בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפסטיבל למוזיקה קאמרית: תקלות וקרקס וירטואוזי

הכנר גיא בראונשטיין ניגן כאילו הבמה היא ביתו והכינור איבר מגופו, והסונטה של דביסי הראתה איך מותר לקחת את הזמן. הפסטיבל בירושלים - היום השישי

תגובות

בפסטיבלים, מעצם היותם כאלה, הכל מותר: גם להחליף את התוכנית ברגע האחרון, גם להקפיץ נגנים בדקה ה–90 למלא מקום של מישהו שביטל בהתראה קצרה או את מקומה של יצירה שהחזרות המעטות שהוקצו לה לא הספיקו כדי להעמידה על הרגליים; ואפילו לשלם את מחיר כל אלה בנגינה לא מושלמת. זה מה שקרה אתמול בפסטיבל הקאמרי, כשזמרת הודיעה על ביטול בגלל מחלה, וכשהמנחה הודיע על אי־העלאת יצירה — שישייה של אריך קורנגולד — בגלל ״סיבות טכניות״. חמישיית תל אביב לכלי נשיפה מעץ מילאה חלק מהחסר עם מוזיקה, איך לומר, קצת קלת משקל, של ז׳ק איבר, בנגינה כמעט נטולת משקל.

החלופה השנייה כבר היתה מוצלחת יותר: הסונטה השנייה של ראוול, משנות ה–20 של המאה שעברה, כולה מתלהבת ומתרפקת ועושה ניסויים בג׳ז והבלוז שהגיעו לפריז באותה עת מאמריקה ושיגעו את כולם. גם את ראוול הם שיגעו, וגם את הכנר גיא בראונשטיין והפסנתרן קיריל גרשטיין שהדגישו עד קצה הגבול את ההשפעה הג׳זית של הסונטה; וגם את הקהל, שנהנה מהקרקס הווירטואוזי של בראונשטיין שהבמה היא ביתו והקהל הוא האורח שלו והכינור איבר מאיברי גופו.

עופר פלסר

האמת היא שגם היצירה הראשונה בקונצרט, סרנדה מוקדמת ותמימה של בטהובן בעידן הטרום־בטהובני שלו, היתה נגועה קצת ב״תקלות טכניות״ — ובכל אופן, למרות האי־ניקיון בכינור וההיסוס הכללי היה מעניין לשמוע אותה, ואת החלילן רואי אמוץ, בנגינה חכמה, מוזיקלית, שקדה קידה להומור ולתמימות במוזיקה וייפתה את היצירה כמעט יותר ממה שהגיע לה.

החלק השני כבר היה רציני יותר, עם הסונטה של דביסי לצ׳לו ופסנתר. איזו מוזיקה עצובה — זה היה הרושם מהיצירה המודרניסטית־רומנטית הזאת, במיוחד בזכות נגינתו של אלכסנדר קניאז'ב. שהראה איך ממלאים את האולם בצליל, ואיך מותר להשתהות, לקחת את הזמן, לתת לצלילים להתהוות, ולחיות, ולגווע — בדיוק בזמן שמגיע להם. השישייה של ברהמס, שחתמה את הערב נוגנה בעוד שורות אלה נכתבות.

הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית ירושלים: היום השישי. מיצירות בטהובן, ז׳ק איבר, ראוול, דביסי וברהמס. אולם ימק״א ירושלים

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו