בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמש

"הסערה" של בטהובן בלבוש חדש

העיבוד של ישי שאער ל"הסערה", מסונטה לפסנתר לטריו, הוא מלאכת מחשבת שגרמה עונג בל ישוער

3תגובות

הפסנתרן ישי שאער העז: הוא לקח את אחת היצירות החשובות ביותר בתולדות המוזיקה הקלאסית, היא הסונטה לפסנתר אופוס 31 מס' 2 של בטהובן (המכונה "הסערה"), ותיזמר אותה מחדש - לפסנתר, כינור וצ'לו. הנגינה הפומבית הראשונה של הסונטה במתכונתה זו, בקונצרט שהתקיים בשבת במועדון צוותא בתל אביב, היתה אפוא מה שמכנים "ביצוע בכורה עולמי".

בהפסקת הקונצרט, לאחר שמיעת הסונטה, אמרה לי מאזינה מעורה וקשובה כי מעשה העיבוד הזה לא נשמע לה הולם, בלשון המעטה. נימוקה, בניסוחי: כאשר בטהובן מביא, בפסנתר, פראזה שנשמעת מזמרת כמו צ'לו, למשל, חלק חשוב מכוחה של הפראזה הוא דווקא העובדה שאינה מנוגנת בכלי ה"מתאים" אלא בפסנתר, אף שהוא מין כלי הקשה; לכן, עיבוד כמו זה ששמענו, שבו פראזות שירתיות ממומשות ב"כלי מלודיה" (כינור וצ'לו), גורע מעוצמתה של היצירה.

פנינה חיטרון

עקרונית, "על הנייר", הנימוק הזה נשמע רציני. אבל מה לעשות שאוזניו של הח"מ אמרו אחרת? למן השניות הראשונות סונטת "הסערה" במחלצות החדשות - בנגינתו של המעבד שאער עצמו בפסנתר, עם הכנרת סיון מעייני זליקוב ועם הצ'לנית לינור כץ - נשמעה כאחת השלישיות המצוינות של בטהובן. העלילה המוזיקלית - למן הפרק הראשון על הפתיחה המסתורית ו"הסערה" אחר כך, ועד מוטיב ה"פרפטואום מובילה" של הפרק השלישי - עוטרה בעושר צלילים עשוי בשום שכל שהוסיף להנאה החושנית. למשל קטע ה"רצ'יטטיב" הידוע (דקלום) בעיצומו של הפרק הראשון, בנגינה מאופקת כהלכה של לינור כץ, או קטע המעבר הקצרצר בסטקאטו בפסנתר (במקור) שהפך לפיציקאטו (צביטת מיתרים). מעשה העיבוד לא נשמע כחילול הקודש אלא כניסוי מעניין שטיב התוצאה הוא מבחנו. והתוצאה, שיכולה אולי להיחשב מביכה אפילו: "הסערה" של בטהובן בנוסח לפסנתר, כינור וצ'לו, היא יצירה נפלאה.

מה היה עוד? הקונצרט בכללו הביא שפע מהמם, בנגינה מצוינת. שאער בלט לכל האורך בצליל בוטח ובעיצוב פראזות רב טעם; סיון מעייני זליקוב, מצעירי הפילהרמונית (היא בתה של הנבלנית רות מעייני ואחייניתו של המלחין עמי מעייני), יכלה לדעתי להגיש את חלקה בסונטה לפסנתר וכינור של מוצרט ק' 379 בגיווני צליל ניכרים יותר, אך בהמשך - עם דביסי, שוסון וברהמס בסיום (הסונטה אופוס 108) - היא התייצבה כאמנית כינור מהמעלה הראשונה.

 

שחרית 11:11 במועדון "צוותא" בתל אביב בעריכת חנוך חסון. ניגנו: הכנרת סיון מעייני זליקוב, הפסנתרן ישי שאער, הצ'לנית לינור כץ. שבת, 26.4



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו