בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הוורדים לוורדי: וידויו של המעריץ יהואש הירשברג

לא רק בזכות האופרות המופתיות יהואש הירשברג מאוהב בג'וזפה ורדי, גם בגלל האנושיות. בתום סדרת רדיו בת 60 פרקים ובצמוד לבכורת "נשף המסכות" באופרה בת"א, מופיע ספרו על המלחין, הכולל גם יצירות נשכחות: כולן נהדרות בעיניו והוא ישמח להסביר למה

3תגובות

האם אתם מכירים את האופרה "ירושלים"? או את "ז'אן ד'ארק", "אטילה" ו"שודד הים"? ומה לגבי "סטיפליו", "אלצירה" ו"מלך ליום אחד"? ואולי "הקרב בלניאנו" מוכרת לכם? טוב, יגידו חובבי הז'אנר, רבבות אופרות הולחנו באירופה בתולדות המוזיקה, ואיך אפשר להכיר את כולן, ובוודאי אופרות נידחות של מלחין עלום ושכוח. ובכן, לא שכוח ולא נידח: שמונה אופרות אלה הולחנו על ידי גדול מלחיני האופרה במאה ה-19 הרומנטית, ג'וזפה ורדי.

משפט ההיסטוריה אינו תמיד משפט צדק. דרכיה נפתלות, ומסיבות השמורות עמה היא דנה הרבה יצירות גדולות חומרה, להוצאה מהקאנון ולשיכחה. אבל למרבה המזל יש מי שמחזיר עתה את כל האופרות של ורדי לתודעה: הערב, בצמוד לבכורה של האופרה שלו "נשף המסכות", באופרה הישראלית בת"א, יושק הספר "קסם האופרות של ורדי" של יהואש הירשברג, ובו, בדרך שגם היא שופעת קסם, אפשר יהיה להתוודע אל הנשכחות שביצירות המלחין הגדול - לקרוא על נסיבות הלחנתן ועלילותיהן, כולל הפניה להקלטות נבחרות.

יוסי צבקר

"הספר מיועד למאזינים הטובים, שרוצים להעמיק ביצירה ולא רק לשים אותה כמוזיקת רקע", אומר הירשברג, ומספר איך התגלגל הרעיון לספר מאז הסדרה הנרחבת שערך לרדיו - "אקדמיה באלף" וקול המוזיקה - על כל האופרות של ורדי. "הציעו לי לי בהתחלה 14 פרקים וראיתי שרק האופרה 'סימון בוקנגרה' זקוקה לשישה, אז אמרו בסדר, תכין כמה שצריך. זה הגיע ל-60. לא ידעתי אם מישהו מקשיב בכלל, אבל התחילו להגיע תגובות. ופעם, באוטובוס אחרי הקלטה של כמה פרקים, כשטילפנתי לאשתי להגיד שאני בדרך הביתה, הסתובבה אשה במושב שלפני ואמרה 'אתה מעביר את הסדרה על ורדי, נכון? זיהיתי את הקול שלך'. מסתבר שאנשים רוצים להעמיק".

ישראל כרמל, מו"ל הוצאת כרמל - "מאחרוני המו"לים התרבותיים כאן", אומר הירשברג - התקשר אליו בעקבות הסדרה: "הוא סיפר שהוא מאזין קבוע ושאל, 'למה שלא נהפוך אותה לספר?' כדי להספיק עדיין בשנת ורדי, עזבתי הכל והקדשתי את הזמן רק לזה. ספר על יחזקאל בראון ופרויקטים אחרים נדחו".

בניגוד לוואגנר, למשל

יהואש הירשברג יליד תל אביב (1938), חתן פרס אנגל 2011, הוא דמות מפתח בחקר המוזיקה ובהוראתה. הוא פרופסור בחוג למוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית, בשנות ה-80 היה ראש החוג, ועשור אחר כך ראש המכון למדעי הרוח הכלליים בפקולטה למדעי הרוח. את לימודי המוזיקה התחיל באקדמיה בת"א, שם למד בין היתר נגינה בוויולה (אצל עדן פרטוש) ובהמשך היה ויולן ברביעיית כלי קשת שנים רבות. את הדוקטורט השלים באונ' פנסילבניה בארה"ב. הידע הרחב שלו משתקף במחקריו המגוונים: מהמוזיקה של המאה ה-14 דרך המוזיקה האמנותית בישראל ועד זו של הקראים. מאמריו התפרסמו בכתבי־העת המובילים בעולם וספריו בהוצאות יוקרתיות.

"כשבאתי לפנסילבניה אמרתי לעצמי, יש תקופה אחת שאיני מבין בה דבר, ימי הביניים והמאה ה-14 - אז החלטתי ללמוד עליה, וזה שינה את חיי. מכאן הגעתי למחקר וכתיבה", הוא אומר. "אחר כך אמרתי לעצמי, אני כבר יותר מדי זמן במאה ה-14, ולא אהיה החוקר הגדול בעולם בתחום זה, אז נלך למשהו אחר". הוא בחר בקונצ'רטו האיטלקי, וכתב ספר מוזיקולוגי עב כרס עליו: "המחקר הזה הביא אותי ללונדון שהיא העיר האהובה עלי ביותר".

אמיל סלמן

העיסוק במוזיקה האמנותית בישראל בא בעקבות הזמנה לביוגרפיה של המלחין פאול בן חיים: "עוד הספקתי לשבת אתו, ואפילו להביא לו את הספר המודפס שלושה חודשים לפני מותו". עכשיו הוא עובד עם בתו של יחזקאל בראון על הביוגרפיה שלו ("אם לכתוב על מלחין ישראלי, אז על מי שאני אוהב ומעריץ").

ואז הבין שמה שהוא אוהב באמת זו האופרה, וכעת הוא עסוק גם בספר על האופרה האיטלקית בזמן המאבקים לשחרור, ומגלה פרטיטורות שלא יצאו לאור בספריות ברחבי העולם: "המחקר הביא אותי לאיטליה, וכך אני נוסע מדי שנה לאיטליה ואנגליה - שתי ארצות בהן אני נראה כמו כולם ויכול לדבר עם האנשים בשפתם. כך אני מרגיש טוב, אני לא אוהב להיות הזר".

התחומים המוזיקליים האלה שונים כל כך, מה מחבר ביניהם?

הירשברג: "קודם כל, הגישה ההיסטורית שלי לכולם, שנית - ההיבט האנליטי: אני עובד עם הפרטיטורות, עם התווים עצמם. ושלישית - כולם מתוך מוזיקה שאני אוהב".

לאופרות של ורדי שמור בלבו מקום מיוחד: "במאה ה-19 האופרה היתה דרך חיים באיטליה. היו הולכים לאופרה והיא היתה נושא השיחה למחרת היום", הוא אומר. "אצל ורדי, המהות העליונה היא קול האדם ורגשותיו. זה ההבדל בינו לבין ואגנר, שאצלו אין כמעט בני אדם: הכל ענקי, מיתי, בלי רגשות אנושיים. תמיד הערצתי את ורדי, גם כשהייתי צעיר, ובזכות הספר החדש התקרבתי לאופרות שכמעט לא הכרתי. למשל 'שני הפוסקארי', עם הדרמה הגדולה בסיפור הגורל של אב ובן.

"ורדי יודע לקומם את הקהל שלו: 'למה זה צריך להיות כך?!' קמה הזעקה באופרות - למשל באקט ההתאבדות של ג'ילדה ב'ריגולטו'. ואם לחזור לוואגנר - אצלו הכל אידיאולוגי. הוא יוצר עולם פולחני, גם העלייה לרגל לאופרות שלו באירופה היא פולחנית. אבל אין 'אגודת ורדי' שמארגנת נסיעות לאופרות שלו בכל שנה".

האהבה למוזיקה צמחה אצלו מהבית. אביו, המתרגם והמחנך יצחק הירשברג, עסק רבות במוזיקה: "זה היה שגעון שלו. הוריי היו מנויים על הפילהרמונית מהקונצרט הראשון ב-1936. ובבית תמיד הקשיבו למוזיקה - קודם בפטיפונים במהירות 78 עם המנואלה, אחר כך תקליטים רגילים, ובשבת עם חברים שנאספו כדי להאזין".

היתה תקופה שניבאו את מותה של האופרה...

"כן, אבל היא הולכת ופורחת. השינוי הגדול קרה כשהתחילו להקרין כתוביות תרגום. זה שינה את הקהל לגמרי. פתאום יכולת לשמוע את הקהל צוחק ב'נישואי פיגארו', למשל; ועכשיו בדור שלנו קמו ערוצי הפצה גלובליים, כמו ערוץ הכבלים 'מצו', ושידורים חיים מאופרות המטרופוליטן בניו יורק על מסך קולנוע בסינמטק בירושלים".

אבל רק מעטים יכולים לממן כרטיס כדי לצפות בה.

הירשברג: "כי באופרה אי אפשר לחסוך. קודם כל, הזמרים: קשה להבין איזה מאמץ עצום נתבע מהם - לשיר הכל בעל פה, תוך כדי משחק ותנועה, בקול שימלא אולם עם אלפי מאזינים ויתגבר על תזמורת סימפונית. וצריך תזמורת גדולה וטובה, ומקהלה, ולפעמים להקת מחול, וכמובן התפאורה והתלבושות. זה עסק יקר".

הספר "קסם האופרות של ורדי" מתחיל בפרק על מבנה האופרה הוורדיאנית - מערכותיה, תמונותיה, הליברטו שלה, סוגי הרצ'יטטיבים והאריות. אחר כך, מוקדש כל אחד מ–29 הפרקים לאופרה אחרת לפי סדר כרונולוגי, וכן למיסת הרקוויאם שהלחין ורדי. אין צורך בידע מוקדם כדי להבין.

ֿהאהבה לוורדי עולה מכל עמוד: "אין לו אופרה גרועה או כושלת", אומר הירשברג, "יש לו כתריסר יצירות מופת, והשאר מצוינות". אפילו האופרות השכוחות, ואלה שגם בזמנו לא הצליחו, מקבלות בספר מחמאות גדולות: "כמו מוצרט, שהוא השלמות בהתגלמותה בעיני, גם אצל ורדי האנושיות מונחת בבסיס, וכמוהו הוא לא אובייקטיבי, הוא מאוהב. אפשר לראות כמה מוצרט מאוהב בסוזנה מ'נישואי פיגארו' למשל, וגם ורדי מאוהב בדמויות הנשים שלו - רק שאצלו יש גם דמויות של גברים שהוא מעריץ, למשל רודריגו, שהוא מין ורדי כזה בעצמו, נאור. וסיימון בוקנגרה.

"ורדי היה גם אדם נפלא", משלים הירשברג, "היו בו אמנם צדדים של בעל אחוזה - אבל הוא היה קשוב לעובדיו. כשאחד מהם נפצע הוא ייסד מרפאה באחוזה, כשהליברטיסט שלו פיאווה חלה הוא הקים בית מחסה למוזיקאים נזקקים. הוא קיים בחייו את העקרונות המוסריים שבאופרות שלו. אילו יכולתי לבחור דמות מהעבר להיפגש אתה — זה היה האיש".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו