בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"בטבעת החנק": מסע הקסם של הרוע

האופרה "בטבעת החנק", מאת בנג'מין בריטן על פי סיפור של הנרי ג'יימס, מתרחשת באחוזה אנגלית. סיפור על ילדים מלאכיים שיודעים יותר מדי, על אומנתם הצעירה ועל משרת שטני. מיום שלישי באופרה הישראלית

תגובות

מיילס ופלורה, אח ואחות, יתומים מאב ואם, גדלים בבית האחוזה המשפחתי במחוז אסקס. הם ילדים יפים, מוכשרים, ידידותיים, מעוררים אהבה. דודם, שאינו מופיע באופרה, מתנער מכל טיפול ישיר בהם ושולח אל האחוזה אומנת צעירה, טירונית, לגור אתם. אומנת צעירה קודמת, מרת ג'סל, מתה בנסיבות מסתוריות, ובתקופתה היה באחוזה גם משרת, קווינט שמו, שגם הוא מת. דמות חשובה נוספת היא אם הבית, מרת גרוס: ותיקה, קשישה, מסורה. גרוס מגלה לאומנת החדשה, ברמז עבה, כי אורחותיהם של המשרת והאומנת הקודמת חרגו במידה מחרידה מן המותר, גם בינם לבין עצמם וגם ביחס לילדים. מה עוד קורה לא נגלה כאן, כדי לא לקלקל את המתח, אבל חשוב להדגיש שכל מה שמתרחש בסיפור ובאופרה פתוח לפירושים.

"בטבעת החנק" - אופרה שחיבר בנג'מין בריטן בשנות ה-50 של המאה שעברה, על פי הסיפור של הנרי ג'יימס (מ-1898) - מועלית בימים אלה (הבכורה ביום שלישי) באופרה הישראלית בהפקה שהוצגה בעבר ב"דויטשה אופר" בברלין. הבמאי אלסנדרו טאלבי, יליד דרום אפריקה, עובד לראשונה בהפקה ישראלית; המנצח הוא המנהל האמנותי של האופרה, דיויד שטרן. לדברי שטרן, פתיחותה של העלילה לפירושים שונים משתקפת גם במוסיקה: "בצליל מסוים בריטן שולח אותנו לכיוון אחד, בצליל הסמוך – לכיוון אחר". בתפקיד הראשי (האומנת) מופיעה הזמרת הישראלית נועה דנון, שבסיסה כיום בגרמניה. בתפקיד הילד, מיילס, חולקים שני נערים אורחים מאנגליה; בתפקיד אחותו, הילדה פלורה, חולקות שתי זמרת ישראליות (בנות 19).

העלילה קודרת, אך בקטעים רבים המוסיקה שחיבר לה בריטן אינה מודרנית קשוחה אלא משדרת טוהר, ובעיקר צמודה ומותאמת לרטוריקה של דיבור, מין העצמה של אינטונציה תיאטרלית. בין הקטעים של האומנת ושל מרת גרוס שזורים מדי פעם שירי ילדים בריטיים, מפי מיילס ופלורה, מוסיפים נופך של תום אירוני לסיפור האפל. על ההיבט הדרמטי מופקד כאמור הבמאי אלסנדרו טאלבי, שמאפיין את גישתו - כך מצוטט מפיו בתוכנייה, כמחויבות לשמור על עמימות בקשר לפירושים האפשריים השונים של ההתרחשויות. על עיצוב הבמה אמר הבמאי כי היא "משחקת עם הרעיון של תחושות חזותיות באמצעות טכניקות של קמרה אובסקורה ושל צילום, ועם הדרך שבה העין מתרגמת אינפורמציה מוזרה ובלתי רגילה לדימויים ברורים ומדויקים", וכי התפאורה יכולה להיתפס לא רק כמראה האחוזה אלא גם כסמל למה שמתרחש במוחה של האומנת.

יוסי צבקר

התעללות מינית בילדים

לפני חצי יובל, כאשר "בטבעת החנק" הוצגה לראשונה בארץ, עשה במלאכה חנן שניר, במאי תיאטרון ופסיכותראפיסט. שניר מעיר כי הסיפור של ג'יימס, בהיותו פרוזה, פתוח מטבעו לפירושים ולהפעלת דמיון, ולעומתו - עיבוד להצגת תיאטרון כרוך בהחלטה לבחור פירושים מסוימים. גירסה אופראית מצויה איפשהו בתווך. עם זאת, בכל גירסה של "בטבעת החנק" שולט לדעתו של שניר נושא מרכזי אחד, המוכר לו היטב גם מעיסוקו האחר, כפסיכותרפיסט: התעללות מינית בילדים. הנרי ג'יימס, אומר שניר, כתב "סיפור אימים על סודות ועל שקרים". האח והאחות ב"בטבעת החנק" (השם האנגלי של הסיפור ושל האופרה הוא "סיבוב הבורג", "Turn of the Screw") הם ילדים שנזנחו, ילדים בסיכון. הסיפור דן במה שיכול לקרות לילדים במצב כזה.

נושא שני שהעסיק את ג'יימס, ממשיך שניר, הוא ילדים כמשתפי פעולה עם פשע: "לעתים קרובות קורה, וזו תופעה ידועה, שכאשר אנשים או ילדים מותקפים מינית נוצרת ברית מתועבת בין הקורבן ובין התוקף. הילדים מחפים על המבוגרים שהתעללו בהם. הסיפור של הנרי ג'יימס והאופרה של בריטן רוויים מיניות אסורה, סודית, וכאשר יש סודות – יש שקרים".

וסודיות יוצרת מתח.

"בוודאי, ג'יימס מגיש סיפור מתח, כך הוא מפתה אותנו להתעניין בנושא".

אתה מוצא היבט מיני גם ביחסו של הילד מיילס אל האומנת החדשה, שרוצה להגן עליו?

"בהחלט אפשר לראות זאת כך".

בהפקה הקודמת שביימת ב-1988 - איך נוצלו התפאורה והתאורה כדי לחזק את הממד המפחיד?

יוסי צבקר

"התפאורה היתה מופשטת, מינימלית סימבולית. שני חלונות, שתי מסילות, זה כמעט הכל". גם המוסיקה של בריטן, מעיר שניר, נשמעת באוזניו כנמנעת רוב הזמן מפאתוס דרמטי, אלא עוזרת לעצב מהלך של סיפור תמים לכאורה שככל שנכנסים לתוכו מגלים את האימה. לאחרונה, הוא מספר עוד, ראה בלונדון גירסה מומחזת של "בטבעת החנק", ובלטה בה מאוד הגשה ריאליסטית, זוועה מוחשית ונוכחת יותר. באותו עיבוד הרוחות של המשרת ושל האומנת הקודמת רק נראות, לא משמיעות קול, ניגוד בולט לעבודה של כותבת הליברית מייפאני פייפר והקומפוזיטור בנג'מין בריטן.

"בבימוי שעשיתי אז", ממשיך שניר, "ליהקתי את הצוות בעצמי ודאגתי להציב ילדים בדמויות של מיילס ושל פלורה. זה חשוב מאוד, שהרי שוררת בארץ צביעות סביב העסקת ילדים בהצגות, מגבלה שבאירופה אינה קיימת. בשידורי חדשות אצלנו ילדים רואים ושומעים על ילדים שנרצחים, על ילדה ששמו אותה במזוודה וזרקו לירקון, אבל בתיאטרון אסור לילדים להציג דברים כאלה, למרות שברור שכאן זה פיקטיבי".

הבהרת האופרה הישראלית: אין מעסיקים באופרה ילדים בני פחות מ-10, משום שבגילאים אלה אסור להם לעבוד לאחר השעה 20:00 (ילדים בני יותר מעשר יכולים להיות על הבמה עד 23:00). כאשר מעסיקים ילדים לא-ישראלים האופרה מעבירה את כל האישורים הנדרשים דרך משרד הפנים, ומקבלת את אישורי ההעסקה ממדינתם של הילדים האורחים. הילדים באים לכאן עם מלווים מורשים.

ובינתיים ב”לה סקאלה”: שערורייה

בית האופרה "לה סקאלה" במילאנו והעיתון "קוריירה דלה סרה" נקלעו בתחילת החודש לעימות שמקורו חסר טעם ומופרך. דניאל הארדינג, מנצח בריטי צעיר, אורח בית האופרה "לה סקאלה", הוביל בו ביצוע של קטע מתוך "טריסטן ואיזולדה" של ואגנר. המבקר מטעם "קוריירה דלה סרה", פאולו איזוטה, לא התפעל. בביקורת שפירסם כתב בין השאר משפט מפותל, לפיו העדינות המופרזת שנקט הארדינג ביצירה "עשויה להיתפס ככוונה לאשש את התיאוריה הבלתי מבוססת לפיה המלחין, ריכרד ואגנר, היה הומוסקסואל".

מעבר לתמיהה על הקישור המשונה והמאולץ בין אינטרפרטציה מוסיקלית ובין נטייה מינית עולה השאלה אם המבקר באמת חושב כך, ברצינות, ואם כן - האם סבל מחולשת דעת כאשר החליט להעלות את המחשבה הזאת על הכתב.

אבל התגובה של מנהל בית האופרה, סטפן ליסנר, נראית מופרזת ותמוהה אף היא - ליסנר הודיע שבית האופרה החליט להחרים את המבקר. לדברי ליסנר ולדברי "מקור בהנהלה", ההתבטאות של איזוטה על הארדינג היא חוליה בקמפיין של המבקר הזה נגד "לה סקאלה". ליסנר הודיע שאיזוטה לא יוזמן יותר לאירועי לה סקאלה. מעסיקיו של איזוטה, עורכי קוריירה, החליטו לגבות אותו. עורך העיתון כתב טור על הפרשה, הודה כי איזוטה הגזים, אבל שיבח את מקצועיותו, נועזותו והיותו בלתי צפוי. איזוטה ימשיך איפוא בתפקידו אבל מעתה ימומנו כרטיסיו ל"לה סקאלה" מתקציב העיתון.

לפרשה זו נקשרת השאלה אם יש איזשהו בסיס להשערות על נטיות חד-מיניות של ואגנר. בנושא זה אומר עירד עתיר, דוקטורנט ישראלי שחקר את חייו ויצירתו של המלחין הגרמני, כי השערות מסוימות בקשר לנטיות הומוסקסואליות של ואגנר בנויות על בלימה. יש רק שתי פסאודו-אינדיקציות רופפות לכך, מזכיר עתיר. אחת, הערצתו של לודויג השני מלך בוואריה למוסיקה של ואגנר ולוואגנר, השנייה היא חיבתו של ואגנר לחלוקי משי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו