בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"בוריס גודונוב": תאוותיו של שלטון נתעב

"בוריס גודונוב" חוזרת לאופרה הישראלית בהפקה פינית, עם זמרים רוסים וישראלים. פושקין כתב מחזה היסטורי על תככי שלטון, רצח ורגש אשמה. מוסורגסקי תפר לו מוסיקה סוחפת

8תגובות

הזמן: סוף המאה ה-16. המקום: מוסקווה. הצאר פיודור (בנו של איוואן “האיום”) מת ויורשו החוקי היה צעיר מדי; האציל בוריס גודונוב, גיסו של פיודור, אשר ניהל למעשה את העניינים עוד בחיי פיודור, מסכים לקבל את דין התנועה ולעלות לשלטון. נאומו והכתרתו הם משיאי המוסיקה של מוסורגסקי וידועים בזמרתם של באסים מובהקים, משליאפין עד נסטרנקו ועד פאטה בורצ’ולדזה הגיאורגי, באופרה הישראלית.

כללית, הדמויות המרכזיות ב"בוריס גודונוב" הן גברים והאופרה היא מצעד של באסים: הצאר בוריס עצמו, הנזיר הזקן פימן, הנווד הנזיר השיכור וארלאם, הכומר הישועי האיטלקי ראנגוני. בקטעים לדוגמה שהושרו שלשום – זה היה אירוע הסבר לקראת ההפקה של האופרה "גודונוב" שתועלה השבוע בתל אביב - הומחשו מדגמים מרשימים של קולות כאלה מפי משתתפי ההפקה: זמרים רוסים, גיאורגים וישראלים. שחקן מרכזי חשוב לא פחות באופרה הוא העם הרוסי, בגילומה של המקהלה.

ויש יוצאים מן הכלל: התמונה הפולנית ב"בוריס גודונוב" היא פרק שמוסורגסקי הוסיף לאחר שהובהר לו כי אופרה נטולת דמויות נשיות בולטות אינה אטרקטיבית. זו אכן סצינה חריגה: רוב הדמויות החשובות ב"גודונוב" הן כאמור באסים, ואילו בסצינה הפולנית מככבים זמר טנור וזמרת מצו־סופרן (או סופרן דרמטי) ואווירתה שונה. מקום ההתרחשות אינו מוסקווה אלא העיר סנדומייז' בפולין, הדמויות הן הנסיך הרוסי הצעיר דמיטרי והאצילה הצעירה מרינה. דמיטרי טוען לכתר הצאר הרוסי, מרינה היא בתו של מושל סנדומייז'; דמיטרי כרת ברית אינטרסים עם המושל, כדי לכבוש את השלטון במוסקווה בעזרת גייסות פולניים, ובינתיים כובשת מרינה הפולנייה את לבו.

יוסי צבקר

המנצחת קארי לין וילסון אומרת כי המוסיקה שחיבר מוסורגסקי לסצינה זו אינה טיפוסית לו, ויש בה המחשה של עושר האמצעים המוסיקליים שגייס לשם הלחנת הסיפור ההיסטורי. מדובר במה שמכונה "תקופת התלאות" (השלטוניות) ברוסיה, בסוף המאה ה-16, ובמרכזן שנות עלייתו ונפילתו של הצאר בוריס גודונוב, שקטעו את שלטונה של שושלת ריוריק העתיקה.

יצר שררה טהור

הנה אפוא אופרה שהמנצחת וילסון מגדירה "לב ונשמה של האופרה הרוסית, יצירה רוסית שייקספירית שמקימה לתחייה את ההיסטוריה הרוסית". בנוסף אפשר לומר: אופרה שהטקסט שלה חסין מפני טענות ותלונות על תפלות ליברטו: המחזה שרקם אלכסנדר פושקין, גדול משוררי רוסיה, מלא התבטאויות סרקסטיות על שלטון ועל מניפולציות שלטוניות וכך גם הליברטו שערך מוסורגסקי על פיו. למשל "התמונה הפולנית", שמזווית פמיניסטית נאיבית אפשר להבינה כנושאת מסר שוביניסטי: מרינה, הדמות הנשית החשובה היחידה באופרה, היא התגלמות יצר שררה טהור, הסצינה היא מפגש של אהבה גברית מתמסרת שהתגובה עליה צינית. דמיטרי מתוודה באוזני מרינה על אהבתו, היא מסבירה מיד כי בשבילה – כל ערכו מתמצה בפוטנציאל שלו להיות צאר. אם מזימתו תצלח – היא תינשא לו, אך סתם "בחור חמום" אינו נחשב בעיניה.

כך מתנסחת מרינה במחזה של פושקין, בתרגום אברהם שלונסקי: "לא לבחור חמום, אשר הוקסם מזיו פניי עד היטרף נפשהו, דע: את ידי אתן ברוב הדר לבן מלכים, יישב על כס מוסקווה".

דמיטרי המאוכזב פותח בהפצרות ("מרינה היפה, אל תעניני, אל נא תאמרי: בַּתואר ולא בי בחר לבך"), ובהמשך מנסה להרשים אותה בגילוי סודו הגדול: אין הוא נסיך אלא מתחזה, נזיר לשעבר, שהצליח להוביל בכחש המוני רוסים והמוני פולנים כאשר הציג עצמו כבנו הנעלם של הצאר הקודם.

יוסי צבקר

מרינה מגיבה בזלזול גמור: "הה מתהלל אוויל! מי זה ביקש ממך כי תתוודה? אם נע ונד כמוך, בן בלי שם, שני לאומים עיוור באורח פלא, הלוא שומה עליך, למצער, להיות ראוי לנס הצלחתך ותרמיתך נועזת לכונן בסוד כמוס ועקשני לנֶצח".

בפתיחת הסיפור מצווים על קהל עממי מגויס לבכות וליילל ולהפציר בבוריס לקבל עליו את השלטון. במחזה של פושקין שוקדת אשה, אחת מני רבים בהמון, להפחיד את בנה הקט כדי שיבכה כנדרש, ואומרת: "ועכשיו, כי עת לבכות, מחריש הוא. אוי לך! הנה הדב! בכה, בן שובב". איך בוכים באופן מלאכותי? בשיחת פלוני עם אלמוני, במחזה, אומר פלוני: "אונסני את עצמי, ואין דמעה; אלמוני: "גם לי אין. היש בצל? נשוּף עיניים"; פלוני: לא, אמרח ברוק".

העם הוא אספסוף נבער

גירסת "בוריס גודונוב" שתוצג עכשיו באופרה הישראלית (היא מבוססת על הפקה פינית בת 17 שנה שביים במאי גרמני, פרידריך מאייר ארטל), נמשכת יותר משלוש שעות וכוללת את כל המערכות שמוסורגסקי חיבר. אין היא הכי ארוכה שבאפשר, כי נעשו בה עריכות וקיצורים בתוך המערכות (הדרמטורג של האופרה הישראלית, מיכאל אייזנשטדט, מעיר כי בהפקות מסוימות בחו"ל הגיעו להצגות שנמשכו כמעט חמש שעות).

איזו מין במה תיראה בה? מינימליסטית, נטולת פאר ארמונות וכנסיות, במערכות מסוימות ממש עירומה. אותם קירות חשופים אפורים ייראו כל הזמן, רק הזוויות ביניהם משתנות. על קירות אלה יוקרנו מדי פעם תמונות היסטוריות, צילומים של שליטים רוסים בני תקופות שונות ובהם ולדימיר פוטין. גם התלבושות מתאימות לתקופות אחדות, לרבות בגדי בני כפר רוסים בימינו ופעם אחת בגדי אצולה מפוארים, מעוצבים בסגנון המאה ה-19 (ב"תמונה הפולנית").

יוסי צבקר

את הגיוון אפשר להסביר בכך שנושאה של האופרה הזאת הוא אוניברסלי ועל־זמני; המנצח גארי ברתיני, אשר ניצח על ההפקה הקודמת באופרה הישראלית (היא ההפקה שחנכה את המשכן החדש, לפני 19 שנה, עם פאטה בורצ'ולדזה בדמות בוריס) אמר אז בראיון כי גיבורי האופרה הזאת הם "פוליטיקנטים" של כל הזמנים, אנשים שמגלמים פוליטיקה במובן האישי בלבד, ונשלטיהם הם בשבילם מכשיר בלבד.

הנסיך שויסקי (בתרגום שלונסקי למחזה) אומר לצאר הטרי בוריס כי העם הוא "אספסוף נבער, הפכפך, סורר, תועה בהבל, הולך שולל אחר תוחלת שווא, נוטה אוזנו לכל שמועה נמהרת. לדבר אמת נותן כתף סוררת, אך יחייה נפשו מיקסם כזב"; הצאר בוריס מלמד, בשלהי חייו, כי "רק בחומרה שלא תדע רפיון העם נכניע. לא, לא ירגיש העם בחסדים. היטיב עימו – ולא יחזיק טובה; הרוג, עשוק – ולא יירע לך".

ל"בוריס גודונוב" יש גרסאות תיזמור אחדות: המקורית מאת המלחין עצמו, שנייה מאת רימסקי־קורסקוב, ושלישית מאת שוסטקוביץ' (ויש עוד). בעבר נהגו להשתמש רק בתיזמור של רימסקי־קורסקוב, מעירה עוד וילסון, ובשנים האחרונות חוזרים אל הנוסח המקורי של מוסורגסקי. "התיזמורים של רימסקי־קורסקוב ושל שוסטקוביץ' צבעוניים ומתוחכמים יותר, אך משנים את האווירה ואת הסגנון. לדעתי עלינו לכבד את היצירה בלבושה האותנטי גם אם התיזמור המקורי נשמע גולמי, יחסית לחלופות", אומרת וילסון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו