בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסופרן מויצה ארדמן על ציפורני הנמר

מה אפשר ללמוד מדיסק הבכורה של הסופרן הגרמנייה מויצה ארדמן, שתופיע השבוע בפסטיבל הקאמרי בי-ם. וגם: מחקר מביך על שיפוט בתחרויות מוסיקה - מראה האמן הוא המדד העדיף לניבוי הצלחתו בתחרות

תגובות

בפסטיבל הבינלאומי למוסיקה קאמרית בירושלים תופיע השבוע הסופרן מויצה ארדמן (Mojca Erdmann), בשירים מאת שטראוס ומאת שומאן, עם אלנה בשקירובה בפסנתר. ארדמן, בת המבורג, ילידת 1975 (אביה גרמני, אמה סלובנית), היא אמנית רב־גונית: ממוצרט עד בני זמננו וולפגנג רים ואריברט ריימן, אשר חיברו יצירות שתפקידה של ארדמן בהן תוכנן מראש – בשבילה.

כותרת הדיסק של ארדמן ב"דויטשה גרמופון" (עם התזמורת הקאמרית של באזל בניצוח אנדריאה מארקון) היא "בעיקר מוצרט"; הלקט, מתוך אופרות של מוצרט ושל מלחינים זוהרים פחות בני זמנו, נפתח באריה הסוערת "נמר, חדד את ציפורניך" מתוך האופרה־מלודרמה "זאידה" מאת מוצרט, שעלילתה דומה לזו של "החטיפה מן ההרמון". אריה זו בונה ציפיות גבוהות לקראת אריות מסוימות אחרות שמככבות בלקט, והן פרי רוחם של איגנץ הולצבאואר, אנטוניו סאליירי ויוהן כריסטיאן באך.

פ ברודה

הציפיות, לפחות בהאזנות ראשונות, מתממשות רק במעט. אין בכך הפתעה: משפט ההיסטוריה, אשר פסק כי דין האופרות של סאליירי (אויבו של מוצרט, לפי הסרט "אמדאוס"), הולצבאואר וי"כ באך להיעדר מן הבמות היה אולי מחמיר יתר על המידה; עם זאת, בהאזנה להן ליד מוצרט הן נשמעות דומות מבחינה סגנונית, מסקרנות, אך נחותות מבחינת כושר ההמצאה.

עוד כולל הדיסק אריות לסופרן מתוך האופרות הידועות של מוצרט ואריה ארוכה וארכנית מתוך "נינה" של פאיזיילו.

מבחינת איכות הזמרה, הציפיות מתממשות. ארדמן היא בעלת קול לירי ענוג במיוחד, רך, עם פוטנציאל דרמטי מוכח (כך כבר ב"נמר, חדד ציפורניך"), וגם נוסקת לטונים גבוהים בלי מאמץ וצווחה. הדיקציה שלה בצרפתית טעונה חידוד.

 

טוב מראה עיניים בתחרויות מוסיקה

צ'יה ג'ונג טסאי, אמריקאית ממוצא סיני, היא דוקטור במינהל עסקים מהארוורד, בעלת תארים במוסיקה מ"פיבודי" ומ"ג'וליארד" ומרצה במדעי ההתנהגות ב"יוניברסיטי קולג'" בלונדון. שלשום סיפר יצחק נוי בתוכניתו "שבת עולמית" בקול ישראל על המחקר האחרון של טסאי, שעניינו תחרויות נגינה. טסאי גייסה 1,000 נבדקים שהועסקו בשיפוט ביצועיהם של משתתפים בתחרויות (לא ברור אם היו אלה תחרויות פסנתר בלבד, או גם כלים אחרים).

השאלה שנבדקה: עד כמה משפיע מראה עיניים על ההתרשמות מרמת הביצוע. לכאורה, נכתב בידיעה על המחקר שפירסם "אקונומיסט" בשבוע שעבר, מראה עיניים אינו צריך להשפיע כלל כאשר מדובר במוסיקה קלאסית – בניגוד להווי המקובל במופעי פופ.

מחצית קבוצת הנבדקים של טסאי הורכבה מחובבי מוסיקה, במחצית האחרת היו מוסיקאים מקצועיים (בהם מורים בקונסרבטוריונים). הם צפו והאזינו לנגינתם של 30 פינאליסטים, שצולמה והוקלטה בעשר תחרויות נגינה נחשבות, והתבקשו להצביע על עשרת המנצחים. לאחר מכן הושוו בחירותיהם של 1000 הנבדקים לתוצאות האמיתיות של התחרות.

יוטיוב ערוץ UCLTV

פשוט? לא לגמרי. רק כשליש מהנבדקים קיבלו סרט עם פסקול, השליש האחר כלל נבדקים שקיבלו רק פסקול, בקבוצה השלישית הנבדקים צפו בסרט שבו המתחרה נראה בפעולה אך הצללים שהוא מפיק אינם נשמעים כלל.

התוצאות נראות לכאורה מפתיעות והנה תמציתן:

1. בקבוצת הנבדקים החובבים שראו ושמעו, ובקבוצת נבדקים שרק שמעו: הצלחת הניבוי (התאמה להחלטות של שופטי התחרויות) נרשמה בשליש מהתוצאות.

2. נבדקים חובבים שרק ראו, ולא שמעו (!) הצליחו יותר: הם קלעו במחצית הניבויים.

3. נבדקים מקצוענים שראו ושמעו, או רק שמעו: הצלחה בפחות משליש הניבויים.

4. נבדקים מקצוענים שראו (ולא שמעו!) הצליחו יותר: מחצית הניבויים שלהם קלעו.

הפירוש של החוקרת: מעריכי ביצועים בתחום המוסיקה הקלאסית מתרשמים לטובה ממנגנים יפי תואר ומכאלה שהבעות פניהם ומחוותיהם מקרינות הזדהות עם המסר האמוציונלי של היצירה.

תוצאות המחקר של טסאי (היא עצמה השתתפה בתחרויות נגינה רבות) אינן מלמדות על עובדה לא־ידועה, וודאי שאין ללמוד מהן ששופטי תחרויות מקצועיים מכתירים לפעמים מתמודדים שנגינתם טובה פחות אך הופעתם החיצונית מרשימה. עם זאת, לעובדה שהנבדקים קלעו לדעת השופטים ביתר הצלחה כאשר הסתמכו על מראה עיניים בלבד יש משמעות. שופטים בתחרויות פסנתרנים אמורים לא רק להעריך ביצועים, להתרשם מהמוסיקה לבדה, אלא גם לנבא מי מהמתחרים יצליח עלי במות, בקריירה, בעזרת זכייתו בתחרות. הם מכירים את המציאות, את הקהל, ויודעים שלהופעה חיצונית יש משקל.

המחקר של טסאי מזכיר למשל, בין השאר, את בעיית התדמית המפורסמת של יאשה חפץ. באוזניים רבות נתפס חפץ כבעל טכניקה מדהימה אך כושר הבעה מוגבל, פשוט משום שפניו לא הביעו שום רגש בשעת הנגינה, וגופו נשאר זקוף, יציב, שום התנדנדויות. הכנר עברי גיטליס אמר לי בראיון לפני שנים, בקשר ליאשה חפץ, כי הוא נהג תמיד להציע למתרשמים מהופעתו החיצונית של הכנר האגדי לנטרל את המרכיב החזותי, לעצום את העיניים, להקשיב בלבד. רק כך, חושב גיטליס, יכולים מאזינים מסוג זה לשמוע את הנגינה כמו שהיא באמת. אגב, בתזמורות מקובל כיום (לרבות בפילהרמונית שלנו), כי באודיציות לנגנים חדשים, המועמדים מנגנים מאחורי מסך, בשלב הסינון הראשון. ואיך בוחרת תזמורת את המנהל האמנותי שלה? אינני מאמין, למשל, שכאשר תגיע פעם השעה לחפש מחליף למנצח זובין מהטה, השיקול החזותי לא יובא בחשבון – ובמידה ניכרת מאוד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו