בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בריטן, רב אמן של האופל

סרט התעודה “בריטן, נוקטורנו”, על חייו ויצירתו של המלחין בנג’מין בריטן, מסכם עשרות שנות מחקר והערצה של הבמאי הבריטי טוני פאלמר. בריטן מוצג בו כנושא קינה על הטראגיות של הקיום האנושי

2תגובות

בנג'מין בריטן, קומפוזיטור בריטי בן המאה ה–20, היה פציפיסט, שונא מלחמות ומתעב אלימות. כיוצר, כתב מוסיקה שממוענת בפירוש לקהל רחב, לא לחוג מקצועי מצומצם. בפתח הסרט התיעודי "בריטן נוקטורנו", שיוקרן הערב בשעה 20:30 בסינמטק בתל אביב בנוכחות הבמאי, נראה ונשמע בריטן (להשערתי, זה קטע ראיון מסוף שנות ה–60) מנסח את עמדתו, אומר שהוא מעדיף ליצור מוסיקה ש"ישתמשו בה", שאנשים רבים יאזינו לה, על פני יצירות מופת. מיד בצמוד לכך מופיע נער בעל קול זך ומזמר קטע מתוך "זר שירי הודיה" - יצירה אהובה, ידועה, שכובשת מיד. ההצהרה הנ"ל של בריטן יכולה אפוא להיתפס כהצטנעות שנונה, שהרי המוסיקה שלו כוללת יצירות מופת שזכו לביצועים רבים ולפופולריות עצומה; ההקלטה הראשונה של "רקוויאם המלחמה" נמכרה ב–200 אלף עותקים תוך חודשים אחדים, הישג ששום מלחין קלאסי אחר בן המאה ה–20 לא קצר דומה לו.

שתי יצירות של בריטן הן ציר הסרט התיעודי "נוקטורנו": "רקוויאם המלחמה" - אורטוריה מונומנטלית שכורכת מנגנון מבצעים גדול (שתי מקהלות, תזמורת סימפונית, תזמורת קאמרית, שלושה זמרים סולנים), וכנגדה יצירה קאמרית והיא מחזור השירים "נוקטורנו", לטנור וכלים מלווים. אחד הפרשנים שמדברים בסרט מסביר כי במגוון הצבעים המוסיקליים שידע בריטן להפיק, בדרכו, במעט צלילים, - סגנון שהאוזן מזהה מיד - בולט הצבע הכהה, האפל, הלילי; "בריטן, הוא אומר, "היה אמן האופל".

ב"נוקטורנו" מסכם הבמאי הבריטי הוותיק את מה שלמד לדעת על בנג'מין בריטן בעשרות שנות היכרות ומחקר שבמהלכן עשה ארבעה סרטי תעודה אחרים, קודמים, על חייו ועל יצירתו של המלחין הנערץ. את הסרט החדש (את הקודמים אינני מכיר) מוביל פאלמר בקצב אטי, נמנע מכל קופצנות עריכתית, ושוזר קטעים מוסיקליים ארוכים מפי זמרים נפלאים. מבחינה זו מציע הסרט שער כניסה מפתה למוסיקה של בריטן, והלא בכך העיקר. עם זאת נראה לרגעים שפאלמר מתעלם מהמון צופים פוטנציאליים טירוני בריטן, שהוא מייעד את הסרט קודם כל לקהל שכבר מכיר את הביוגרפיה של המלחין ואינו זקוק לפריסה כרונולוגית מסודרת.

ככל שהעין רואה, יש הבדל בולט ומשמעותי, לפחות מנקודת ראותנו, בין המסר של היצירה "רקוויאם המלחמה" ובין המסר של הסרט "נוקטורנו" - לפחות בחלקו. היצירה של בריטן אינה עוסקת בשואת יהודי אירופה, היא הלחנה של מיסת הרקוויאם הקתולית ושל פואמה מאת וילפרד אואן, משורר בריטי שנהרג בגיל 25 במלחמת העולם הראשונה; הסרט "נוקטורנו" לעומת זאת, משלב צילומי זוועה רבים ממחנות הריכוז והמוות ואפשר להבין לרגעים, בטעות, שבנג'מין בריטן אכן עוסק, ב"רקוויאם המלחמה", גם בהשמדת יהדות אירופה. במקומות אחרים בסרט, לעומת זאת, ברור שהמחאה (של בריטן בשעתו, ושל הבמאי פאלמר, עכשיו) מופנית כנגד הרג סיטוני בכלל. הבמאי פיטר סלרס מדבר בו (בלי קשר ישיר לבריטן ולמוסיקה שלו), על העובדה שהממשל האמריקאי נוטש קשי יום לגורלם אך מצא לנכון להקדיש תקציבי עתק למלחמה בעיראק.

צנזורה סובייטית

חזרה לבריטן: מזווית יהודית עשוי הפציפיזם האוניברסלי שלו, ולו ב"רקוויאם המלחמה", להיתפס כבעייתי; היצירה היא תפילת אשכבה לכל הקורבנות - אנגלים, גרמנים ואחרים, בלי לתלות אשמה באחד הצדדים. קינה פציפיסטית, מחאה על הרג שכולם אשמים בו כביכול במידה שווה. בחלק מצמרר במיוחד בשירו של וילפרד אואן, שנכתב כאמור במלחמת העולם הראשונה, מוזכרת עקידת יצחק, בשינוי "מודרני". המלאך אומר לאברהם - אל תשלח ידך אל הנער, אבל אואן כותב - "האיש הזקן לא עשה כך, אלא שחט את בנו יחידו ואת מחצית זרעם של בני אירופה אחד אחד".

על גורלה של יהדות אירופה ידע בריטן היטב, מן הסתם, שהרי הופיע כפסנתרן במחנה הריכוז ברגן בלזן בגרמניה (כאשר המחנה שימש כמחנה עקורים, לאחר המלחמה), ביולי 1945, לצדו של הכנר יהודי מנוחין. הזמר פיטר פירס, בן זוגו של בריטן, אומר בסרט כי חברו לחיים חזר מאותם קונצרטים במצב נפשי קשה ולא יצא מהמיטה במשך שבוע, וכי מה שראה במחנה חולל שינוי בכל המוסיקה שחיבר מאז ואילך. בסרט "נוקטורנו" משולב גם קטע שבו מספר יהודי מנוחין על אותן הופעות שלו עם בריטן, בברגן בלזן. גם הכנר היהודי אינו מזכיר כלל את שואת יהודי אירופה.

אגב, האירוע הראשון שבו נשמע "רקוויאם המלחמה" היה חנוכת הקתדרלה בעיר הבריטית קובנטרי, במאי 1962, שנהרסה בהפצצה גרמנית במלחמה (בסרט "נוקטורנו" מסופר בפירוט על האירוע, שיצא אל הפועל בקשיים רבים). היצירה של בריטן הוזמנה במיוחד לכבוד המעמד, הזמרת הסולנית היתה אמורה להיות סובייטית, גלינה וישנייבסקאיה, לצד פיטר פירס הבריטי ולצד דיטריך פישר־דיסקאו הגרמני (אשר כרוב בני דורו שירת בוורמאכט בתקופת המלחמה). השלטונות הסובייטיים היו רגישים מטעמיהם הם למשמעות הפוליטית ההיסטורית (בריטן תיכנן שבקונצרט החגיגי ישירו זמרים סולנים בני שלוש האומות ש"סבלן במלחמה היה הרב ביותר") ואסרו על וישנייבסקאיה להופיע. ההקלטה שהוזכרה קודם, הפעם בהשתתפות וישנייבסקאיה, הופקה שנה מאוחר יותר.

בסרט "נוקטורנו" שזורים מונולוגים קצרים, רובם ככולם מפי אנשים שהכירו אישית את בריטן. סו פיליפס, שעסקה בעזרה ארגונית למלחין (והיא אחיינית של פיטר פירס) מספרת בין השאר כי בריטן היה ידוע חולי והרופאים התקשו לעזור לו כי רוב מחלותיו היו פסיכוסומטיות. כאשר הוצע לבריטן לעבור פסיכואנליזה, היא מוסיפה, המלחין סירב בלשון מתבדחת ואמר כי ריפוי כזה יהרוס את כישרונו. הזמרת ג'נט בייקר מזכירה כי בריטן היה מיוחד גם בהיותו תלת יכולות: מלחין, פסנתרן ומנצח. הבמאי פאלמר אמר בקשר לכך (בראיון לכתב עת, לרגל סיום הסרט), כי “בריטן לא היה מנצח דגול, אבל חברים בתזמורת הקאמרית האנגלית סיפרו כי כאשר היה מנצח עליהם ניגנו כאילו חייהם תלויים בכך" - מכוח אישיותו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו