בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תיבת 
תהודה

ג'ון מלקוביץ' מטריד את הקהל

מוסיקת הבארוק היתה יפהפייה, הזמרות נהדרות וכוכב הקונצרט־הצגה “הקומדיה השטנית” במוזיאון ת”א היה לא אחר מג’ון מלקוביץ’. אלא שכל אלה, וגם הרוח הליצנית, עטפו סיפור זוועה שוביניסטי וחסר־עומק על רוצח אוסטרי

8תגובות

אחרי שזמרת הסופרן קלייר מגנאג'י הוטחה אל קרשי הבמה בפעם השנייה, הגבות החלו להתרומם. אחרי הפעם השלישית זה כבר היה לא נעים; ואחרי שזמרת הסופרן השנייה, ברנרדה בוברו, חטפה צביטה באחוריה ונמלטה מהבמה לצחוק הקהל - והיה מעודד להיווכח שהצחוק היה מקומי, לא גורף - כבר היה ברור לגמרי שלפנינו אירוע בעייתי: בעייתי מבחינה מוסרית, וככל שהוא נמשך הסתבר שגם מבחינה תיאטרונית ומוסיקלית.

ג'ון מלקוביץ הגיע לישראל, בקונצרט־הצגה בשם "הקומדיה השטנית", שאתה הוא מסתובב בכל העולם בהצלחה רבה - וזה הישג גדול של הפסטיבל הקאמרי הבינלאומי אילת שזה עתה הסתיים, ושל פסטיבל פליציה בלומנטל שהשתתף גם הוא בהפקה. נדיר לראות על הבמות כאן שחקן בקליבר הזה, שבא להופיע במסגרת אינטימית, ישירה, ולא מקמץ בהתקרבותו אל הקהל: מלקוביץ ירד בחופשיות מהבמה, פיטפט עם מאזינים, התיישב לידם - וההתרגשות היתה גדולה. וכן נדיר לצפות בשחקן כזה שמלווה בהפקה עשירה ויוצאת דופן: תזמורת בארוק שלמה, "תזמורת האקדמיה וינה" מהצמרת האירופית, השתתפה גם היא בקונצרט־הצגה הזה שהיה נדיב באורכו ונמשך שעתיים תמימות.

Cinzia Camela

אבל נשאר העניין הפעוט של התוכן. בחנו את עצמכם: האם היה מעניין אתכם להיכנס לתודעתו של עבריין מין אוסטרי, שנאסר בעוון תקיפה מינית של נשים במעגל הזנות, שחנק למוות נערה בת 18 שעסקה בזנות, באמצעות החזייה שלה, שהמשיך לרצוח עוד ועוד זונות כשהוא טומן את גופותיהן ביערות וינה, ושלבסוף התאבד בכלא באוסטריה אחרי שנידון למאסר עולם? האם מעניין היה להבין את מניעיו, להזדהות עם ייסורי התשוקה שלו, לשמוע את הגיגיו אודות נשים, מין, ותסביך אדיפוס שלו?

נכון שיש גם טוויסט לעלילה: אותו גיבור שעומד במרכז הקונצרט־הצגה הזה, אדם אמיתי ששמו יוהאן אונטרווגר, החל לכתוב בתקופת מאסרו הראשונה, זכה לחנינה אבל המשיך לרצוח, ועד גזר הדין השני שלו והתאבדותו שמו היה ידוע בארצו כסופר ועיתונאי לעת מצוא; אבל האם די בעובדה זו כדי להופכו לדמות ראשית במחזה?

התשובה טמונה בדרך בה מעובד הרעיון. אם משמש אדם נקלה כזה לבניית דמות של אנטי־גיבור אנושי, כפושעים רבים אחרים בספרות המערב, מרסקולניקוב ועד טראוויס ביקל נהג המונית, מדון ג'ובאני ועד יאגו; אם מוצג הנבל בריבוי רבדים כצד האפל שלנו־עצמנו, כגילוי לרגע של דחפינו הכמוסים באמצעות עיבוד אמנותי - אז כן, תיאורטית, גם רוצח סידרתי של זונות ביערות וינה יכול היה להפוך לדמות משמעותית ובעלת עומק. אבל יוצר הההצגה, המחזאי־במאי האוסטרי גם הוא, מיכאל שטורמינגר, לא כיוון לשם. הוא תפר הצגה סביב דמותו של מלקוביץ, מי שלפי עדויות האנשים שעבדו אתו הוא איש נעים הליכות ושופע קסם, אבל כשחקן "טייפ קאסט" מגלם בסרטים רבים דמויות מעוותות של סוטים ורוצחים סדרתיים.

לפי "הקומדיה השטנית" מלקוביץ מאוד נהנה מהדמות שהוא מגלם, פשוטה כמשמעה, בלי שהעמיסו עליה מעמסה מיותרת כמו רבדים של משמעות, אנושיות, או עיבוד אמנותי. הוא נהנה "להיות ג'ון מלקוביץ": לפלרטט עם הקהל במבטא אוסטרי (בשביל זה הבאתם כוכב הוליוודי, כדי לשמוע אותו מחקה מבטא במלאכותיות?), להטיח בברוטליות ריאליסטית את הזמרות על קרשי הבמה, להלביש זמרת בחזייה תוך כדי מגע ישיר בחזה ולחנוק אותה אחר כך, שוב ושוב, כאילו זו סצינה קולנועית; ולבצע בזמרות שזוחלות על הבמה או מוטלות עליה עוד מיני מניירות סוטות־כביכול בסגנון התיאטרון הגרמני של היום, כמו פיזור עלים על גופותיהן, כיסויין בעותקים של ספרו או מזמוז בטנה של אחת מהן כאילו היא אמו הנושאת אותו ברחמה. מהר מאוד זה מתחיל להעיק. אחר כך זה כבר מקומם.

לפחות עורר החלק התיאטרלי בהצגה זו מחשבה אודות הגבול בין סאטירה, פארודיה או מחאה נגד תופעה כלשהי, לבין שיתוף פעולה עם התופעה עצמה. יש להניח שהמחזאי־בימאי שטורמינגר לא ביקש ביצירתו לעודד השפלת נשים ותקיפתן, ושהתכוון לעורר בצופים דווקא תגובת נגד לתופעות כאלה - כשהוא מתבל אותן בהומור; הרי מה אנחנו אמורים להבין מסצינה בה גבר גס צובט לאישה בתחת וזו נמלטת בבהלה? זה נורא מצחיק, אבל ברור שזה לא בסדר. אז זהו, שאם זה אמור להצחיק אז לנו אין הומור, קובעות נשים פמיניסטיות, ואותנו זה לא מצחיק.

ימי הקונצרט המשודרג

Cinzia Camela

עוד מחשבות בעקבות "הקומדיה השטנית" מתעוררות בעקבות המבנה של ההצגה. בשנים האחרונות הולכים ומתרבים המספידים של סוגת הקונצרט הקלאסי, ובהתאם מנסים מארגני קונצרטים לנסוך בה תוכן נוסף, כדי לשפרה כביכול. בגרמנית יש ביטוי קולע למגמה כזאת: "פרבסרן", קוראים לזה, מלה שמשמעותה היא "לשפר" או "לשדרג" - אבל נאמרת באירוניה, וכך מבטאת ניסיון לשפר משהו שהינו מושלם, ניסיון שרק פוגע בו וגורע ממנו. סתם לשבת ולהקשיב למוסיקה - זה כבר לא מתאים לזמן הנוכחי, נטען עכשיו; כבר לא מתאים למהירות בה מתעכלים היום דברים, לצד הוויזואלי שמשתלט על הכל. גישה שלמה גורסת שלמוסיקה אין כבר כוח לשאת בעצמה ולבדה ערב שלם, שקונצרט משקף תפישה מיושנת של אמנות במה; ולכן צריך להוסיף כל מיני תוספות לקונצרטים: ליצנים, סרטי וידיאו, רקדנים, שחקנים.

וכך קורה ב"הקומדיה השטנית". היא עתירת מוסיקה - ומוסיקה מפסגת הרפרטואר, בביצוע מרתק של תזמורת שהסאונד שלה, בכלי הנגינה האותנטיים מהמאה ה-18, היה כמו משב רוח מרענן באודיוטוריום של מוזיאון תל אביב. קרנות יער טבעיות, כלי קשת מהבארוק, ניצוח חד ומדויק; ושתי זמרות נהדרות, מגנאג'י הישראלית ובוברו, ששרו את שיא הווירטואוזיות האופראית: אריות של ויוואלדי, ובר, גלוק, היידן, מוצרט ובטהובן, כולן סוערות וגועשות - הפוגה בסער והפרץ הזה לא היתה מזיקה, אגב - וקטעים תזמורתיים יפהפיים.

וכך סיפקה ההצגה חומר מוסיקלי שמספיק ליותר מקונצרט אחד. אבל לא היה זה אפילו קונצרט אחד כי לא נתנו לשמוע מוסיקה בשקט: מלקוביץ תפס פוקוס בתעייה אינסופית על הבמה תוך כדי המוסיקה, או שהוא התנכל לזמרות והטריד את הכנרת הראשונה, או שהמנצח מרטין האסלבק השתטה אף הוא, או שזמרת שרה בעודה מוטלת מתחת לשולחן.

טוב לדעת מה קורה בעולם היום. מה שפסטיבלים עתירי ממון בקושי מצליחים להביא לישראל, הצליח פסטיבל אילת, ופליציה בלומנטל גם כן: לפתוח צוהר לסצינה הבינלאומית, לחוש לרגע ממה מתלהבים צופים באירופה ובארצות הברית, בביצוע ברמה גבוהה. הטעם המר נותר מההתוודעות לפינה המסוימת הזאת בסצינה, הפינה המציצנית: "באתם לכאן כי הסתקרנתם ממפגש עם רוצח", אומר מלקוביץ בטקסט שנכתב כביכול על ידי הגיבור בגוף ראשון, והסבטקסט שלו היה: "באתם לכאן כי הסתקרנתם מג'ון מלקוביץ הידוען". הוא צדק, אבל לא סיפק את הסחורה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו