בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"לה טרוויאטה" במצדה: שבע מיתות על שבע מיטות

במבט ראשון, האופרה "לה־טרוויאטה" על דקויותיה הנפשיות אינה מתאימה להצגה המונית למרגלות מצדה, אבל מיכאל זנאנייצקי, הבמאי הפולני הבינלאומי, מבטיח להוכיח השבוע את ההיפך, מול יותר מ–7000 צופים

תגובות

באופרה "לה־טרוויאטה", סיפור חייה הקצרים של אשה צרפתייה מקסימה ושמה ויולטה (על פי הרומאן "הגברת עם הקמליות" של אלכסנדר דיומא הבן), יש סצינות המוניות לוכדות עין ואוזן — כמו שני נשפים פאריזאיים — וכנגדן יש מעמדים אינטימיים, נטולי ראווה. מעמדים אלה הם החשובים באמת, אלה רגעים שבהם עוסק ורדי בפסיכולוגיה — מדבר על תבונה ורגישות ודעות קדומות באמצעות המוזיקה הגאונית שלו. איך מביימים אופרה כזאת בחוץ, במדבר? ביום חמישי נדע, לאחר הצגת הבכורה של ההפקה החדשה למרגלות מצדה. לפחות מבחינת הכוחות המגויסים (זמרים, מקהלה, רקדנים מחו"ל, אקרובטים, תזמורת, ניצבים, במה בגודל שלושה דונם), ההפקה — שהיא נוסח שישי בתולדות הטרוויאטות השונות באופרה הישראלית החדשה — מציבה שיא בתולדות ההצגות הגרנדיוזיות מול ים המוות.

בראש המבצע עומד הבמאי הפולני הבינלאומי מיכאל (במקור: מיכאו) זנאנייצקי, שכבר ביים אופרות לא־מעטות תחת כיפת השמיים, להוציא האופרה שמדובר בה (גם עם המנצח במצדה, דניאל אורן, זה לו פרויקט ראשון). לצדו בצוות, במשימות חשובות לא פחות: מעצב התפאורה לואיג'י סקוליו (שווייץ), ובוגומיל פלאביץ' (פולין) מעצב התאורה. בהגברה, שאיכותה היא היבט קריטי בהצלחת המופע, עוסקת חברה ישראלית שלא פעלה באופרות במצדה בעבר. מעצב הסאונד הוא יובל זילברשטיין.

יואב פלי

מיכאל זנאנייצקי (בן 40 פלוס, בן זוגו ז'ן פול לאקה, שהיה מנהל בית האופרה של בילבאו — חתונתם היתה החתונה הגאה הרשמית הראשונה בפולין — נמצא אף הוא במצדה עכשיו) מספר כי הוא עובד מזה שנתיים על התכנון ועל הגישה, כי בחן בעיות צפויות ושקד למצוא פתרונות. האם "לה־טרוויאטה" היא אופרה פרובלמטית במיוחד להצגה תחת כיפת השמיים? "לאו דווקא", משיב זנאנייצקי, "הרי בכל האופרות של ורדי יש רגעים אינטימיים". תמצית גישתו היא: "המדבר הוא פריז", משמע, בדידות בעיר הגדולה כמוה כבדידות בישימון. "זה קונספט המפתח, שהרי כל אחד ימות לבדו. בנינו תפאורה שבה עיר האורות, עם האתרים הידועים שלה, אפופה חולות. אולי יום אחד גם פריז האמיתית תהיה במצב כזה".

מהי הסצינה הקשה ביותר לבימוי על במה ענקית ומרחב עצום סביבה? אולי זה הדו־שיח שבו ז'רמון הקשיש בא לשכנע את ויולטה לוותר על הרומן עם בנו?

זנאנייצקי: "יש סצינה מאתגרת יותר, והיא מותה של ויולטה. כאן יהיו הפעם שבע ויולטות, לא אחת".

ללא קרדיט

"לה־טרוויאטה" במצדה היא האתגר הכי קשה בקריירה שלך?

"זו ההפקה הכי מאתגרת, בגלל תנאי המקום. הרוח למשל. באחת החזרות האחרונות הרוח גרמה תקלה בתאורה, פרוז’קטורים שמאירים את הצוק כבו. זו הפקה שבה עלולות לצוץ הפתעות, חשוב שכל הצוות יעבוד בתיאום, שכולם יכירו הכל, שנדע שאנחנו יכולים לסמוך זה על זה. ממד נוסף הוא ההתעניינות של התקשורת מחו"ל. העליתי כבר הצגות תחת כיפת השמיים, מול קהל של עשרות אלפים, אבל כאן זה אירוע בינלאומי".

שאלתי, בספקנות מחויכת מעט, אם ההפקה כוללת סוסים. להפתעתי, התשובה חיובית. זנאנייצקי: "יהיו שלושה סוסים לבנים, שמסמלים את החירות, את הכרעותיה העצמאיות של ויולטה, קצת בדומה לסוסים הלבנים שנראים בסרטים של אנדז'יי ויידה. ויהיו שלושה סוסים אפורים, שהם אמצעי תחבורה".

מותר לדעתך להסתפק בקולות לא־ענקיים באופרה תחת כיפת השמיים? הרי ממילא כל הזמרים נעזרים במיקרופונים.

"דרושים קולות משובחים, כי הזמרה נשמעת בתקריב. המיקרופון מאפשר לקהל לשמוע את כל הדקויות של הקול ושל מה שעושים בו. יהיה אפשר להיווכח בכך בצורה מובהקת בזמרה עתירת־ההבעה של אורליה פלוריאן, בתפקיד הראשי".

סצינות הנשף יהיו ספקטקולריות מתמיד?

"עומדות לרשותי הפעם אפשרויות שאינן זמינות בהפקה באולם של בית אופרה. למשל, שימוש בלהבות. גם מספר המשתתפים יהיה גדול, לרבות להקת רקדנים מקיילצה" (כן, זו העיר הידועה לשמצה מהפוגרום לאחר מלחמת העולם השנייה, ח"ח).

הגירסה שהכנת מביאה בחשבון שאלפים מיושבי הטריבונות שיוצבו במצדה אינם קהל רגיל של שוחרי אירופה אלא סקרנים חדשים?

"אני אוהב קהל כזה, שתופס הכל בעיניים חדשות ובאוזניים חדשות, ואשמח להמחיש לו שאופרה אינה אמנות מיושנת אלא מדברת אלינו. במקרה זה, סיפור על כסף ועל אהבה — נושא שבמהותו לא השתנה בין תקופת העלילה לזמננו. בסיפור של דיומא ובליברית, ויולטה היא 'אשה מוחזקת', פילגש של גבר עשיר. בזמננו זו אולי יצאנית צמרת.

"איך מתאימים את ההצגה לקהל חדש? אינני בוחר דרכים קלות וגישה שטחית", מוסיף זנאנייצקי, ומדגיש כי הוא נאמן למה שהעלילה וורדי מציבים. "זה בימוי מסורתי עם חידושים. בחזרות אמרו לי הזמרים — מה שאתה עושה חדש לנו, הדמויות מעוצבות בצורה שלא הכרנו".

שבע ויולטות, אחת שרה

עוד ייאמר כי עבודתו של הבמאי בהפקה כזאת אינה מתמצה בבמה עצמה ובמתרחש עליה, הקהל הרי יצפה במתרחש גם בצילומי תקריב שיוקרנו על מרקעים ענקיים. השאלה מה ומתי להראות עליהם, כמה קרוב – תשפיע בהחלט על החוויה, והבמאי אמור לשלוט גם בפרמטרים אלה ולהנחות את הצלמים.

גרסת מצדה של "לה־טרוויאטה" היא כאמור חולייה נוספת בשרשרת ארוכה של טרוויאטות על במות ישראל. כפי שמציין שבתי בן־ארויו בתוכנייה, ההצגה הראשונה של האופרה, בממדים צנועים ובתנאים אמנותיים שהיום אינם מתקבלים על הדעת, היתה ב–1923 בקולנוע עדן בתל אביב בניצוח מרדכי גולינקין; באופרה הישראלית "הישנה" בהנהלת אדיס דה־פיליפ הועלתה "לה־טראוויאטה" 250 פעם, גם בכיכובו של פלסידו דומינגו הצעיר (ב–1963); האופרה הישראלית החדשה העלתה את "לה־טרוויאטה" כ–100 פעמים (בחמש הפקות שונות); התזמורת הפילהרמונית העלתה אף היא את האופרה הפופולרית הזאת פעמים אחדות, לרבות ביצוע קונצרטי מזהיר שהיה בהיכל התרבות לפני חודשים אחדים, בניצוחו של זובין מהטה.

חזרה למצדה, לסיום האופרה: כנרמז קודם, חידוש עיקרי של הבמאי מגיע בסצינה זו, שבה האהובה השחפנית ויולטה נפרדת מן העולם. זנאנייצקי משלב ברגעים אלה שבע ויולטות, כפילות של הגיבורה, תמונות מראה שלה, שבע מיתות על שבע מיטות, ומסביר כי ההכפלה נועדה להעצים את הממד האוניברסלי של הסיפור. שבע הוויולטות "עושות" אותו דבר, אבל רק אחת מהן שרה — היא ויולטה האמיתית, בפיהן של אלנה מושוק (בערב הבכורה) ובפעמים אחרות מפיה של אורליה פלוריאן (שתי הזמרות הרומניות הופיעו כבר בעבר באופרה הישראלית).

על סיום האופרה כותב פרופ' יהואש הירשברג בתוכניית המופע, כי "המוזיקה היא שמעלה את תמונת גסיסתה ומותה של ויולטה למעמד של הזדככות נפלאה. מוזיקת הקרנבל החודרת מן הרחוב יוצרת ניגוד חזק לאריה הגדולה". ובהמשך: "התזמורת מודיעה על מותה של ויולטה במוטיב המתקשר למוות בכל האופרות של ורדי — התחלפות לסירוגין של שני צלילים קצרים ביותר וצליל ארוך, שפתה המוזיקלית של האופרה משהה את רגע המוות בשירת בלקנטו נפלאה של ויולטה, שכבר אינה חשה שום כאב".

ב"לה־טרוויאטה" במצדה יצפו כ–30 אלף איש, בארבע הצגות, מהם (לפי הערכה) כ–4,000 תיירים מחו"ל. כ–10 אלפים מן הבאים ילונו במלונות ים המלח, לפחות בליל המופע. הכנסות צפויות מכרטיסים: 19 מיליון שקל. בנוסף יש תקבולים ממקורות אחדים (עזרה ממשלתית, תמיכות וחסויות), כך שבסך הכל מובא צד התקבולים — לדברי מנכ"לית האופרה הישראלית, חנה מוניץ — לאיזון עם צד ההוצאות, ששיעורו כ–25 מיליון שקל. עוד אמרה מוניץ כי ניתן בהחלט לייצא את ההפקה הזאת לשם העלאה תחת כיפת השמיים באתרים אחרים בעולם.

 

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו