בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אתמול באופרה

לא רק מלודיה יפה

ההבעה הרגשית של ויולטה ב”לה טרוויאטה” היתה חלולה חלק מהזמן, אבל אלפרדו הציל את המצב. אולי אחרי חריקות הבכורה הדברים ישתפרו

תגובות

צודק המנצח דיוויד שטרן, צודק הבריטון ויטוריו ויטלי, צודקת לנה קוס בתפקיד ויולטה: ורדי הוא אשף המלודיה, והמנגינות זורמות ממנו בהשראה מעוררת השתאות, אחת יפה יותר מרעותה. "חופשייה תמיד" -האריה בה ויולטה מנסה להתנער מההתאהבות החדשה שפתאום נבטה בה; "בכי, בכי" - השטניות של מסייה ג'רמון בדואט בו הפעלת הכוח שלו על ויולטה כמוה כאונס; ובכלל, כל אריה ודואט וקטע מקהלה באם־כל־האופרות הנפלאה והאהובה הזאת הם לחן של יופי צרוף ושל המצאה.

אבל מה לעשות שאופרה, ובעיקר ורדי, ובוודאי טרוויאטה, היא לא רק מלודיה. יתר על כן - היא בכלל לא מלודיה; כי חומר הגלם ממנו עשויות אופרות, ובעיקר זאת, הוא לא לחנים ולא מלים ואפילו לא תווים, אלא רגשות. ואם רואים את המוסיקה הזאת רק כמלודיה יפה עושים לה עוול. בוגדים בה. אפילו אם הטכניקה היא מושלמת, ובהפקה הזאת היא לא.

לנה קוס תיקנה עצמה קצת במערכה השלישית, כשפתאום נמסך רגש בשירתה. אבל עד אז היה הביצוע חלול לגמרי מבחינה רגשית, ולכן נעדר משמעות אנושית ומשמעות בכלל. אם דואט בו מתרסקת התקווה לחיים חדשים, בו נחנקים באיבם ניצני הכרה בזהות נשית חדשה, בו נדרסים ברגל גברית שטנית רגשות עדינים ואהבה ותשוקת אמת, אם דואט כזה משעמם, מפוהק, מושר מהגרון ולחוץ - אין טעם להעלות את טרוויאטה. וכך היה במערכה השנייה כאן.

ז'ן־פרנסואה בוראס כאלפרדו מאוהב, ילדותי, אמיץ עד גבול מסוים, עיוור לרגשות נשיים עמוקים - הוא היה מצוין והציל את שורת הסולנים, כמו גם שי בלוך בתפקיד קטן של אנינה. ושטרן - גם הוא תרם לתחושת האי־משמעות בניצוח סכמתי ונעדר שליטה על תיאום התזמורת והמקהלה. הנחמה היא שאחרי הבכורה כל החריקות האלה בדרך כלל משתפרות - ויש למה לצפות.

האופרה הישראלית מציגה: “לה טרוויאטה”, מאת ורדי. עם תזמורת ראשון לציון, מקהלת האופרה, רקדניות, וסולנים. מנצח: דיוויד שטרן; בימאי: אנדרס זגארס. בית האופרה תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו