בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הצד המר של הרומנטיקה

הפואמה הסימפונית “פליאס ומליסנד” של ארנולד שנברג ספגה קיתונות של זעם בזמנה. כשמאזינים לה היום, נראה שהיא אקורד פתיחה למוסיקה במאה ה-20

תגובות

אחד המאפיינים של הסגנון הרומנטי המאוחר במוסיקה באירופה מאמצע המאה ה-19 הוא האי-ודאות, חוסר היכולת לנבא איך תתפתח יצירה לפי ההתחלה שלה. לפי דגם זה, כל חייו של המלחין ארנולד שנברג (1951-1874) הם רומנטיים במובהק: נדמה שלפי יצירותיו הראשונות, בהן הפואמה הסימפונית "פליאס ומליסנד" גיבורת האלבום הזה, אי אפשר לנחש איך תישמע המוסיקה שהלחין אחר כך: מרומנטיקה בשלה ועתירת רגש ביצירה הזאת, למינימליזם אוונגרדי, לאקספרסיוניזם, לסוריאליזם מוקדם, לניאו קלאסיקה...

ואולי בכל זאת טומנת בחובה "פליאס ומליסנד" את זרעי הפורענות? לפי ביקורות מתקופתו, שטענו שזו יצירה שכל-כולה דיסוננס אחד ארוך, שאין להבין מה מסתתר מאחורי הקקופוניה הזאת, ושהמלחין צריך להיות מושלך בגללה לתא מבודד בלי אפשרות גישה לנייר תווים; ולפי חוויותיו הקשות של שנברג עצמו מנגינת הבכורה שזכתה לקיתונות זעם מצד הקהל והמבקרים, ודאי שכן. מי אם לא בני התקופה יודעים לזהות מלחין אוונגרד ולפחד ממנו?

ארכיון שנברג במרכז ארנולד שנברג

בהאזנה היום ל"פליאס ומליסנד" קשה להבין את התגובות החריפות כלפיה. השפעת האסתטיקה של ריכרד ואגנר נשמעת כאן בבירור; והמורשת הסימפונית הקלאסית-רומנטית שבה עוד היה נטוע שנברג כשכתב את "פליאס" נוכחת גם היא: בארבעת חלקי היצירה שמקבילים לפרקי הסימפוניה הקלאסית, בפיתוח המוטיבי הקלאסי, ובז'אנר - "פואמה סימפונית" - שהוא רומנטי מובהק ברוח בן דורו של שנברג ריכרד שטראוס. אם כך, על מה החרדה הגדולה מהיצירה בזמנה?

צריך לתרגל קצת את האוזן העכשווית כדי להתאימה לתעוזה העצומה של שנברג ביצירה הזאת. נכון - היא כמעט כל-כולה דיסוננס אחד ארוך, ומשוללת מלודיה כמעט לגמרי, רק שהג'סטות הרומנטיות הוואגנריות עוזרות היום לעגל את הפינות הדוקרניות האלה שלה ולרכך את צרימתה. הצטברות האנרגיה לגלים שגואים בלי סוף וגבול ומתנפצים לבסוף בפורטיסימו עם דירדור תופים ותרועת כלי מתכת שדועכים בו ברגע; הטיפוס המהיר מצלילים גבוהים לנמוכים, הנבל שמלווה בפריטה, הקריעה במערכת הטונאלית כמעט עד להתנתקות ממנה אבל ההישארות בתוכה על אף זאת - כל אלה אומרים רומנטיקה, ושנברג, כאן, נותר רומנטי תמיד.

רומנטיקה במוסיקה משמעה גם יופי, ואכן "פליאס ומליסנד" היא מוסיקה שההגדרה "יפה" יאה לה. תלוי זמן ומקום, היופי כנראה לא זוהה בקלות, אם בכלל, בשנים 1903-1902, כשפליאס נוגנה לראשונה. אבל עשר שנים אחר כך כבר כן, ובוודאי היום - ובמיוחד בניצוח פייר בולז, כפי שמציע אלבום חדש זה. האזנה למוסיקה מהמאה ה-20 בניצוח בולז היא חוויה משרת ביטחון: מוסיקאי-העל הזה שם לו למטרה לבצע את רפרטואר המאה כולה, ועשה זאת לאורך כל הקריירה שלו, כמפעל חיים. קשה לחשוב על עוד מנצח שמכיר כמוהו, מתוך-תוכן, את הפרטיטורות של המאה הזאת, אכן מ-1902 ואף לפני כן, ועד היום. והשילוב בין הניסיון העצום שלו - ההקלטה היא מ-2003 (בטוקיו), עת היה בולז כמעט בן 80 - לבין ההתלהבות של צעירי תזמורת הנוער גוסטב מהלר שמנגנים כאן בהקלטה מקונצרט חי, תואמת בדיוק את המוסיקה השנברגית המוקדמת על העירוב בין מסורת לתעוזת נעורים שמשתקפת בה.

את "פליאס ומליסנד" הלחין שנברג בהשראת מחזה מאת המשורר-מחזאי הסימבוליסטי שפעל בצרפת בזמנו, מוריס מטרלינק. הוא לא היה היחיד: באותן שנים כמה מלחינים חיברו מוסיקה לפי "פליאס", ובראשם קלוד דביסי שהשתמש במחזה לאופרה בשם זה - היחידה שהשלים. הסימבוליזם הצרפתי התאים לרוח אותה התקופה, שמיזגה ישן וחדש. מטרלינק כותב באופן סתום, בפואטיות רוחנית שמפוררת את הנרטיב העלילתי ונוטעת את הדמויות במרחב ובזמן לא מוגדרים. ובכל זאת יש גיבורים למחזה, ובעקבותיו לפואמה הסימפונית של שנברג: זוג האוהבים פליאס ומליסנד, ומי שמפריע לאהבתם ולבסוף גורם למותם, האח-למחצה של פליאס ושמו גולו. התזמורת שגויסה על ידי שנברג לביצוע היצירה היא ענקית, ברוח הרומנטיקה שהעצימה את אמצעי הביטוי - עם סוללה כבירה של כלי נשיפה ובה חמישה קלרינטים, ארבעה פגוטים, שמונה קרנות יער, עשרה כלי נשיפה ממתכת ועוד חלילים ואבובים; שורת כלי נקישה עשירה, אנסמבל גדול של כלי קשת ושני נבלים. משמעות כל אלה היא אינסופיות של צבעי צליל, ומוסיקה שיכולה להרשות לעצמה להתבטא באמצעות העושר של גווניה ולוותר על ביטוי מלודי והרמוני-טונאלי. בכך באמת מהווה "פליאס ומליסנד" אקורד פתיחה נבואי למוסיקה במאה ה-20.

ללא קרדיט

ארנולד שנברג: הפואמה הסימפונית “פליאס ומליסנד”. התזמורת הצעירה על שם גוסטב מהלר. מנצח: פייר בולז. הוצאת דקה, 2012



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו