המנצח דייוויד שטרן מסיים את כהונתו באופרה הישראלית

חוזהו של המנצח האמריקאי, המכהן זה שתי עונות כמנהל המוזיקלי של האופרה הישראלית החדשה, לא יוארך. שטרן: היו שש שנים נעימות, והחלטתי להתרכז במיזמים שבהם יש לי חופש אמנותי גדול יותר

חגי חיטרון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חגי חיטרון

חוזהו של המנצח האמריקאי דייוויד שטרן, המכהן זה שתי עונות כמנהל המוזיקלי של האופרה הישראלית החדשה, לא יוארך לתקופה נוספת. באתר האופרה הוא מתואר כ"אחד מהמנצחים הצעירים הפורצים בעולם המוסיקה הקלאסית בכלל והאופרה בפרט כיום". כאשר התמנה, לפני חמש שנים, כתבה מנכ"לית האופרה חנה מוניץ, כי "מאז שניצח לראשונה כאן, הלהיב שטרן את כל העובדים אתו, מהתזמורת ועד המקהלה וכלה בסולנים".

בתגובה לבקשת הסבר על אי-הארכת חוזהו עתה, נמסר מהנהלת האופרה כי שטרן מסיים שתי קדנציות מוצלחות שבהן "תרם תרומה משמעותית לאופרה".

שטרן, בן 50, בנו של הכנר אייזק שטרן, הוא בעל קריירה עשירה בזכות עצמו. בתחילת דרכו היה עוזר למנצח הבריטי ג'ון אליוט גרדינר, אחר כך מנצח ראשי של אנסמבל "קונצרטו קלן". ב-2003 הקים בצרפת את אנסמבל "אופרה פואוקו", העוסק בעיקר בהפקת אופרות ויצירות קוליות אחרות מתקופת הבארוק, בכלים היסטוריים. באופרה הישראלית ניצח שטרן על הפקה מרהיבה ואיכותית ל"יוליוס קיסר" של הנדל, וגם על "החטיפה מן ההרמון" של מוצרט, על "מסע אל תום האלף" של ברדנשווילי ועל "הילד חולם" של גיל שוחט. בימים אלה הוא מנצח כאן על דון פסקואלה" של דוניצטי.

דייוויד שטרןצילום: יוסי צבקר

תגובת המנצח דיויד שטרן: "לאחר שש שנים נעימות במשרת המנהל המוסיקלי של האופרה הישראלית, החלטתי להתרכז מעתה בעיקר במיזמים במקומות אחרים, שבהם יש לי חופש אמנותי גדול יותר. אני מרגיש סיפוק רב על עבודתי כאן ואשמח לבוא בעתיד כמנצח אורח".

עוד אמר שטרן, בתשובה על שאלה, כי במשך שתי הקדנציות שבהן עבד כאן, כשש שנים, לא השתנה מבחינתו דבר לרעה בתחום חלוקת האחריות והסמכויות בינו ובין הנהלת האופרה. העונה הקודמת, הוסיף עוד שטרן ואמר (עונת 2012-13), היתה נפלאה בכל קנה מידה אירופי. על השאלה מה היה משנה ברפרטואר של האופרה הישראלית אילו היתה בידו הסמכות המלאה לעצבו, אמר דיויד שטרן כי בעולם אידיאלי,שבו אין צורך להתחשב בקהל, היה בונה תוכניות מגוונות יותר, משלב יותר אופרות בארוקיות ויותר אופרות של המאה ה-20, אך בלי להתעלם מפוצ'יני ומוורדי. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ