קונצרט |

החלום והסיוט של מהלר נכנסים למשמעת

אחרי התחלה מביכה, שבה ניגנה התזמורת הפילהרמונית כמי שכפאה שד את הקונצ'רטו לפסנתר של ליסט, היא יצאה למסע מהלרי אל קצות העולם המוזיקלי והרגשי. בניצוחו של קנט נגאנו זה היה בכל זאת מסע מאופק

נעם בן זאב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נעם בן זאב

ביציאה מהקונצרט, אחרי המסע המהלרי אל קצות העולם המוזיקלי והרגשי, נראה קצת מיותר וקטנוני לחזור בזיכרון ובמחשבה להתחלה המביכה של הערב הזה, ולספר על הקונצ'רטו לפסנתר של ליסט שפתח אותו. השביעית של מהלר, "טריפ" בלי עזרים כימיים, משכיחה זוטות כאלה, ואפילו לא מכניסה אותן לפרופורציות אלא פשוט מוחקת אותן. ובכל זאת, הקונצ'רטו הזה נוגן בהתחלה, ועורר מחשבות נוגות על תפקידה של תזמורת סימפונית בעשור השני של המאה ה-21 - ובייחוד הפילהרמונית בתל אביב:  האם לנגן משהו רלבנטי למנוייה, או לגרד מתחתית החבית של הרפרטואר מוזיקה שכבר בזמנה התקבלה בתמיהה.

נדמה שהפילהרמונית עצמה מתנצלת על הכללת הקונצ'רטו; מאמר בתוכנייה שלה מציין את הבעיות של היצירה - גם לדברי ליסט עצמו; את השנים שהמלחין הקדיש לשיפורה; את הלעג שבה התקבלה, ואת הנסיינות שלה והמוזרות שלה. דניל טריפונוב בעל אצבעות הגומי טרח ולמד את כל הפסאז'ים והאקורדים מרובי הצלילים והסולמות והקפיצות, שעצרו את נשימת הקהל בזמנו של ליסט בווירטואוזיות שלהם ועתה רק מעוררים פיהוקים; והתזמורת, מבוישת, ניגנה כמי שכפאה שד את הפטפוטים שמחקים מחולות ומוזיקת עם אוסטרו-הונגרית.

התזמורת הפילהרמונית. ביצוע מושלםצילום: עודד אנטמן

מהלר אקספרימנטלי גם הוא. כמו ליסט, גם אצלו מוזיקה פסבדו-עממית ומחולות ואלס ומארשים. גם הוא היה חדשני לגמרי לזמנו, ונשמע מוזר ושונה - עד כדי כך שהושכח על ידי התזמורת שלו, הפילהרמונית הווינאית, לשנים רבות אחרי מלחמת העולם השנייה. אבל כמה רלבנטי ועכשווי הוא! ואיזה נס הוא מחולל בסימפוניה השביעית שלו, שכולה סערת רגשות מתערבלת בצלילי העולם - מהטבע באחו בבוקר ועד מאוחר בלילה, דרך השוק ורחובות העיר, בתרועות חצוצרות וקרנות, במצעדים צבאיים ומחולות, בעירוב בלתי אפשרי בין כינורות לכלי נשיפה מעץ, בין נבל ופעמונים וטובה ומקהלות כלי מתכת וקונטרבסים.

השביעית היא כמו קונצ'רטו לתזמורת, מלאה בקטעי סולו של יחידים וקבוצות כלים, ונגני התזמורת ביצעו אותה מצוין; רק בגרסה בניצוח קנט נגאנו הסימפוניה נותרה מאורגנת ומסודרת, מאופקת, רציונלית. קטעי הסנטימנטליות שלה, בניגוד לאלה האירוניים, לא שפעו את הרגשנות הרומנטית המשתפכת, קטעי הפורטיסימו תמיד נותרו תחת שליטה ולא החרישו אזניים כפי שהם אמורים לעשות, והקצביות לא הזיזה לרגע את הגוף. נגאנו הגיש ביצוע מושלם בצורה ובטכניקה, אבל לא ביטא את החלום והסיוט המהלרי.

דניל טריפונוב. אצבעות גומי צילום: Dario Acosta

התזמורת הפילהרמונית הישראלית. מנצח: קנט נגאנו. סולן: דניל טריפונוב, פסנתר. ליסט: קונצ׳רטו לפסנתר מס׳ 1; מהלר: הסימפוניה השביעית. היכל התרבות תל אביב, 24.6

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ