בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי מבצע הכי נכון את "הטרגית" של שוברט?

מבט על ביצועים אלטרנטיביים לסימפוניה "הטרגית" של שוברט: איזה טמפו משרת את רוחו של המלחין? וגם: מה מייחד את תזמורת האקדמיה ע"ש מנוחין משווייץ, שתופיע השבוע עם מקסים ונגרוב

תגובות

בחברת "הרמוניה מונדי" הופיעה הקלטה חדשה לשתי סימפוניות מוקדמות של שוברט: הסימפוניה מס' 3 והסימפוניה מס' 4 שכינויה (המקורי) הוא "הטרגית". מנגנת: תזמורת הבארוק מפרייבורג תחת ידו של המנצח הספרדי הצעיר פאבלו הראס־קאסאדו (את האלבום מייבאת "התו השמיני").

שתי הסימפוניות חוברו כאשר שוברט היה עלם בשנות העשרה המאוחרות, גר בבית אביו ועבד, מחוסר ברירה, כמורה למקצועות יסוד בבית הספר שניהל האב — בצמוד לבית. במבט חוץ־מוזיקלי היו אלה שלוש שנים קשות לקומפוזיטור הצעיר, שהתקשה להטיל משמעת בפרחחים ואולי אף הפריז לפעמים בעונשי מלקות (הוא עצמו הודה בכך). במבט מוזיקלי זו היתה תקופה פורייה שהנביטה כמות מוזיקה מדהימה, כולל עשרות שירים ("לידר") ובהם "גרטכן ליד הכישור" ו"שר היער".

ערוץ היוטיוב Erudite

משתי הסימפוניות שכתב אז שוברט, החשובה והיפה יותר היא מס' 4, המכונה "הטרגית". על התאמתו של הכינוי הזה ליצירה יש חילוקי דעות. כיום — בניגוד ליחס כלפיה ברוב שנות המאה ה–19 ותחילת ה-20 — הסימפוניה הטרגית היא יצירה מוערכת שמצויה בביצועים רבים. בין השאר תישמע הסימפוניה בעונה הנוכחית של תזמורת סינפונייטה באר שבע, בניצוחו של אבי אוסטרובסקי.

הסימפוניה הטרגית נולדה באפריל 1816, כששוברט היה בן 19 (ככל הידוע היא לא נוגנה כלל בימי חייו) וכתובה להרכב כלים עשיר: לצד כלי המיתר (27 קשתנים, במקרה של התזמורת הפרייבורגית), מצוותים שני חלילים, שני אבובים, שני קלרינטים, שתי חצוצרות, ארבע קרנות ותוף.

מלים אחדות על הפרק הראשון של הסימפוניה, הבנוי משני חלקים: תחילה מבוא, בטמפו "אדאג'ו מולטו", שמזכיר את תחילת האורטוריה "בריאת העולם" של היידן. לאחר המבוא פורץ "אלגרו ויוואצ'ה" קולח — הנושא שלו דומה מאוד לנושא הסוער (יש אומרים "עתיר תשוקה") הפותח את הרביעייה לכלי מיתר אופוס 18 מס' 4 של בטהובן, יצירה שחוברה כ–17 שנה לפני כן. זו עובדה מפתיעה, שהרי מקובל לחשוב ששוברט, ככל שהיה מעריץ של בטהובן, שאף להינתק מצלו הכבד ולהיבדל ממנו. האופי הסוער־דרמטי של הפרק הבטהובני אינו מתקיים אצל שוברט, שבונה מאותו נושא מוזיקה אופיינית לו, שאפשר אולי לתארה כ"זורמת אך מזדמרת".

והביצוע: תזמורת הבארוק מפרייבורג, בניצוחו של קאסאדו בן ה–37, מממשת את היצירה בסאונד ערב, בזרימה, מגישה גירסה אנינת־טעם ומכובדת. לשם הערכתה של גירסה זו כראוי, על רקע אלטרנטיבה שונה, האזנתי ברשת לביצוע ישן בניצוחו של קרלו מרייה ג'וליני, מ–1990 (הוא היה אז בן 76). צפו כאן:

את המבוא האטי בתחילת הפרק הראשון הוליך ג'וליני בטמפו דומה לזה שנוקט קאסאדו עם הפריייבורגים, אבל ההמשך (חלק ה"אלגרו ויוואצ'ה", כאמור), הוא הפתעה: טמפו מתון, שום "ויוואצ'ה". בסך הכל נמשך הפרק הראשון אצל ג'וליני כ–12:10 דקות, לעומת פחות מ-10 דקות אצל קאסאדו. הבדל ניכר מאוד.

מה עדיף? בהכללה, ביצוע מהיר נוטה תמיד להרשים יותר, לפחות בפגישה ראשונה. לא כך הפעם: אף שהתזמורת בניצוח ג'וליני נשמעת מגושמת, גושית, נטולת עידון (גם משום שההקלטה ישנה), הטמפו שלו מפלרטט ביתר תואם עם המנגינתיות המובנית בכל מה ששוברט עשה. דעתו של המנצח אבי אוסטרובסקי, שגם הקליט את היצירה לפני 20 שנה, עם התזמורת של הלסינגבורג (שוודיה): "לטמפו האטי של ג'וליני בפרק זה יש כוח, יש אמירה, אבל לדעתי זו אטיות מוגזמת. גם אני מבצע את הפרק הראשון בטמפו אטי, אבל לא עד כדי כך".

בראש הביצועים הנוספים הזמינים במרשתת (בשלמותם או חלקם) צועד המנצח האוסטרי ניקולאוס הרנונקור, עם הפילהרמונית הווינאית. הנגינה התרחשה לפני עשרים שנה לפחות, אם לא יותר, הסאונד צלול. גם הרנונקור בוחר טמפו בולט במתינותו, לביצוע האלגרו שלאחר המבוא האטי, קרוב באטיותו לג'וליני אבל בלי להישמע מסורבל, ומשיג תוצאה ערבה, משכנעת מאוד. צפו כאן:

למעוניינים בצליל האינטרנטי הכי משובח, תאווה לאוזניים: מדגם קצר מביצוע של הפילהרמונית הברלינאית בניצוח גוסטבו דודאמל (הפרק השלישי) זמין לצפייה והאזנה בחינם: צפו כאן:

 

3 איסורים שוויצריים

תזמורת האקדמיה על שם מנוחין משווייץ היא התזמורת הרשמית של אקדמיה זו, השוכנת בטירה הצופה על אגם ז'נווה ושמה Chateau de Coppet. השבוע, ביום שישי בצהריים, תופיע התזמורת (אנסמבל כלי מיתר ובו 20 נגנים) בפסטיבל ונגרוב בהיכל התרבות בת"א. זה הראשון מתוך שני קונצרטים (השני יהיה במוצאי שבת, עם התזמורת הסימפונית ראשון לציון) בכיכובו של הכנר והמנצח מקסים ונגרוב, הנמנה עם צמרת הכנרים של ימינו. הנגנים הצעירים משווייץ (הם בני עמים שונים, מאוסטרליה עד רוסיה ועד צרפת ושווייץ, בין השאר) ינגנו רק בקונצרט הראשון, אשר ונגרוב יתפקד בו גם ככנר הסולן, ביצירות מאת צ'ייקובסקי ומאת סן־סאנס (קונצרט זה כולל גם חלק קאמרי ובו ינגן מקסים ונגרוב סונטות לכינור ופסנתר עם הפסנתרנית הישראלית שירה שקד).

מהי אקדמיית הקשתנים ע"ש מנוחין? הכנר יהודי מנוחין הוא שהקים אותה, ב–1977, ודאג שעם המורים ועם המדריכים בכיתות־האמן בה יימנו אמנים כמו ז'ורז' אנסקו, פבלו קזאלס, בנג'מין בריטן, נדיה בולאנז'ה.  ב–2011 עבר המוסד, שפעל בתחילה בגשטאד, אל מקומו הנוכחי, מבנה מהמאה ה–17 שהוא אתר מורשת שווייצרי. מאותה שנה מכהן ונגרוב כמנהל הפדגוגי של בית הספר (במקביל לפעילותו ככנר וכמנצח ולמשרת ההוראה האחרת שלו, באקדמיה המלכותית בלונדון).

נוסחת הפעולה: מספר מצומצם של תלמידים (רק 16 כיום, 7 מהם תלמידות, בני 20 עד 25) שלומדים בחינם (4 עד 6 שיעורים פרטיים בחודש, לבד מכיתות אמן). לתלמידים הזקוקים לכך — כך אפשר להבין מהאתר הרשמי של האקדמיה — גם הכלכלה וגם האכסון (בבתי תומכים נדיבים בסביבה) ניתנים בחינם. הלימודים באקדמיה ע"ש מנוחין נמשכים שלוש שנים, חלק מובנה בהם הוא השתתפות בהופעות של תזמורת המוסד, שנערכים בארצות שונות. 20 עד 30 אירועים כאלה מתקיימים מדי שנה, ההכנסות מהם מועברות במלואן לקופת האקדמיה. בנוסף מתבקשים הבוגרים (לא מחויבים!) להחזיר למוסד את שכר הלימוד לשיעורין, במהלך שנות הקריירה שלהם.

עיון בתקנות האקדמיה מעלה שלושה איסורים שהמפֵרים אותם מוזהרים ואף מורחקים: נאסר על התלמידים לדבר סרה במוסד; נאסר עליהם לעשות סקי; נאסר עליהם לשתות אלכוהול ולצרוך סמים — בשיעורים, בחזרות ולפני קונצרטים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו