בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תומר יריב מתופף כל הדרך למהפכה

הוא יופיע בפסטיבל המוסיקה הקאמרית אילת כחלק מ"סלמנדראם”, יחד עם גלעד דוברצקי. אבל תומר יריב, שהיה חצי מהצמד "פרקדו", גאה בעיקר במרכז לכלי הקשה שהקים בנתניה

6תגובות

"טרמולו" - זה השם שמתנוסס על בניין צנוע באזור התעשייה נתניה, בואכה "איקאה", בין בתי מסחר ומגרש חניה רחב ידיים. “טרמולו” במוסיקה זהו מונח שמשמעו טכניקת נגינה מהירה חוזרת ונשנית של צליל אחד, ובאופן מובהק משתמשים בטכניקה זו בכלי הקשה - כי הצליל ממכת תוף בודדת, למשל, נמוג במהירות, כמעט עם היווצרותו, ובעזרת הטרמולו, נגינה מהירה בשני מקלות על התוף (או כל כלי הקשה אחר), אפשר לגרום למאזינים להרגיש כאילו הוא הולך ונמשך.

ובאמת, מיד מתברר ש"טרמולו" הנתנייתי קשור לכלי הקשה; וכשנכנסים פנימה - העיניים אורות. גונגים וכסילופונים, מרימבות וויברפונים, מצילתיים מכל הסוגים, כלים מקצות העולם בכל הגדלים והצבעים ומכל החומרים, ושלל תופים - אלה מקדמים את פני המבקר. שאלו את עצמכם: האם לא השתוקקתם אי פעם לנגן בכלי הקשה? לשלוט במערכת תופים? להכות בכלי נגינה כדי להפיק ממנו צליל? אין ביטוי ראשוני יותר למוסיקה, טבעי יותר, מהקשה. לא צריך לעמול קשה כדי להפיק צליל: רק מכים, והוא מופיע. כמה זה קל!

רק מי שניסה ללמוד לנגן בכלי הקשה יודע כמה זה לא קל ורק מצפייה בתומר יריב, נגן כלי הקשה, מבינים זאת. לכן החליט יריב להקים מרכז ארצי לכלי הקשה; מרכז שבו ילמדו צעירים לנגן בכלים אלה, יתוודעו למתחולל בתחום, יצפו בכיתות אמן עם אמנים ומורים חשובים מהתחום; מרכז שינקז אליו את הגופים שעוסקים בתחום זה מכל הארץ. כך נולד "טרמולו". משהו משלל הצלילים והמראות שנמצאים בין כתליו אפשר יהיה לחוות בקונצרט הקרוב של יריב ביום רביעי הקרוב בפסטיבל המוסיקה הקאמרית אילת, כחלק מהצמד "סלמנדראם" יחד עם הנקשן גלעד דוברצקי.

אבישג שאר-ישוב

שמו של יריב עלה לתודעה במסגרת צמד ההקשה שהקים ב-1996 יחד עם שותפו עדי מורג: "פרקדו", דואו נגנים, שהביא לנוף המוסיקה בישראל משהו חדש: נגינה קאמרית מושלמת בתיאומה בעשרות כלים, בווירטואוזיות עוצרת נשימה, וביצוע יצירות חדישות ומהן רבות ישראליות שנכתבו במיוחד בשבילם. השניים נפגשו באקדמיה למוסיקה ירושלים שבה למדו, ואחר כך, כשכבר היו מקצועיים והתפרנסו מנגינה בתזמורות והרכבים אחרים, החליטו להקדיש עצמם רק לדואו בנגינה סולנית.

"בגיל 24 שלחתי לכל התזמורות טלפונים שיפסיקו להזמין אותי", מספר יריב, "עדי ואני הבנו שהנגינה באנסמבלים אחרים מפריעה לנו להתמקדות בדואו, ושנינו ניתקנו את כל הקשרים. בפעם האחרונה שהנחנו את השפופרת הרגשנו את הפחד זוחל ללב, ובאמת היו שלוש שנים קשות: גם כלכלית וגם מורלית, בגלל המפגש עם אנשים שכולם אמרו לנו שבחרנו להתאבד. נוכחנו שזה כמעט נכון: לתחרויות לא קיבלו אותנו, והתקשינו לקבל מלגות - כי לא היתה קטגוריה לצמד נקשנים".

רשימת החלומות

הנחישות של השניים הוכיחה עצמה, ובמהרה הם נהפכו לאנסמבל בינלאומי, המופיע על בימות יוקרתיות, מקליט וזוכה בתחרויות בעולם, וחובר למוסדות יוקרתיים. 17 שנה הם היו ביחד: "חיינו את החיים המקצועיים במקביל, צמחנו ביחד, היינו כמו מראה אחד לשני", אומר יריב, "ויום אחד מצאתי נייר עם רשימה שכתבנו, כשהיינו אלמונים לגמרי: רשימת החלומות שלנו, רשימה נאיבית לגמרי כמו לנגן עם תזמורות חשובות בעולם, ולקבל פנייה מזובין מהטה, ולהקליט; ותוך כדי קריאה נוכחתי שהגשמנו את כל החלומות האלה. דיברתי עם עדי וכמו תמיד התברר לנו שאנחנו מרגישים אותו הדבר; והחלטנו - מעכשיו לא לוקחים עוד פרויקטים מעבר להתחייבות הכי רחוקה שלנו, שהיתה שנה וחצי קדימה. המשכנו עד אז - ולא יותר".

כך התפרק בשנה האחרונה הרכב קאמרי ייחודי שהיה חלק מהנוף המוסיקלי כאן שנים רבות, וזה איפשר לתומר יריב ללכת הלאה - ובין היתר להקדיש עצמו למרכז החדש. מבט על תוכניות המרכז מגלה פעילות אינטנסיבית: בכיתות האמן עם נקשנים אורחים (בשבוע שעבר היה זה פייר סז'ורנה מצרפת) משתתפים צעירים רבים; שיתוף פעולה עם גופים כמו מרכז המוסיקה ירושלים, קשת אילון, ומשרד החינוך, שהחליט לקיים את בחינות הבגרות של כלי ההקשה ב"טרמולו"; קונסרבטוריונים שולחים את המורים שלהם לכלי הקשה ואת מנצחי התזמורות להשתלמויות שם, ועיריית נתניה, שתמכה בצורה מרשימה במקום והקציבה לו סכום תמיכה התחלתי גדול, העבירה בשיתוף הקונסרבטוריון העירוני חלק מלימודי כלי ההקשה לטרמולו.

"המקום הוא בית בשביל התלמידים", אומר יריב, "זה חלק מהכיף. התלמידים מתאמנים שעות על כלי הנגינה - ומשקיעים מזמנם בעזרה למקום - לאחרונה בסידור הספרייה, למשל. הרעיון התעורר בי כבר לפני זמן רב: בסטודיו שלי בתל אביב לימדתי רק נגנים מתקדמים, שלכל אחד מהם כלי יקר כמו מרימבה משלו בבית, ואז נתקלתי בילדים שלא יכלו לקנות אפילו מקלות, ילדים שבאים ללמוד על כלים לא שלהם, שיעורים בני 40 דקות - וזהו. כך התחלתי לעבוד בקונסרבטוריון נתניה, מתוך תחושה שנעשה אי צדק דווקא במקום האמיתי, בשטח עצמו, שבו יש הרבה פעמים נגנים מוכשרים הרבה יותר מעשירי המרימבה.

"לא הייתי צריך הרבה מאמץ כדי לשכנע את קברניטי העיר נתניה בנחיצות של המרכז, שמביא בשורה עמוקה יותר ממעגלי דרבוקה", ממשיך יריב, "מפליא איך איך הם הבינו מיד, ושיתפו פעולה. בפרזנטציה הראשונה שלי הייתי נרגש, ועוד לפני שהתחלתי את המצגת הסמנכ"ל של מחלקת התרבות אמר לי תירגע, זה יקרה, ונשקיע כסף בזה, עכשיו תתחיל. עשו אתי סיור בעיר כדי למצוא את המקום המתאים, השקיעו, ואנשים כמו מנהל הקונסרבטוריון, ומנהל היכל התרבות, ואפילו ראשת העיר - מעולם לא שמעתי מהם תשובה שלילית. הם גאים שנתניה מובילה את התחום, וזה הכי מרגש אותי".

כמו סלמנדרה

בנוסף למרכז "טרמולו" הצטרף תומר יריב לשני הרכבים חדשים. האחד הוא הדואו עם גלעד דוברצקי, ששמו, "סלמנדראם", משקף לדבריו את הדואליות של ההרכב, שכמו סלמנדרה הוא כעין אמפיבי: התיפוף והסאונדים מלאי הדמיון של דוברצקי, ומנגד המלודיות של יריב שמנגן בכלים בעלי גובה מוגדר. הקונצרט שלהם באילת נקרא "מסעות" - בבולגריה והונגריה ורומניה ביצירה של ברטוק, באמזונס דרך המלחין וילה לובוס והתיפוף העשיר של דוברצקי, וביצירה שכתבו השניים ובה מרכיבים יהודיים בנדודים מצפון אפריקה עד ארץ ישראל.

והרכב שני: "טמפרה", שהוא שילוב בלתי אפשרי של כלי הקשה, פסנתר, סקסופון וחצוצרה, עם עמית דולברג, גן לב ויגאל מלצר: "נפגשנו ושוחחנו על האפשרות לנגן ביחד בהרכב, וקיימנו שבע פגישות עד שניגנו את הצליל הראשון - כי רצינו נורא לנגן, אבל לא מצאנו משהו להתחיל בו. אחד הדברים הכיפיים בנגינה קאמרית הוא הדיאלוג, ואנחנו לא ידענו בכלל איך הרכב כזה נשמע ואיך הוא אמור להישמע".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו