בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עם דרדור התופים של היידן

הסימפוניה מס' 103 של היידן מככבת בימים אלה בקונצרטים של התזמורת הפילהרמונית בניצוח עומר מאיר ולבר. היצירה הנהדרת זמינה להאזנה גם בנוסח קאמרי מפתיע

תגובות

דרדור תופים קצר — מעין קריאה לקהל להקשיב — ואחריו מבוא אטי מסתורי קודר (זהה בתחילתו למוטיב "יום הדין" במזמור תפילה נוצרי), שמוביל להפתעה: הקדרות מסולקת באחת ופורצת מוזיקה אביבית, עם נושא ראשון מסקרן ואחריו נושא שני — על רקע ליווי ואלסי — שמפזר כל עב וכמו מכריז שהחיים הם נינוחות קלילה מתמשכת. כך היא תחילת הפרק הראשון בסימפוניה מס' 103 של היידן, כינויה הוא "עם דרדור תופים" והיא מבוצעת בימים אלה במקצת הקונצרטים של התזמורת הפילהרמונית, בניצוח עומר מאיר ולבר.

היידן בן ה–63, מנוסה מאוד, עתיר תפוקה, בעל שם, מראה בפרק הראשון של הסימפוניה ובהמשך איך הוא בונה מקסימום ממינימום, ממצה את האפשריות הטמונות בחומר מצומצם, משתמש באי־בהירות מיקצבית מענגת, בטיולים בין סולמות, בגוונים שונים של כלי התזמורת. המלחין האוסטרי הוותיק הוליד את הסימפוניה בתקופה השנייה של מסלול חייו, אשר החלה ב–1790. שגרתו הקבועה הבוטחת נקטעה אז, לאחר שמעסיקו הנסיך ניקולאוס אסטרהזי — באחוזתו שכן המלחין לבטח, עם תזמורת גדולה צמודה, במשך 30 שנה כמעט — נקרא להחזיר ציוד; בנו, הנסיך החדש, הפגין מיד יחס שונה למוזיקה: תוך יומיים פירק היורש את התזמורת והשאיר ממנה רק להקת נשפנים. את היידן, מנהל התזמורת, הוציא לגמלאות נדיבות.

משבר? מפנה עגום מדאיג? לא ממש, כי קריירת־המשך נעימה הוצגה מיד: כנר אוסטרי ושמו סלומון שהפך לאמרגן באנגליה הציע למוזיקאי הוותיק טיול ממושך אל בירת האי שבה חיכו לו מעריצים, טיול שתמורתו מתבקשת וצפויה: חיבור עוד יצירות וביצוען. יוזף היידן אכן יצא לשני מסעות ארוכים ללונדון, הראשון התבצע ארבעה חודשים לאחר העקירה מאחוזת אסתרהזי אל מעון חדש בווינה. המסע השני היה ב–1794, ובסוף אותה שנה חיבר היידן בבירה הבריטית את הסימפוניה מס' 103 (כינויה הוא "דרדור תופים", כאמור, בזכות הדרדור הקצר הפותח, שמעמדו בעצם קוריוזי) שבכורתה עלי במות היתה ב"קינג תיאטר" ב–1795. לאחר הבכורה כתב המסקר מטעם ה"מורנינג כרוניקל" דברי שבח מפליגים, ציין בין השאר שהמבוא הקודר בתחילת הפרק הראשון ריתק את תשומת הלב, שה"אלגרו קון ספיריטו" שבעקבותיו הקסים, וכי הפרק השני (אנדנטה) נדרש כהדרן.

דן פרוגס

כל ארבעת פרקי הסימפוניה מקסימים, אך "מקסים יותר" הוא האנדנטה, המעוצב כשני נושאים עם ואריאציות (נושא אחד בדו־מג'ור והאחר בדו־מינור). סוברים כי שני הנושאים שאולים ממנגינות עממיות קרואטיות (על הזיקה הקרואטית של היידן, להלן). הפרק השלישי, מינואט, מתואר לפעמים כ"מוצרטי", והפרק האחרון, ה"פינאלה", רב ברק, שנפתח בשתי תרועות קרן, מבוסס שוב על שיר עם קרואטי.

גרמני או קרואטי

מה היה מוצאו הלאומי של היידן, אדם שלפחות שמו נשמע גרמני בהחלט, לא סלאבי? היידן גדל באיזור כפרי של אוסטריה, ונמצא אתנולוג קרואטי ושמו פראניו קוחאץ', בסוף המאה ה-19, שטען כי מוצאה של משפחת היידן היה קרואטי, שהיא נמנתה עם מתיישבים קרואטים שהתגוררו באותו אזור לאחר שאבותיהם היגרו לשם מקרואטיה, כלומר הגיעו מחלק אחר של האימפריה האוסטרית הגדולה. מקור הרעיון הוא דמיון בין נעימות מסוימות שמככבות ביצירות של היידן ובין מנגינות קרואטיות עממיות, המפורסמת שבהן היא המנגינה שהפכה אחר כך להמנון הלאומי של גרמניה. ודאי, עם זאת, שעצם השימוש במנגינות עממיות אינו הוכחה אתנית.

בקשר לשימוש של היידן במנגינות עממיות (קרואטיות, צועניות, או אוסטריות), אפשרית גם השערה הפוכה, לפיה פועלים ומשרתים ששהו באחוזת אסתרהזי שמעו את המנגינות של היידן שבקעו מחלונות הארמון (למשל בשעת חזרות של התזמורת בבוקר), זימזמו אותן והפכו אותן למנגינות עממיות כביכול. כך או כך, ההשערה בדבר סלאביותו של היידן אינה מקובלת כיום, בעיקר משום שחוקר גרמני הראה בשנות ה-30, על יסוד מחקר רציני, ששורשי משפחת היידן הם גרמניים.

הזווית של המנצח

"בחרתי את הסימפוניה מס' 103 של היידן בגלל הקשר למיכאל וולפה", אומר המנצח עומר מאיר ולבר, "כי הרי בקונצרטים אחרים של הפילהרמונית, בימים אלה, אני מנצח גם על יצירה חדשה של וולפה. אישית, מיכאל קשור אצלי להיידן - כשהייתי בן תשע או עשר והייתי נוסע מבאר שבע לשדה בוקר לשיעורי תיאוריה אצלו, היצירה התזמורתית הראשונה שעבדנו עליה היתה הסימפוניה הזאת, מס' 103, של היידן".

איך נתפסת הסימפוניה הזאת אצלך עכשיו? יצירה קשה לניצוח?

"לא קושי במובן הפשוט. הקושי הוא שצריך להכניס משמעות לכל פרט, לכל תיבה. פרטים שאצל שוסטקוביץ' למשל הם שוליים, זקוקים למלוא תשומת הלב".
 

סימפוניה בלבוש קאמרי

הסימפוניה מס' 103 זמינה באינטרנט בביצועים אחדים, תחת ידם של מנצחים מפורסמים ובהם לנארד ברנשטיין, פייר בולז, זובין מהטה, טון קופמן, מארק מינקובסקי, אדם פישר, צ'רלס מקראס. גירסה נחמדה להפליא, שגם שודרה בערוץ "מצו", אינה סימפונית אלא קאמרית. היא מוגשת אמנם בכלים היסטוריים, המכונים לפעמים "אותנטיים", אך לכאורה חוטאת לאותנטיות. להקה ושמה "פרלמנט המוזיקה" (Parlement de Musique), שמנהלה הוא נגן הצ'מבלו מרטין ז'סטר ובסיסה בשטרסבורג, מגישה את היצירה (שתיזמורה העשיר המקורי כולל כלי נשיפה אחדים), בנוסח נזירי: כלי נשיפה אחד בלבד והוא חליל, עם חמישיית כלי מיתר ועם צ'מבלו (מנגן בו ז'סטר, הגבר היחיד בהרכב). חיקוי כלשהו לדרדור התופים, בפתיחה, עושה הקונטרבס.

הגירסה הזאת מהנה בזכות העדינות ובזכות הנגינה המצוינת של הכנרת ושל עמיתיה. הצליל הבארוקי של הכינור, במיוחד, יוצר שקיפות ובהירות שאינן מצויות ברוב הביצועים האחרים שאפשר לשמוע ברשת, אפילו לא בזה שעליו מנצח בולז. ודאי שלוויתור על תזמורת יש מחיר: אין מאסה צלילית והגיוון מצומצם. מתקבלת בעצם יצירה אחרת שלטעמי מצודדת לא פחות מהסימפוניה בצורתה המקורית.

-------------------------------------------------------------------------------

לשמוע צבעי ציפורים

קונצרט בנושא ציפורים יגיש אנסמבל המאה ה–21, בניצוח ז'ן מישל לבואה, במוצ"ש בתל אביב וביום ראשון בירושלים. כלולות בו יצירות עתיקות ובהן "הציפורים" של ז'אנקן, לצד שתי יצירות צפריות של אוליביה מסיאן, מאמצע המאה ה–20, ויצירה חדשה של מלחינה ישראלית, הדס פארי, ושמה "התבקעויות".

הנה תמצית מתוך דברי ההסבר המפורטים שהכין המוזיקאי וחוקר הספרות יוסי פלס על אוליביה מסיאן ועל יצירות הציפורים שלו. "מבחינתו של מסיאן", כותב פלס, "העיסוק האינטנסיבי בשירת הציפורים, שהביא אותו להתמחות באורניתולוגיה, קשור לאמונתו הדתית, שהזדהות עם הטבע היא חלק בלתי נפרד ממנה. את ההתעניינות המוסיקלית בציפורים עורר במסיאן מורו לקומפוזיציה, המלחין פול דיקא, שאמר לתלמידיו: ״הקשיבו לציפורים, הן אמניות גדולות".

מסיאן החל לחקור ציפורים בשנות ה–40 לחייו, יצא לשם כך למסעות בצרפת ובהמשך גם בארצות אחרות, האזין לזמרת הציפורים ורשם אותה במידה רבה של דיוק מבחינת גובה הצליל והמקצב. בתעתיקים של קריאות הציפורים ששולבו ביצירות חלו שינויים מסוימים, בשל ההעברה לכלי נגינה מעשה ידי אדם. בריאיון אמר מסיאן: ״אינני מאמין שאפשר למצוא במוסיקה אנושית כלשהי, תהיה רבת־השראה ככל שתהיה, נעימות ומיקצבים שיש בהם אותה חרות נעלה שיש בשירת הציפורים״. הוא סבר ששירת הציפורים נועדה לא רק לתקשורת, חיזור ושמירה על טריטוריה, אלא היא מין ביטוי רגשי: ״יפה מכול היא הזמרה החופשית, המברכת את האור הזורח או השוקע״, כתב. מסיאן נטה תמיד לצורות סטאטיות, שאין בהן התפתחות של ממש, ומצא בשירתן של הציפורים מודל צורני שהלם אותו מאוד: רצפים של תבניות דומות, שלעולם אינן חוזרות על עצמן בדיוק מוחלט. 

"השחרור״ היא יצירתו הראשונה המבוססת רובה ככולה על מוטיבים מלודיים ומקצבים שמקורם בקריאות של ציפורים ספציפיות. את ״ציפורים אקזוטיות״ חיבר לאחר שנים אחדות, ב–1955.  לדבריו, 40 הציפורים שקריאותיהן שולבו ביצירה מצטיינות בצבעוניות המרהיבה של נוצותיהן. הפסנתר וכלי הנשיפה מביאים את קולותיהן ואילו תפקידי כלי הנקישה מבוססים על תבניות מקצב הודיות ויווניות. עם הציפורים שמדובר בהן ב"ציפורים אקזוטיות" נמנות בין השאר המיינה המצויה, הקיכלי, הירקן המאלאי, הזהבן, הליוטריקס הסיני והקיכלי הקליפורני, וגם תרנגול הבר, טטראס הערבות, ששקיות האוויר שלו מתנפחות ומשמיעות קירקורים מיסתוריים.

״יותר מן הצורה״, אמר מסיאן, ״יותר מן המקצבים ויותר מכל הגוונים, יש לשמוע ולראות ביצירתי צלילים־צבעים. למשל, בתפקידי הקרנות בטוטי השני יש כתום מעורב בזהוב ובאדום". מסיאן, שנודע בשמיעתו הסינאסתטית, מבקש גם מאתנו להצטרף לחוויה הסינאסתטית שמציעות הציפורים האקזוטיות; לראות את הקולות ולשמוע את הגוונים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו