בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חולשת האופרה: המקרה של פיליפ גלאס

האם האינטרנט חושף את אי הרלוונטיות של הספקטאקל האופראי, או שהבעיה היא רק באופרה החלולה “האמריקאי המושלם”, שהלחין פיליפ גלאס על חייו של וולט דיסני, ושבכורתה שודרה חינם ברשת?

7תגובות

מי שעוקב אחר ההתרחשות הערה בתחום המוסיקה הקלאסית באינטרנט, יכול היה לתפוס בתחילת החודש ערב מיוחד, שכמוהו עדיין נדירים ברשת אם כי כנראה לא לאורך זמן: שידור ישיר, ובחינם, של בכורה אופראית בינלאומית חשובה. היישר מ"תיאטרו ריאל" במדריד שידר אתר המוסיקה "מדיצ'י.טי וי" את האופרה החדשה של המלחין פיליפ גלאס, "האמריקאי המושלם", כחימום לפני העלאתה ביוני בתיאטרון "הקוליסאום" בלונדון.

התיאטרון הספרדי הזמין את היצירה מאת גלאס, שכבר הלחין יותר מ-20 אופרות, לציון יום הולדתו ה-75; והמלחין, בעצמו "אמריקאי מושלם" לדעת רבים, הסתמך על רומן ביוגרפי בשם זה מאת פיטר סטיוון ג'ונגק, שגיבורו הוא אחד מאלה שניסחו את דימוי "האמריקאי" וליטשו אותו: וולט דיסני. עם הבימאי הבריטי פלים מקדרמוט, בן הבית באופרה קובנט גארדן והמטרופוליטן, ועם דן פוטרה, מעצב התלבושות לפתיחה של אולימפייאדת סידני 2000, יצר גלאס, כדרכו, ספקטאקל אופראי - כפי שהז'אנר דורש.

כך מתגלגל אותו ז'אנר אופראי, שכבר מלאו לו יותר מ-400 שנה, למדיום חדש של הפצה וצריכה: האינטרנט. וספק רב אם היותו "ספקטאקל", אירוע ראווה גדול מהחיים, הופך אותו רלוונטי לעידן הדיגיטלי. יתר על כן: ספק אם הז'אנר האופראי בהלחנתו העכשווית רלוונטי בכלל היום - אם באינטרנט, או על הבימה, או בכל אמצעי אחר. והאזנה וצפייה באופרה - עדיין אפשר לעשות זאת באתר, אחרי הרשמה קצרה - מעוררת הרהורים עצובים קצת על שאלת הרלוונטיות של פיליפ גלאס עצמו.

AFP

"האמריקאי המושלם" אינה מושלמת בעצמה: מיקי מאוס ודונלד דאק, שלגייה וסינדרלה ופוקהונטס - אף לא אחת מהדמויות המצוירות שנטבעו בזיכרון הקולקטיבי של תרבות פופולרית שלמה, לא נראית ביצירה הזאת, מהטעם הפשוט שחברת אולפני דיסני לא נתנה אישור לכך במסגרת זכויות היוצרים שלה. וברור גם למה: כמו ברומן עליו היא התבססה, גם האופרה מדגישה את נטיותיו הגזעניות של וולט דיסני האיש, את המגלומניות שלו, היותו שמרן ימני שתומך בסנטור מקארתי, והשוביניזם שלו. וכמו ברומן, גם האופרה רומזת על התרומה הזניחה שלו עצמו כצייר ומאייר ליצירותיו.

האופרה מתרכזת בשנותיו האחרונות של דיסני, עת סבל ממחלת הסרטן ותכנן את הקפאת גופתו כדי לחזור לחיים בעתיד: ייצוג נלעג לאיש שמשווק כסבא טוב ומיטיב וכמופת לדרך החיים האמריקאית. ונקודת המבט של האופרה לא עוזרת להיטיב עם הדמות הזאת: עלילת הרומן של ג'ונגק כתובה מפיו של עובד דיסני שפוטר כי רצה להקים ועד עובדים.

האנטישמי והיהודי הנרדף

"רבים חשבו שבאופרה הזאת התכוונתי ללגלג עליו, אבל אני רואה את וולט דיסני כאייקון של המודרניזם, אדם שגישר בין תרבות פופולרית לתרבות גבוהה -בדיוק כמו לאונרד ברנשטיין, שידע לקפוץ בין מיוזיקל בברודווי לסימפוניות של מאהלר" - כך מצוטט פיליפ גלאס ברחבי הרשת. קשה לקבל את ההשוואה הזאת, ואת ההתייחסות הפוסט־מודרנית כביכול לדיסני ויצירתו: מה החלק המקביל למאהלר בסרטיו, היכן אותה "תרבות גבוהה" בהם, ואיך אפשר לומר את שמם של השניים בנשימה אחת - המקארתיסט הגזען והאנטישמי מכאן, והיהודי שנרדף על ידי מקארתי בגלל השקפת העולם הנאורה שלו, אמנותו וההומוסקסואליות שלו מכאן: קשה לומר שמדבריו של גלאס משתקפות כנות ואותנטיות אמנותית.

וגם לא מהמוסיקה שלו. כפי שרבים יודעים, פיליפ גלאס היה ממבשריו של הסגנון המינימליסטי במוסיקה בשנות ה-60 של המאה ה-20. יחד עם סטיב רייך - ואם לדייק: לא בדיוק לצדו אלא כיריבו האמנותי אסתטי באותן שנים - הפנה גלאס עורף לאוונגרד האירופי נוסח דרמשטט ולנסיינות האמריקאית שבאה בעקבותיו, וניסח סגנון חדש, רפיטיטיווי ומלודי, ששילב בו בזמן שברי זמן קטנטנים המשתנים בהדרגתיות כמעט לא מורגשת, וזאת בפרקי זמן ממושכים - שעות לפעמים. כמבשרי הטכנו והטראנס, הלחינו גלאס ורייך את המינימליזם שלהם - כך כונה הסגנון הרפיטיטיווי בראשיתו - על פי שתי השקפות שונות: אצל רייך נשמרה ההשפעה המודרניסטית־אוונגרדית, גם בהשפעת מורו לוצ'אנו בריו; וגלאס, לעומתו, היה לטונאלי ומלודי יותר ויותר. כך היו יצירותיו של רייך נועזות ומתריסות, וניכרה בהן החדשנות והחיפוש, בעוד שגלאס הפך למתקתק ופופולרי.

ב"האמריקאי המושלם" ניכרת נטייה זו. תפקידי התזמורת עדיין צבועים פה ושם בצבעי המינימליזם, אבל רוב המוסיקה, וכל חלקה המושר בפי הסולנים, הוא כעין רצ'יטטיב ארוך, נעדר כל סממן סגנוני, ומעורר תמיהה למה צריך כלל להעניק לו נופך שירתי במקום לדבר אותו, ישר ופשוט. האופרה הזאת גם שבה ומזכירה את הקריאה שנשמעה לאורך המאה ה-20, "האופרה מתה!".

AP

כי בראשיתה הופיעה האופרה כמדיום פורץ דרך המשלב מוסיקה, תיאטרון, מחול ואמנות פלסטית - וגם מחשבה ופילוסופיה. מאז האופרות הראשונות סביב שנת 1600 הכריז הז'אנר על חיפושו אחר רגש והבעה בארוקיים במקום שכלתנות רנסנסית, על ההעדפה של גודל וגודש והפרזה ווירטואוזיות על פני איפוק ואיזון. המדיום הזה נברא כספקטאקל מרגע הולדתו.

חדשנית בזמנה

האופרה היתה במאה ה-17 האירוע האמנותי הראשון שיצא מבין חומות הארמון ואיפשר גם לאדם הפשוט - בהיעדר משחקי כדורגל והופעות רוק - לקנות כרטיס ולצפות בתיאטרון־מוסיקה. במאה שבאה אחריה היתה האופרה השופר של השלטון, אבל בה בעת השתמשו בה מלחינים גם לסאטירה על השלטון. המאה ה-18 מצאה את הז'אנר בלבם של ויכוחים סוערים: האיטלקים לגלגו על האופרה הצרפתית בגלל השפה המלרעית, העיצורית, שמהותה מתנגדת לשירה, בעוד הצרפתים ביטלו את התזמורת האיטלקית כגיטרה ענקית שמנגנת אום־פה־פה; המהפכנים הצרפתים דגלו באופרה איטלקית פשוטה דווקא, בעוד המלוכנים מתנגדי המהפכה נאחזו באופרה הצרפתית הנשגבת.

ובמאה ה-19: האופרה היתה חלק מהותי מהוויכוח אודות מוסיקה אבסולוטית ומופשטת שהתבטאה בסימפוניות ומוסיקה קאמרית, למשל אצל ברהמס ותומכיו. ל”גרמנים החדשים” לעומת זאת, ובראשם ואגנר, היתה האופרה הז'אנר שסימל לבדו את הפריצה אל החדש ואת התיאטרון המודרני. תחילת המאה ה-20 מצאה את האופרה מבטאת את האידיאלים האסתטיים החדשים, עם סוג חדש של תיאטרון מוסיקה - למשל "ציפייה" של שנברג, או "ווצק" האקספרסיוניסטית של ברג, והניאו־קלסיקה של סטרווינסקי ומלחינים צרפתים.

לכן, מהולדתה בחצר השליטים הוונציאניים בתחילת המאה ה-17 היתה האופרה נטועה בתוך החברה והפוליטיקה של הקהילה, ובו בזמן שיקפה תמורות מוסיקליות, הובילה תמורות מוסיקליות, השפיעה על רפרטואר שלם - למשל על המוסיקה הליתורגית הפרוטסטנטית ביצירות באך ועל ז'אנר הקונצ'רטו אצל מוצרט.

והיום? וולט דיסני.

לכן, בינתיים, מתגלה עליבות מסוימת בשילוב בין הטכנולוגיה הגבוהה לאופרה. כן, מדיצ'י טי־וי, הקרויה על שם משפחת מדיצ'י, תומכת האמנויות בפירנצה הרנסנסית, הצליחה לשדר ישירות את האופרה של פיליפ גלאס ואף להציעה חינם לכל דורש. אבל ההישג העוצר נשימה לא מצליח להעניק משמעות ליצירה החלולה, לא להסוות את החנפנות - ואפילו לא סתם להעביר ספקטאקל הגון ועסיסי לשמו. איפה סטיב ג'ובס כשצריך אותו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו