בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבירה נותנת בראש: מרתון פסנתר ירושלמי יתחרה באירועי ת"א

לראשונה בתולדות ירושלים: מרתון פסנתר קלאסי וגם ג'זי, יום ולילה ויום, עתיר כוכבים ותיקים וצעירים ומעוטר בסרטים על נגנים מיתולוגיים. המנהל המוזיקלי מיכאל וולפה מכריז שהאירוע יתחרה ב"לילה לבן" התל אביבי

תגובות

עם שיטפון של פסנתרנים מכל הגילים, עם אריה ורדי, יוני רכטר, אנדרה היידו, שלומי שבן, עם ג'ז, עם שילובי סגנונות, ותזמורות וסרטים: פסטיבל הפסנתר שיתרחש השבוע בירושלים - יום חמישי, חמישי בלילה ("לילה לבן") וראשון בבוקר, כך משתמע מדברי מנהלו האמנותי מיכאל וולפה, נולד בין השאר מתשוקת תחרות.

בתחילת השיחה עם ד"ר וולפה (מלחין, מורה בכיר באקדמיה בי"ם) ביקשתי שיציג בסדר כרונולוגי אחדים מאירועי הפסטיבל החדש (ששמו הרשמי הוא "24 שעות פסנתרים"), אבל וולפה בחר אחרת: "לפני איזשהו פירוט", פתח ואמר, "חשוב לי להגיד משהו כללי על המטרה של הפסטיבל הזה, שהיא בעצם שתי מטרות: אחת, להפנות זרקור אל העיר ירושלים כמרכז של תרבות גבוהה ואיכותית שמתאימה לקהל מגוון, תשובה מתבקשת ל'לילות הלבנים' של גוש דן. אני מקווה שבשעה שלוש בלילה עוד יהיה אצלנו קהל. היוזמה של יפעת צחי קיראל, מנהלת תיאטרון ירושלים, היא עשיית היסטוריה. מטרה מספר שתיים היא לבנות אירוע רב- דורי ואפילו רב-תרבותי".

לשתי המטרות, ממשיך ד"ר וולפה, מוצמד הפעם גיבור ראשי והוא אריה ורדי. "זה האיש שהכינוי 'מר פסנתר הישראלי' הולם אותו בלי פקפוק. מקומו באירוע מתבטא בכך שהוא יהיה הכוכב של קונצרט הסיום, כמנצח וכסולן עם התזמורת הסימפונית ירושלים, ושפחות או יותר כל המשתתפים הבוגרים בקונצרטים הם תלמידים שלו". התוכנית: קונצ'רטו לשני כלי מקלדת של באך, ת הקונצ'רטו הפופולרי הנפלא ק' 488 של מוצרט, בנגינת ורדי, והקונצ'רטו מס' 3 של פרוקופייב, שבו הסולנית תהיה קלייר הואנגסי.

דניאל צ'צ'יק

יש לוורדי מקום גם בהיסטוריה שלך?

וולפה: "לפני הרבה שנים, הייתי אז ילד, ורדי היה נותן קונצרטים מוסברים ברחובות, ונוכחות באחד האירועים האלה אתו היתה חוויה מכוננת בשבילי. שמעתי אותו אז מנגן את 'תמונות ילדות' של שומאן, ולמחרת מיהרתי לקנות את התווים. אגב, הפסנתרנית קלייר הואנגסי, שתבצע בקונצרט הסיום של הפסטיבל את הקונצ'רטו מס' 3 של פרוקופייב, בניצוח ורדי, היא כיום התלמידה הכי מבריקה שלו, והיצירה היא ראווה של פסנתרנות בשיאה".

בקונצרט מרכזי אחר בפסטיבל, עם תזמורת סימפונט (בניצוח יוני פרחי) יישמעו שני קונצרטי לדואו פסנתרים, האחד מאת מוצרט והאחר מאת פרנסיס פולנק. הסולנים יהיו צמד הפסנתרנים בישארה הרוני וירון קולברג, צמד ששמו "דואו אמאל" ("התקווה"). הקונצ'רטו לשני פסנתרים של מוצרט השפיע על קונצ'רטי לשני פסנתרים של מחברים אחרים, מעיר וולפה, ופרנסיס פולנק אף העיד שכתב את הקונצ'רטו שלו בהשפעת זה של מוצרט.

אנריקו פנטוני

היצירה של פולנק סוחפת, קלה לכל אוזן. איך להסביר את נדירותה היחסית בקונצרטים?

נדירותה דווקא מתפוגגת, אומר וולפה. "פולנק פעל בשיא התקופה של ה'מודרנה' במוזיקה המערבית האמנותית, במאה ה-20, ולכן דמויות רבות השפעה ראו בו דקדאנט מוזיקלי וזילזלו בו. כיום היצירות המופלאות שלו חוזרות אל הבמות. אני רוצה להוסיף שאני בטוח שאילו פולנק היה יודע שמנגנים את היצירה הזאת שלו בירושלים, בנסיבות ששוררות כיום, ושהמנגנים הם צמד פסנתרנים יהודי וערבי ששמו 'תקווה' הוא היה מן הסתם נרגש מאוד".

מה אפשר לומר לקראת הקונצרט של שלמה גרוניך והפסנתרנית האמריקאית קלייר הואנגסי, הרכב התוכנית נראה כתערובת יצירות (צ'ייקובסקי וסקרלטי, לצד שירים של גרוניך). מה מחבר?

"החיבור הוא שמדובר בשני וירטואוזים – מסוגים שונים. שניהם מצטיינים ברמה טכנית נדירה". גם נגינתו של גרוניך, שאינו פסנתרן קלאסי, היא "עוצרת נשימה", אומר וולפה, ומוסיף: "אני לא מתאפק לגלות שכשזיווגתי את שניהם לקונצרט יחד הרגשתי שאני פועל כמו תסריטאי שמקווה ליצור מעמד מיוחד".

הקונצרט שבון יופיעו שני פסנתרנים אחרים, עומרי מור וירון רוזנטל, הוא תרכובת ולא תערובת?

"זו תרכובת. השניים,אגב, מכירים זה את זה עוד מימי לימודיהם באקדמיה, הם עצמם בנו את התוכנית. אגב, תישמע בקונצרט שלהם גם מוזיקה אלג'יראית. בשלב מסוים יעלו עוד פסנתרנים לנגן איתם. עד שמונה ידיים.

תומר אפלבאום

ומה אפשר לצפות מהפגישה של יוני רכטר ואנדרה היידו, ליד הפסנתר?

"היידו היה מורה של רכטר, ובחלק מהאירוע בפסטיבל רכטר גם ישיר והיידו ילווה אותו. זה צריך להיות פיצוץ".

מאולתר לגמרי?

"לא. הם מכינים את המופע, עובדים על זה".

בקונצרט אחר, עם תזמורת קאמרטה בניצוח אבנר בירון, יבצע בין השאר הפסנתרן עמית דולברג את הקונצ'רטו ק' 271 של מוצרט, המכונה "ז'נאמי"', על שמה של הפסנתרנית שהיצירה הוקדשה לה.

וולפה: "זה לא סתם קונצ'רטו, אלא יצירה שנחשבת כמסמנת פריצת דרך אצל מוצרט" (אלפרד ברנדל, שניגן אותה בקונצרט הפרישה שלו, אמר שהיא "אחת מפלאי תבל"). אטרקציה אחרת בקונצרט זה: שלומי שבן יראה בו את כוחו בפסנתרנות קלאסית (פרק מתוך קונצ'רטו של מוצרט), וגם יבצע עיבודים חדשים לשירים שלו.

להעתיק את בטהובן

עם הסרטים בנושאיי מוזיקה ופסנתר שיוקרנו במסגרת הפסטיבל נמנה "להעתיק את בטהובן" מאת הבמאית אגניישקה הולנד. הסרט מספר על שנה חשובה בחייו של לודוויג ון-בטהובן: ב-1824 (הוא כבר היה חירש לגמרי אז, במציאות, אבל בסרט הוא עדיין שומע מעט) הוא חיבר את הסימפוניה התשיעית ואף ניצח על בכורתה.

ללא קרדיט

הבמאית בדתה סיפור נחמד סביב האירוע ההיסטורי: אצלה, מי שהעתיק ועשה הגהות לפרטיטורה של התשיעית לא היו שני מוזיקאים גברים (כמו במציאות) אלא צעירה יפה עדינת הליכות. הצעירה, שמה "אנה הולץ", היא סטודנטית למוזיקה ששואפת להיות מלחינה. אנה מעריצה את בטהובן, מוצאת מסילות ללבו, עוזרת לו, מטפלת בו מעט, סועדת אותו, והעיקר – היא אפילו מגלה מיד שבמקום אחד בפרטיטורה בטהובן שגה, לא היה נאמן לסגנונו המפתיע אלא שיבץ משום מה אקורד בנאלי.

זה סרט מומלץ, בחלקו, בזכות שתי עובדות: אחת, שני השחקנים המצוינים: אד האריס בדמות בטהובן, דיאנה קרוגר בדמות אנה; העובדה השנייה מושתתת כולה על התרשמותי הסובייקטיווית: פעמים רבות מאוד שמעתי את התשיעית, בקונצרטים ובהקלטות, ובכל זאת נרעשתי הפעם - בסצינה שבה מנצח בטהובן החירש על התשיעית בעזרת אנה הולץ. היא מלאך מושיע, מספקת למלחין המנצח עזרה קריטית ומסמנת לו את הכניסות – מעמדה סמויה מהקהל. צלילי הסימפוניה על רקע פניה רבות ההבעה של אנה/דיאנה גרמו לי מעין תחושה של פגישה ראשונה מסעירה עם היצירה הכבירה.

אז למה הסרט מומלץ רק בחלקו? משום שלאחר הסצינה הנפלאה הנ"ל הוא מידרדר. הבמאית אגננישקה הולנד יכולה כמובן לענות ולהסביר שככה זה בחיים: לאחר שיאים באות נפילות.

ארגריץ' וגם לאנג

ראוי להזכיר עוד שני סרטים מצוינים שיוקרנו במסגרת פסטיבל הפסנתר בירושלים (על שניהם דווח בעבר באריכות במדור זה). את הסרט "אמי, מרתה ארגריץ'", עשתה סטפאני ארגריץ' בלגויביץ' - הצעירה בשלוש בנותיה של הפסנתרנית. זה סרט שמצטיין בסלקטיביות נבונה. אין בו שרשרת מייגעת של תהילה לאמנית, הנמנית עם החמישייה הראשונה בפסנתרנות סוף המאה ה–20 ובפסנתרנות ימינו (אף כי יש בו מדגמים נדיבים מפתים מביצועיה).

סטפאני ארגריץ' מאמינה כי י לאמא שלה יש קשר, כמוזיקאית, ל"מהות שחורגת מהשגתם של בני תמותה רגילים", אבל עוסקת באישיותה של אמה, לא בנגינתה. מרתה ארגריץ' נולדה בארגנטינה ב–1941, אביה ארגנטיני (ספרדי ואולי קצת אינדיאני, נרמז בסרט), אמה בת למהגרים יהודים מאוקראינה. בגיל 12 כבר היתה כוכבת פסנתר. בהיבט אישי, חייה של מרתה ארגריץ' נראים סוערים: שלוש בנות היא ילדה, משלושה גברים, שלושתם מוזיקאים - שניים מהם היו בעליה כדין. בנוסף ניהלה רומנים עם גברים אחרים, מהם צעירים ממנה, אחד מהם היה הפסנתרן מישל ברוף (יליד 1950).

הבת הבכורה, הוויולנית לידה צ'ן (Lyda Chen), נולדה (לדברי אחותה סטפאני) מיחסים מזדמנים של מרתה, בעודה עלמה, עם כנר סיני־אמריקאי ושמו רוברט צ'ן; הבת השנייה, אנני, היא בתו של המנצח השווייצי שארל דיטואה, שהיה נשוי לארגריץ'; הבת השלישית היא סטפאני, יוצרת הסרט, אביה הוא סטיוון קובצ'ביץ', אף הוא מהפסנתרנים הנחשבים של סוף המאה ה–20. אגב, הסבתא היהודייה, חואנה, היתה מעורבת בחטיפת נכדתה הבכורה, לידה צ'ן, ממוסד שבו הוחזקה לאחר שנולדה, כנראה בגלל מחלוקת בין הוריה. כתוצאה מהחטיפה איבדה ארגריץ' את המשמורת.

מה עוד בסרטי הפסטיבל? סרט התעודה "תצליח או תמות", על הפסנתרן הסיני לאנג לאנג. סרט מצוין, בלשון המעטה, שמספר על לאנג בהקשר הרחב של בית החרושת הסיני לפסנתרנים (לפחות 40 מיליון ילדים שם לומדים נגינה). לראשונה, לפחות בשבילי, נחשפים בסרט הוריו של הפסנתרן הסנסציוני ומתקיים דיון בדיעבד בחינוך הדחפני אכזרי שהם נקטו כלפיו, בעיקר האב, חינוך שהציב את הילד במסלול התחרותי הקשה אל ההצלחה, התהילה והעושר.

-------------------------------------------------------------------------------

חידה ושמה "איה"

אודה מיד: הדברים שלהלן, בקשר לסרט הישראלי הקצר "איה" בכיכובה של שרה לרנר, שיוקרן אף הוא במסגרת פסטיבל הפסנתר בירושלים, נוגעים בהיבטים שוליים וצדדיים.  

"איה",  סרט בדיוני ישראלי באורך 40 דקות, מאת מאיה ברזיס ועודד בן נון, קצר שבחים רבים. רובו ככולו הוא שיחה ארוכה בין זרים, תוך כדי נסיעה במכונית. איה היא ישראלית צעירה (29) יפה להלל, מסודרת בחיים וחידתית; מר איברביי הוא  מבקר מוזיקה דני בן 40 פלוס שבא לישראל כדי לכהן כאחד השופטים בתחרות הפסנתרנים ע"ש רובינשטיין. הסרט אינו עוסק במוזיקה ובתחרויות נגינה אבל רגע שיא בו - רגע שלעדינותו-עוצמתו הארוטית אין שיעור, יאמרו ודאי המתפעלים -  האורח מנגן כמו בפסנתר, לצלילי קונצ'רטו דמיוני (את הקטע הלחין רונן שפירא), על ירכה של איה, אשה שהכיר לפני חצי שעה.

החידה: מדוע בכלל נכלל סרט זה במניין הסרטים שמוקרנים בפסטיבל הפסנתר בירושלים? שאלה נספחת, טפלה יותר: בעלילת הסרט, האורח בא לשפוט בתחרות רובינשטיין (שבמציאות היא מוסד תל אביבי ותיק) אבל התחרות מתקיימת דווקא בירושלים. השערה: ההעברה לירושלים היא מעין אמירה של היוצרים: סתם נגנבנו על הרעיון שהגיבור בא לשפוט בתחרות פסנתר, ולא באמת חשוב לנו איפה הוא מתקיים.

 

 

 

 

 

 

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו