בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קונצרט

איזה באך לבחור

תזמורת קאמרטה ומקהלת "האנסמבל הקולי הישראלי", עם זמרים סולנים, הופיעו במצעד קנטטות בארוקי שהבטיח אבל לא תמיד קיים, הן מבחינת הבחירה האמנותית הן מבחינת הביצוע של הזמרים האורחים

7תגובות

קנטטת האבל "ואתה דניאל", מאת טלמן, הוציאה לדרך מצעד קנטטות בארוקי מבטיח, תחת ידו של המנצח אבנר בירון: קנטטת טלמן זו, לצד שתיים של באך שאחת מהן ידועה לשוחרי באך כיצירת מופת מרטיטה.

"ואתה דניאל", מפניניו של גיאורג פיליפ טלמן, בן דורו של באך, אינה משלבת בעצם תזמורת ממש, לצד המקהלה והזמרים הסולנים, אלא קבוצת נגנים. לאנשי קאמרטה שהשתתפו הצטרף כאורח נגן החלילית מיכאל מלצר, הסולנים היו קלייר מגנג'י, משלנו, עם ג'יימס אוקסלי ופיטר הרוויי, מאנגליה, שניהם פנים מוכרות בארץ (הרוויי הוזעק בהתראה קצרה, במקום זמר בריטון שחור מדרום אפריקה, שנמנע ממנו לבוא). מיד בפתיחה בלטה המקהלה, הלוא היא "האנסמבל הקולי הישראלי" הוותיק, בהפקה מדויקת שקופה, עם גוון מובחן מצוין לכל קבוצת קולות (רושם שהתעצם עוד בקטע הסיום של היצירה). בתווך מילאה הזמרת קלייר מגנג'י את הציפיות הגבוהות ממנה באריה "היעצמו שמורות עייפות", שנשמעת כלקוחה ממיטבו של באך, אולי בזכות הדמיון של המנגינה שחיבר טלמן - לפחות באוזני - למנגינת הדואט לסופרן ואלט מתוך הקנטטה מס' 99 של באך (אשר חוברה אחרי זו של טלמן).

דניאל צ'צ'יק

בהמשך כיכבה הקנטטה מס' 62 של באך ("בוא גואל הגויים"), וכאן התקבל באוזני קולו של הטנור אוקסלי כעמום ושטוח, כאילו האמן אינו מצוי בכושר מלא, ואילו הבריטון הרוויי התמודד בהצלחה עם המבחן שמציבה האריה "הילחם ונצח, גיבור חזק", הפיק בבהירות טובה את הסלסולים המהירים, אבל לא נשמע כמי ששש אלי אתגרים טכניים כאלה.

שאלה חשובה לדעתי, שכבר העליתי לא פעם - על רקע העובדה שעשרות קנטטות נהדרות של באך עדיין לא בוצעו בארץ מעולם - היא: האם מוצדקת הבחירה לבצע קנטטה זו, מס' 62 (שלמיטב זיכרוני אכן לא בוצעה פה מעולם)? לטעמי, התשובה על כך שלילית, מבחינת סדר הקדימות; רק המקהלה הפותחת (וגם, אולי, התפקיד של הכלים דווקא, באריה של הבאס הנ"ל) יוצרים עניין.

שיא הערב היה אמור להיות מושג בקנטטה מס' 131 ("ממעמקים קראתיך יה"), שהיא יצירה מוקדמת של באך, מיוחדת בין השאר בשילוב של זמרת הסולנים הגברים עם זמרת חטיבות מתוך המקהלה ובתחושת רציפות עלילתית מוזיקלית אחת לכל האורך. כאן מגיעה החובה לומר עוד משהו על פיטר הרוויי: כתמיד מגיש זמר נחשב זה (לזכותו הקלטות תחת ידם של גדולי המנצחים הבארוקיסטים) את תפקידו במקצועיות ללא רבב, כך היה גם הפעם. אלא שבאריוזו של קנטטה מס' 131 (קטע שאמור לגרום צמרמורת) מקצועיות לבדה אינה מספיקה; הרוויי נשמע לאוזני כלא יותר מ"בסדר", מבחינת העוצמה ומבחינת ההבעה. הסולן השני, אוקסלי, נשמע הפעם צלול, אבל מאופק ושווה נפש באריה שלו ("קיוותה נפשי לאדוני משומרים לבוקר"). רק זמרתה של המקהלה, בסיום, בקטע נוסף מתהלים ק"ל שנפתח בקריאה "ישראל" (שלוש פעמים, בהלחנתו של באך), הדגימה את הריגוש שיצירה נפלאה זו אמורה לגרום.

מה עוד? בקונצרט בוצעה גם יצירה קצרה למיתרים (מ-1964) מאת המלחין הפולני הנריק גורצקי, ושמה "שלושה קטעים בסגנון ישן". מודה: לא הבנתי מה הטעם לכלול אותה, לא כשלעצמה ולא בקונטקסט של הקונצרט.

תוכנית זו של תזמורת קאמרטה תוגש גם הערב (22.6) שוב בתל אביב, מחר (23.6) בחיפה, ביום שלישי בירושלים, וביום ששי (בצהריים) שוב בתל אביב.

זמרים סולנים ומקהלת "האנסמבל הקולי הישראלי" עם תזמורת קאמרטה. מנצח: אבנר בירון. מוזיאון תל אביב, 21.6



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו