בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"וריאציות דיאבלי": בטהובן הופך מים ליין

גם מי שזילזלו בוואלס המקורי לא יוכלו שלא להתפעל מ-33 “וריאציות דיאבלי” שכתב בטהובן, בעקבות פנייתו של מחבר הוואלס אל מלחיני התקופה, בהם גם שוברט. אסתרית בלצן מציעה מבט מרתק על יצירה שהיא מכנה “ספרות חוכמה מוסיקלית”

תגובות

מהו היחס הנכון, הראוי, המושכל, אל הוואלס הפשוט שהמציא אנטון דיאבלי, ואלס שזכה לחיי נצח ב-33 "וריאציות דיאבלי" של בטהובן? האם הוואלס הזה הוא טיפשי בנאלי, דבילי אפילו, או שמא הוא מיתמם, מסתיר את הפוטנציאל שלו תחת מעטה של פשטות?

כרבים אחרים, גם הח"מ חטא בתפיסה שטחית זלזלנית של הוואלס, תפיסה שמתמוססת נוכח הקשבה חוזרת ליצירה הכבירה שבטהובן הוליד. בטהובן כמו מצהיר שהמנגינה, הנושא, אינה חשובה, אלא מה שאפשר לעשות בה. לאחר שמכירים את “וריאציות דיאבלי” של בטהובן, הוואלס שהמציא המו"ל המוסיקאי אנטון דיאבלי אינו קיים עוד כשלעצמו; אי אפשר לסלק מהראש את מה שנוצר ממנו.

היצירה "וריאציות דיאבלי" של בטהובן היא גם מחקר, גם השתעשעות, גם הפגנת כוח. אתגר ענק לפסנתרנים, מסע מסחרר למאזינים. הפסנתרנית המוסיקולוגית אסתרית בלצן מציגה בימים אלה את היצירה לאלפי אנשים, במסגרת סדרת הקונצרטים "קלאסיקה בממד אישי". גם לה, כמבצעת וכחוקרת, יש מה לומר על הוואלס הפשוט של דיאבלי (ועל כך בהמשך).

דניאל בר און

מהי אמנות הווריאציה המוסיקלית, במימושה הנשגב? ד"ר בלצן מצטטת בקשר לכך מתוך "ספר הצחוק והשכחה" של הסופר הצ'כי מילן קונדרה, שאביו היה מלחין ופסנתרן: "וריאציה היא צורת הריכוז המרבי. היא מאפשרת למלחין לדבר רק על הדבר עצמו". בטהובן, כתב קונדרה, נכנס אל הנושא של הווריאציות כאילו ירד במנהרה אל פנים כדור הארץ... כך יורד הפיסיקאי אל קרביו המופלאים של האטום... בווריאציה האחרונה הנושא אינו דומה לעצמו יותר משדומה פרח לבבואתו תחת זכוכית מגדלת".

אריה על מחאה חברתית

ב-1819 פנה המלחין והמו"ל האוסטרי אנטון דיאבלי בהצעה למלחינים האוסטרים, וביקש מהם לכתוב לכתוב וריאציות על ואלס עליז שחיבר. הווריאציות שהם יחברו, הודיע, יכונסו בחוברת שיוציא לאור. ההכנסות ממכירתה ישמשו קרן לעזרת היתומים והאלמנות של הרוגי המלחמה בנפוליון.

בטהובן סירב תחילה, אך לבסוף נמלך בדעתו והודיע שיכתוב סדרת וריאציות גדולה על הוואלס. בקיץ 1819 השלים 23 וריאציות, והודיע כי יוסיף להן עוד עשר. בשלוש השנים שלאחר מכן זנח בטהובן את המיזם ובינתיים אכן פירסם דיאבלי את התוצרת שקיבל מאחרים: מחזור ובו 50 וריאציות על הנושא, פרי רוחם של 50 מלחינים ובהם בין השאר פרנץ שוברט, קרל צ'רני (תלמידו של בטהובן), פרנץ ליסט הנער (תלמידו של צ'רני) וגם פרנץ זאוויר מוצרט, בנו של וולפגנג אמדאוס.

ללא קרדיט

אבל לודוויג ון חזר אל המלאכה, וב-1823 אכן הוסיף לווריאציות שכבר חיבר עוד עשר, בהן אחדות הכתובות כמארש (בניגוד למשקל המשולש של הוואלס) ובסולם מינורי. וריאציות אלה, באוזני אסתרית בלצן, "מוסיפות ליצירה ממד של הומור פרוע ושל דראמה". את 33 הווריאציות של בטהובן פירסם דיאבלי בנפרד, ביוני 1823, והשכיל להציג אותן לעולם כמחזור הווריאציות הגדול והחשוב ביותר מאז “וריאציות גולדברג” של באך.

אסתרית בלצן אומרת כי הרסיטל־הרצאה על “וריאציות דיאבלי” - היא מנגנת את היצירה הכבירה הארוכה בשלמותה, על פה, לאחר ההסברים, אירוע המעוטר גם בהקרנת שלושה קטעי סרטים - הוא חריגה מהמהלך הרגיל של סדרת "קלאסיקה בממד אישי" (שהיא ללא עוררין סדרת־דגל בסצינת הקונצרטים המוסברים בארץ). "פעם בכמה שנים אני מציבה לעצמי ולקהל שלי אתגר שהוא מעל ומעבר לפופולרי ולנחמד. יש בכך גם הצבת קושי לקהל וגם פירגון לו, הבעת אמון ברצינותו ובסקרנותו".

בשבילה כפסנתרנית, היא מוסיפה, התמודדות עם היצירה הזאת היא אושר גדול. "למדתי את היצירה לראשונה לפני שנים רבות, כשהייתי בחופשת הריון עם הילדה השלישית, וזה היה המשך להתעסקות כסטודנטית עם הסונטות המאוחרות של בטהובן ב'מנהטן סקול אוף מיוזיק' בהדרכת מורי ארתור בלזם, שהיה ממשיך מורשת בטהובן של ארתור שנאבל. ‘וריאציות דיאבלי’ הן משוכה גבוהה, אני משערת שמבצעים רבים מרגישים בשלב מסוים ש'קשה לסחוב את העגלה הזאת'. מאחר שזו יצירה קשה, לאמן ולקהל, יש הצדקה מהותית להציג אותה במסגרת קונצרט מוסבר".

אבל את מסכימה שווריאציות, ככלל, הן צורה מוסיקלית נגישה יחסית?

"זה נכון לגבי וריאציות בכלל. הרי ג'ז הוא כולו וריאציות, עד עצם היום הזה. וריאציות הן הצורה הכי בסיסית של מוסיקה אינסטרומנטלית. אבל נגישות כזאת אינה שוררת ב”וריאציות דיאבלי”. כאן הקשר בין הנושא לווריאציות לא ברור, כבר בווריאציה הראשונה מאבדים אותו, בטהובן יוצא בצורה הפגנתית נגד הנושא והופך את הוואלס למארש".

רוק בוואריאציה מס’ 28

בלצן מנסחת במשחק מלים את תמצית גישתה לפרויקט של בטהובן ב”וריאציות דיאבלי”: "אם חוששים שהנושא של דיאבלי הוא דבילי, אז בטהובן הופך את הדבילי לדיאבולי".

איך הוא עשה את זה?

"בהפרדה של מנגינת הוואלס לשלושה מרכיבים: הקישוט הפותח את הוואלס; תשעת הצלילים החוזרים, הצליל סול, במנגינת הוואלס; קו הבאס של הוואלס (קוורטה בעלייה, כמו מהצליל סול אל דו). כל אלמנט זוכה לטיפול מעמיק, כל אלמנט הוא גשר של בטהובן לעולם אחר, שונה.

בלצן נותנת דוגמה לטיפול הלא־שגרתי בקישוט: "בווריאציה מס' 10 בטהובן זורק את הקישוט אל רגיסטר הבאס הנמוך ועושה ממנו טריל. הקישוט הופך למשהו טורדני ומאיים, יכול לרמז אולי על הטינטון הנורא באוזניים. בטהובן כבר היה חירש לחלוטין כאשר חיבר את הווריאציות, אז הנה וריאציה שיכולה להיתפס כמאבקו של חירש לשמוע משהו".

אלמנט אחר בוואלס של דיאבלי הוא כאמור מרווח של קוורטה, וזה מזכיר לבטהובן את האריה של המשרת לפורלו בפתיחת האופרה "דון ג'ובני" של מוצרט, שהיא אריה היתולית עם טקסט של מחאה חברתית. "כאן בטהובן מביט אחורה אל המהפכה החברתית שהוא היה אחד ממכתיביה המובילים, מלגלג עליה, עושה סאטירה על עצמו".

גשר שלישי, ממשיכה בלצן, הוא כמו הצהרה: "'אני עוד כאן, יש לי כוח להמציא סגנון חדש, תוך הוכחת שליטה מוחלטת ומלהטטת בסגנונות הקודמים'. התוצאה היא מסע לאין קץ של היוצר - אל עצמו ואל קודמיו. בעולם היצירה הווירטואוזית אתה לא מצפה שהמלחין ילמד אותך, וכאן – יש וירטואוזיות יחד עם מה שאני קוראת בשם 'ספרות חוכמה מוסיקלית'. דוגמה מובהקת היא הווריאציה הלפני אחרונה, מס' 32, שהיא פוגה בת שלושה נושאים, הכי טובה שבטהובן חיבר מימיו, עם קצב מדבק. החלק השלישי בה נגמר במין כאוס, ואחריו אקורד מתוח שצריך 'לפתור' אותו, ובטהובן מציג לו שלושה פתרונות, שהאחרון בהם הוא הכי פחות פתרון.

הווריאציות שחיברו עשרות המלחינים האחרים שדיאבלי פנה אליהם ידועות? למשל זו של שוברט?

"כן, ואני מנגנת אותה בחלק המוסבר של האירוע. היא מלודית, נחמדה ביותר".

מה עמדתך בוויכוח על הוואלס המקורי של דיאבלי: הוא בנאלי עד דבילי - או רק נדמה ככזה לאוזן בנאלית?

"מה שאני אוהבת בוואלס של דיאבלי הוא שמחת החיים שבו. הוואלס הזה מסומן 'ויוואצ'ה', עם המון הוראות דינמיקה, אולי הוא לא כל כך 'יפה', ובטח לא מלודי, אבל הוא כן ממזרי, כייפי, חצוף - עם הפרובוקציה המיידית בבאס בתיבה השלישית, שנשמעת מרדנית בועטת. הוואלס מציג מיד מבנה סימטרי ברור שמאפשר ארכיטקטורת ענק, וזה הפך אותו לנצחי".

נכון לומר ש”וריאציות דיאבלי” מיוחדות בכך שהן מציגות את בטהובן כיוצר חף מפאתוס?

זה רק כמעט, אומרת אסתרית בלצן, כי בווריאציות האחרונות בטהובן כבר לא יכול להתאפק מלהיות רציני. "28 ואריאציות עוברות ברובן במשובה, תזזית אחת של אנרגיה - ואריאציה 28, במיוחד, היא מאוד רוקיסטית. מכאן - מצב הרוח משתנה וחמש הווריאציות האחרונות הן עולם אחר. במעבר להלך רוח פילוסופי, שיש בו גם פאתוס רומנטי, המלחין כמו מודיע - 'די, הוכחתי והדגמתי את כל העוצמה המקצועית שלי'. וריאציה מס' 31, בעיקר, היא מיוחדת, עם ההנחיה 'מולטו אספרסיבו', ונשמעת לי כהתייחסות לאריה 'רחם נא' מתוך המתאוס פסיון של באך. אלפרד ברנדל כתב שהווריאציה הזאת מרחפת איפשהו בין באך לשופן.

עוד כדאי להזכיר, מתלהבת ומלהיבה בלצן, כי בוואריאציה מס' 20 יש אקורדים נועזים, שמצלצלים כספק מוסורגסקי ספק דביסי, אקורדים שאין דוגמתם בשום יצירה אחרת של בטהובן".

ומה את אומרת על הוואריאציה האחרונה, על המינואט?

"הכעס והציניות מתפוגגים בפיאניסימו, הירידה אל הבאס מפוצה בסולם עולה. התעלות, חזון, אוטופיה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו