל, שהיתה התחרות הראשונה שלי, בחרתי יצירה ארוכה מדי, ובהנובר לא הקדשתי מספיק זמן לקונצ'רטו של מוצרט והוא לא היה טוב".

אחר כך התחילו להיקטף גם הפרסים הראשונים: תחרות "מנהטן סקול" בניו יורק, ופרס קינג לנגנים צעירים; התחרות הבינלאומית היוקרתית לכנרים בפרייבורג ב-2011, בה זכה זורמן בנוסף למקום הראשון גם בפרס הנגינה של קונצ'רטו מאת מוצרט; ובאותה שנה תחרות בית הספר ג'וליארד לנגינת הקונצ'רטו של אלבן ברג - בעקבותיה ניגן בבכורה ב"לינקולן סנטר". ואז, בסוף 2011, תחרות צ'ייקובסקי, בה לא חולק הפרס הראשון, וזורמן הוכרז לזוכה במקום השני ולכן כמנצח (יחד עם הכנר סרגיי דוגדין).

"תחרויות הן עניין בפני עצמו במוסיקה", מסביר זורמן, "קודם כל, הן לא הכרחיות לבניית קריירה ולא מתאימות לכל אחד. אני מכיר נגנים פנטסטים שמצליחים בלי תחרויות בכלל. ומי שבכל זאת מתחרה צריך לדעת לבחור רפרטואר מיוחד לקראתן: למשל כמו בתחרות צ'ייקובסקי, שם בחרתי את הסונטה הקצרה יותר של ברהמס כי חשבתי שלשופטים לא תהיה סבלנות להקשיב זמן רב; או יצירות שיש בהן מהירות וירטואוזית, פוטנציאל לאפקטים, ואם היצירה נגמרת בפורטה בפינאלה - גם זו נקודת זכות לבחור אותה לתחרות".

שמחת מאוד כשזכית?

זורמן: "שמחתי - אבל לא יותר מכמה שניות. בצ'ייקובסקי שמחתי בעיקר שזה נגמר. הייתי צריך ללמוד רפרטואר ענק, לעבור הרבה שלבים וזה עומס גדול ולחץ; וביום שזה נגמר, עוד לפני שהגיעו התוצאות, כבר התאמנתי על מה שהייתי אמור לנגן בפסטיבל מרלבורו בארצות הברית, שהיה התחנה הבאה שלי".

משמעותה האמיתית של התחרות, הבאת האמן לתודעת הציבור, בולטת במיוחד בתחרות צ'ייקובסקי: "יתרון הזכייה היה בעיקר הפרסום של שמי: הרבה צפו בתחרות בשידור הישיר באינטרנט, הרבה קראו עליה והאזינו לה ולכן שמעו עלי - וזה הביא לקונצרטים רבים נוספים. ויש עוד יתרון גדול, ההתקדמות המוסיקלית, ומבחינתי היתה התקדמות משמעותית כי עכשיו יש לי ברפרטואר עוד יצירות שאני באמת מכיר, ולעומק, כי השקעתי בהן כל כך הרבה זמן".

ישנן עוד תחרויות באופק?

"נראה לי שבשנה-שנתיים הקרובות יהיו לי די הזדמנויות להראות את עצמי על הבמות בלי תחרויות", אומר זורמן, "וחוץ מזה, קצת בעיה לגשת לתחרות אחרי שזוכים בצ'ייקובסקי".

לא אמרת לעצמך, עכשיו מגיעים לי לפחות שבועיים של חופש אחרי המאמץ וההצלחה?

"לא, חופש הוא לא מושג כל כך רלוונטי בשבילי".

כן, ההורים דחפו

איתמר זורמן, יליד 1985, הוא בן למשפחה מוסיקלית והוריו הם מהדמויות המובילות בתחום המוסיקה הקלאסית בישראל. אמו, אסתרית בלצן, היא פסנתרנית ומרצה, סופרת מוסיקלית ובעלת סדרת קונצרטים מוסברים המחזיקה באלפי מנויים כבר רבע מאה כמעט; ואביו משה זורמן הוא מלחין, מרצה נערץ ואישיות מפתח בתחום החינוך המוסיקלי. "בבית שמעתי מוסיקה מאז שאני זוכר את עצמי, וכל הזמן", אומר איתמר זורמן, "אמא באמצע סידרה, אבא מלחין אופרה... היה לי קצת מזל כי הכלי של ההורים שלי הוא פסנתר, וכך היה לי קצת חופש מהם, אולי... ועוד יתרון הוא ששמעתי בבית רפרטואר שלם שאינו רפרטואר הכינור: כל ספרות הפסנתר, ומוסיקה חדישה".

לימודי הכינור הם כנראה המפרכים מכל הכלים. האלגנטיות של הנגינה משקרת: כדי להגיע לאיזון הגופני הנכון, להפקה נכונה של צליל ולניקיון, צריך לעבוד שעות על שעות בכל יום - ואלה רק ההיבטים הטכניים, עוד לפני שמדברים על סגנון, הבעה ומוסיקליות.

ההורים היו היו צריכים לדחוק בך להתאמן?

זורמן: "כן, בעניין הזה אין ברירה. אהבתי מוסיקה כבר מגיל שש, אבל העבודה היומיומית, האימונים הקשים, זה סיפור אחר ולא קל, וההורים חייבים להתערב. אבל רק עד גיל 14-13: משם כבר המשכתי לבד".

את לימודי הכינור התחיל בילדות המוקדמת: "התחלתי בשיטת סוזוקי, אחר כך למדתי עם סאלי בוקל, דוד חן ונאוה מילוא בקונסרבטוריון בתל אביב, עם חגי שחם באקדמיה למוסיקה בירושלים לתואר ראשון, ואחר כך נסעתי לג'וליארד", מספר זורמן. בבית הספר ג'וליארד בניו יורק למד בין היתר עם סילוויה רוזנברג, מהאסכולה הרוסית שלפני מלחמת העולם השנייה.

זורמן ניגן כסולן עם תזמורות סימפוניות ובהרכבים קאמריים בקרנגי הול, בקונצרטחבאו אמסטרדם, בקנדי סנטר ובפסטיבלים כמו ורבייה ומרלבורו. הוא בין המייסדים של "הפרויקט הקאמרי הישראלי", קבוצה קאמרית שנוסדה בניו יורק ומסיירת בישראל פעמיים בשנה בקונצרטים וכיתות אמן למוסדות מוסיקה בפריפריה: "תמיד יותר כיף לעלות עם חברים על הבמה מאשר לבד, והדיאלוג במוסיקה קאמרית הוא שונה לגמרי מאשר כסולן עם תזמורת". הוא מעיד על עצמו שהוא טיפוס רגוע שנהנה מהנגינה וכמעט לעולם לא מתרגש לפני העלייה לבמה - "יש רגעים אבל הם ספורים, בודדים ממש, בהם אני לא מבין למה אני שם ואיך נקלעתי למצב הזה, אבל הם נמשכים רק עד שאני עולה על הבמה", הוא מתוודה בחיוך ומוסיף: "אני תמיד מחפש ביצירה את הקשר עם עצמי, אבל בסופו של דבר מנגן מוסיקה של אנשים אחרים".

אם כך חשבת להלחין?

"כן, אשמח להלחין יום אחד - אבל מתוך ידיעה ברורה מה אני עושה. אחרי שאני משקיע כל כך הרבה שעות ביום כדי לדעת לנגן בכינור, נראה לי שכל דבר שמשקיעים בו פחות לא יכול להיות רציני.

"עוד יבוא היום שבו אהיה יותר חופשי עם הרפרטואר שלי - ויש מספיק רפרטואר סולני לכינור, גם מודרני, שאנשים מאוד אוהבים. יום אחד גם אנגן יותר מוסיקה חדשה, כי זה חשוב ויש יצירות יפות מאוד רק צריך להכיר אותן לקהל. רוב האנשים רוצים לשמוע את ברהמס ואני יכול להבין את זה. הרבה פעמים אני שואל אנשים בקהל מה הם חושבים, כי זה מסקרן אותי, ואני שומע טענות כמו 'אני לא בא לפילהרמונית של ניו יורק כדי שיחנכו אותי'. ומצד שני, כשמקשיבים לטריו של ליגטי עם קרן יער מאוד נהנים".

"יום אחד" - ולמה לא עכשיו?

"כי כרגע, כסולן צעיר, אני לא כל כך יכול לבחור. וכשזה יקרה, מה שבטוח הוא שארצה קודם כל לנגן את הקונצ'רטו של אבא שלי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו