בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפסטיבל הקאמרי אילת

עתיד המוזיקה הקלאסית?

"הכומר האדום" יצרה שואו תיאטרלי, הרסיטל של דניאל־בן פיינאר היה מרתק וקלואי הנסליפ והפסנתרן דני דרייבר ניגנו רפרטואר נרחב מבאך עד ברהמס

תגובות

אולם הכנסים של מלון דן מלא מפה לפה והומה אנשים בכל הגילים - אין זה מחזה שגור בפסטיבל המוזיקה הקאמרית הבינלאומי באילת, ולכן היה משמח כל כך להיתקל בו בסוף השבוע.

ועל הבמה: חושך, ואז סרט עולה ומוקרן על מסך מאחור. ונציה משתקפת ממנו: על תעלותיה, גונדולותיה, ארמנותיה המרהיבים; ועל רקע הסרט עולים ארבעה נגנים בתלבושות קרנבל זוהרות, במסיכות שחורות - ומאותו הרגע לא פוסקת החגיגה הוונציאנית, והמוזיקה של בן העיר המפורסם אנטוניו ויוואלדי הכומר הג'ינג'י, משתוללת על הבמה. כל הקצביות הוויוואלדית, הווירטואוזיות, חיקויי הטבע, המחול - ואת כל אלה מבצעת רביעיית "הכומר האדום", אנסמבל של מוזיקה עתיקה בצ'מבלו (דיוויד רייט), חליליות (פייר אדמס), כינור (ג'וליה בישופ), וצ'לו (אנג'לה איסט) שמופיע בכל העולם וגורף פופולריות רבה.

אם להודות על האמת, רמת הנגינה של כל נגן ונגנית מחברי הרביעייה היא בינונית - רק אדמס בולט בווירטואוזיות שלו אם כי הוא מאוד מרושל בנגינה, אינו מדייק וניחן בצליל גס. אבל ההצטברות של הארבעה מהנה מאוד, סוחפת, וכולה שואו תיאטרלי, שכמו בקרקס שם את הספקטקל בחזית ואת המוזיקה מאחור. בתקופה זו של חיפוש אחר מודלים חדשים לקונצרטים של מוזיקה קלאסית, נדמה ש"הכומר האדום" מצאו את התשובה; ולאורך הקונצרט היתה תחושה שעוד 20 שנה זה מה שיישאר מהאמנות הגדולה הזאת.

רוני איתן

תחילת היום היתה קלאסית מסורתית לגמרי, והציגה קונצרטים יפים: הראשון רסיטל עם הכנרת קלואי הנסליפ והפסנתרן דני דרייבר - זאת טמפרמנטית, שופעת רגש, ובעלת צליל יפהפה ונקי; וזה אינטלקטואל, שופע דמיון מאופק ומרהיב בדייקנות הסגנונית והטכנית שלו; והיה כיף להאזין להם ברפרטואר נרחב מבאך עד ברהמס.

ואחריהם בקונצרט לפנות ערב: רסיטל יחיד של דניאל־בן פיינאר שניגן את כל הספר הראשון של "הפסנתר המושווה" מאת באך. לעתים נדירות אפשר לשמוע את המוזיקה הזאת, המפורסמת אך הלא מנוגנת, והיה מרתק להאזין - למרות הגישה הרומנטית של הפסנתרן, שלא התאפק וניצל בהפרזה ולעתים חוסר טעם את כל הצבעים של פסנתר הכנף "פאציולי" שלרשותו; המהירויות הלא מוצדקות שנקט עד כדי טשטוש פראזות ומלודיות, וההדגשה הדידקטית של כניסות הנושאים בפוגות - מחלה ידועה אצל פסנתרנים, בניגוד לצ'מבליסטים, ברפרטואר הזה.

ובשבת לפנות ערב: נגני הפסטיבל, יחד עם הפסנתרן אמיר כץ, התקבצו לקונצרט שלפני הפינאלה הלילי בשלוש יצירות קאמריות עם פסנתר:"סיפורי אגדה" של שומאן לווויולה ופסתר, הטריו ברה מינור של מנדלסון, והטריו של ראוול. סיום קאמרי נהדר לשבוע המוזיקלי.

הפסטיבל למוזיקה קאמרית באילת: רסיטל לכינור ופסנתר; "הפסנתר המושווה" מאת באך; חגיגה ונציאנית עם רביעיית "הכומר האדום"; מוזיקה קאמרית עם פסנתר. מלון דן, 1.3-28.2

 

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו