בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בוני בוני
 מי כמוני: "נסיכת הצ'רדש" בתל אביב

בדצמבר תופיע באופרה הישראלית בכבוד גדול ההפקה מבודפשט של האופרטה "נסיכת הצ'רדש", אחת היצירות הפופולריות מאז ומעולם. למה בישראל אהבו בעבר לזלזל בה?

תגובות

ההודעה הרשמית של האופרה הישראלית מבשרת "הפקת ענק ססגונית בהשתתפות 150 איש: "זמרים, רקדנים, נגנים ומקהלה" (אנשי תיאטרון האופרטה הממלכתי של בודפשט), "אליהם תצטרף תזמורת סימפונט שתתוגבר בתזמורת צוענית" (הלהקה הישראלית "צ'וקרליה", שמתמחה בסגנון צועני) - המנגנון הזה מגויס להעלאת "נסיכת הצ'רדש" מאת אמריך קלמן, שחוברה ב-1915. האופרטה, שמיובאת כיוזמה משותפת של האופרה הישראלית והמפיק הפרטי יונתן כרמי, שבסיסו בגרמניה, תועלה כאן 13 פעמים, מ-12.12 עד 21.12.

"נסיכת הצ'רדש" תוצג בהונגרית, אף כי הנוסח המקורי של האופרטה היה בגרמנית, שהיא השפה השכיחה בהצגת אופרטה זו גם כיום. אבל הונגרית (העלילה מתרחשת באימפריה האוסטרו־הונגרית) הרי מתאימה גם כשפת אמו של המלחין קלמן וגם למקום ההתרחשות של מחצית העלילה (המחצית השנייה - בווינה), ומוסיפה לכל ההפקה נופך מלעילי שנשמע פיקנטי לרוב האוזניים הישראליות. לפני שבועות אחדים הזמינה ממשלת הונגריה קבוצת עיתונאים לצפות בהפקה זו של "נסיכת הצ'רדש" בנמל הבית שלה, אולם תיאטרון האופרטה בלב בודפשט. הבמאי, מיקלוש קרני, אמר שהדגש בגישתו הוא זרימה, הימנעות מסנטימנטליות דביקה, מנקיטת טמפי זחלניים. ההצגה אכן זורמת, לפחות בקטעיה המוסיקליים, כל הזמרים בתפקידים הראשיים נשמעו טובים עד טובים מאוד.

Vera E'der

יחס של התעניינות או חלילה אהבה למוסיקה הקלילה של קלמן נתפש בישראל של הצברים הגזעיים כלא הולם. מומלץ ומגניב לאהוב ג'ז, למשל, ממש לא מגניב ליהנות ממנגינות וינאיות־הונגריות של קלמן, הנתפשות כעולם ישן, עבש. אבחנה ישראלית כזאת אינה רק בת זמננו: כבר ב-1945 כתב המבקר של "הארץ" גרשון סווט, לרגל הצגת "נסיכת הצ'רדש" באופרה הארצישראלית העממית, כי "עולם זה של רוזנים ונסיכים, יחסנים בעלי דם כחול ולייטננטים דגנרטים – זר הוא לנו", וכי "הליברטו לעתים שטותי ונאיבי עד לאין נשוא". עוד כתב סווט כי המתרגם אברהם שלונסקי ניפה את "האמירות הזולות, הבדיחות הבנאליות, השטויות הגלויות" והכניס חידודים משלו כמו "בוני בוני אין כמוני" (הגראף הצעיר בוני הוא דמות חשובה בעלילה). ב-1974 כתב מבקר "הארץ" נתן מישורי, לרגל הצגת האופרטה "הרוזנת מריצה" כאן, כי המוסיקה של קלמן מקרינה "רגשנות סינתטית". שתי האבחנות הנ"ל, לדעת הח"מ, מבטאות תפיסה שנויה במחלוקת, לפיה הצופה המאזין צריך להזדהות אידיאולוגית או רגשית עם משהו בעלילה או במוסיקה כדי להעריך אופרטה וליהנות ממנה.

מחברי הליברית של "נסיכת הצ'רדש" יישמו נוסחה פשוטה: גבר ואשה מאוהבים על כל הראש, נפרדים בגלל אי הבנה ולבסוף שבים ומתאחדים באושר ועושר. אותה נוסחה כמו ב"הרוזנת מאריצה", אופרטה פופולרית אחרת של קלמן. לסיפור יש גם מסר: אהבה חשובה יותר ממעמד חברתי. סילווה (נסיכת הצ'רדש) היא נערת קברט הונגרייה, שידוך לא הולם למשפחת אצולה וינאית. אבל בניגוד לסיום הטראגי של "לה טרוויאטה", למשל, כאן מגיע האור: הסנובים העשירים מקבלים את סילווה. ההארה שפוקדת אותם, יש לומר, היא גם כניעה לאיום מפתיע שעלול לסכן את מעמדם (ולא נגלה כאן מהו).

בהיבט המוזיקלי שוררת חלוקה ברורה: דואטים רציניים, נשפכים, אופראיים, מרופדים בתזמור שופע, וכנגדם דואטים קומיים. המוזיקה שזורה מקצבי ריקוד, בעיקר צ'רדש וואלס. המלה "סוחפת" היא ביטוי שחוק לתיאורה אבל מה לעשות? זה פשוט נכון. קלמן חיבר ב"נסיכת הצ'רדש" (האופרטה השמינית שהוליד) שורת קטעים שאי אפשר לכפור בשלאגריותם.

האם העלילה חשובה בכלל? לא וכן. לא - משום שההצלחה של האופרטה הזאת נשענת בבירור על המוסיקה. הצלחה היא לשון המעטה: "נסיכת הצ'רדש" זכתה לכ-500 הצגות בווינה בהפקה הראשונה ופרצה משם לאירופה; ב-1917 הגיעה לברודוויי והוצגה שם 100 פעם, מספר שנחשב מאכזב ויש המייחסים אותו לשינויים שהאמריקאים הכניסו בעלילה; יש מעריכים כי מספר ההצגות של "הנסיכה" בעולם מאז הבכורה ב-1915, מתקרב ל-100 אלף.

מצד שני, התשובה על השאלה בעניין חשיבות העלילה היא חיובית. האופרטה מנומרת בדיאלוגים מדוברים רבים, בהם לא קצרים, לצד 16 ה"מספרים" המוסיקליים. יש לדאוג אפוא שהחלקים האלה, המקדמים את העלילה, לא ייצאו מטופשים. יתרה מזו: בהפקה ההונגרית שתגיע ארצה, כחלק מהעונה של האופרה הישראלית, הדיבורים והזמרה מתבצעים כאמור בהונגרית, ותרגום טוב הוא חיוני לעיצוב החוויה. הצעה: בתרגום המלים המושרות כדאי להיזהר ממתקתקות, בתרגום הדיאלוגים חובה להיזהר מהתבדחויות מופרזות, מהומור המושתת על אנכרוניזמים או על התבטאויות סלנגיות. כפי שהוזכר קודם, אברהם שלונסקי תירגם את הליברטו של "הנסיכה" עוד בשנות ה-40. מומלץ להנהלת האופרה הישראלית לחפש את הנוסח הזה ולפחות להיעזר בו בהכנת הכתוביות החדשות.

המנגינות רק הפריעו

אמריך קלמן נולד ליד אגם בלטון בהונגריה ב-1882, למשפחה מבוססת. כשהיה בן 11 איבד אביו את כל רכושו בהימור עסקי נועז, ולאחר שנים ספורות נאלץ קלמן הנער לסייע לפרנסת המשפחה במתן שיעורי מוסיקה, וזנח את חלומו להיות פסנתרן קונצרטים. כקומפוזיטור ניסה קלמן תחילה את כוחו במוסיקה סימפונית, אבל לדברי בתו איבון קלמן, בראיון אתה בבודפשט לפני שבועות אחדים, המנגינות פשוט באו אליו כל הזמן, מ"שום מקום", הפריעו, שיבשו את המסלול הרציני. כך בתחילת דרכו וכך תמיד ("אבי היה מעיר אותנו באמצע הלילה כדי לנגן לנו את המלודיות שצצו במוחו", סיפרה איבון).

כבר האופרטה הראשונה שקלמן חיבר, ב-1908 (מתוך יותר מ-20), קצרה הצלחה גדולה. לדברי מוזיקאית אמריקאית ושמה ג'סי מרטין שחיברה מונוגרפיה על קלמן (העבודה זמינה ברשת), קלמן הדיח את עמיתו המלחין פרנץ להאר (מחבר "האלמנה העליזה") מצמרת האופרטות והתייצב כמלך הז'אנר מ-1905 עד סוף שנות ה-30. שלושת אלופי האופרטות בכל הזמנים הם אפוא יוהן שטראוס, אמריך קלמן ופרנץ להאר.

איבון קלמן ציינה גם מעין הערכה (המוזכרת גם בתוכנייה הבודפשטית של "נסיכת הצ'רדש"): בכל רגע נתון נשמעת איזושהי נעימה מתוך האופרטה באיזשהו מקום בעולם. נקודה יהודית: מרטין אינה מזכירה פרט שמופיע ב"ויקיפדיה" ולפיו היטלר, שהיה חובב מושבע של האופרטות מתוצרת קלמן, הציע למלחין (היהודי) מעמד של "מעין ארי". האומנם? קלמן, על כל פנים, בחר לעזוב את אוסטריה, שבה חי יותר מ-20 שנה, לאחר ה"אנשלוס" שלה לגרמניה, חזר להונגריה מולדתו ומשם עבר לצרפת ובהמשך לארצות הברית. לאוסטריה חזר ב-1949. לפני כן, ב-1945, נודע לו כי שתי אחיותיו נרצחו בידי הנאצים. אמריך קלמן מת בפריז, בן 71.

בית האופרטה בודפשט

איבון קלמן (אחת משלושת ילדיו של המלחין), היא ילידת 1937. בשנים האחרונות, לפחות, היא סובבת לה בעולם (בסיסה במקסיקו, ולפני כן באוסטרליה) ורואה הפקות של האופרטות שחיבר אביה (כל הפקה מניבה לבעלי הזכויות כ-10% מההכנסות, אומר שבתי בן־ארויו, המייצג את בעלי הזכויות בארץ). את "נסיכת הצ'רדש", סחה לי איבון, ראתה מאות פעמים. עוד הדגישה איבון את אהבתו הגדולה של הקהל הרוסי, במיוחד, לאופרטות של קלמן בכלל ול"נסיכה" בפרט, וגם דיברה בגילוי לב על כך שאביה, עם כל הצלחותיו, לא היה אדם מאושר. ההסבר, לדבריה, הוא שאשתו, אמא שלה (אמנית קברטים רוסייה ושמה ורה מקינסקי), היתה צעירה מבעלה ב-33 שנים ולא תמיד נאמנה לו.

כאמור, במאי ההצגה הבודפשטית שתבוא ארצה הוא מנהל תיאטרון האופרה הממלכתית בבודפשט, מיקלוש גאבור קֶרֶני ((Kerenyi), יהודי עם קרובים בארץ. קרני אמר לנו, כי לפני 13 שנה סצינת האופרטה בבודפשט הידרדרה עד גסיסה, אך כיום היא פורחת מחדש. זה גם בזכות יוזמותיו, כנראה. למשל: באותו יום בשעת צהריים קיבל קהל שהסתופף במאותיו ברחוב, ליד בית האופרטה, זר להיטים בחינם מפי כוכבי המוסד, מעין מופע שלם שהרחוב נסגר לכבודו.

Vera E'der

בנו של קרני, הזמר (ורקדן אקרובט) הצעיר מיקלוש מאטה קרני, הופיע בהצגה שראינו בדמות הגראף בוני. בתפקיד הראשי זימרה ברברה בורדש, שכבר הופיעה בישראל. בתפקיד אמו של הגיבור, הנסיכה אנהילטה פון ליפרט־וילרסהיים, כיכבה אמנית ותיקה יחסית, מצוינת, ושמה בורי קאלאי. גם לה יש קרובים בישראל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו