בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כמו לפגוש דמות מספר אגדה, ב"חג המוזיקה הישראלית"

הקונצ'רטו לאבוב של אלכסנדר אוריה בוסקוביץ הקים לתחייה את מורשתו במלוא כובדה ההיסטורי ואף המיתי, והמנצח גיא פדר הביא את כל היצירות המסובכות בקונצרט לרמה גבוהה מאוד, בהתלהבות ובדייקנות

4תגובות

שני כוכבים היו לקונצרט "חג המוזיקה הישראלית" אתמול, והראשון: מלחין שכבר חמישים שנה אינו בין החיים, אלכסנדר אוריה בוסקוביץ. יחד אתו קמה ועלתה המורשת שלו, במלוא כובדה ההיסטורי, כמעט הארכיאולוגי, ויש שיאמרו בצדק - המיתי. לשמוע בלייב את הקונצ'רטו לאבוב של בוסקוביץ זו ההרפתקה של ממש, כמו לפגוש דמות מספר אגדה.

היצירה הייתה אבן דרך בתולדות המוזיקה הישראלית והפכה לסמל, וכך כמעט איבדה את המשמעות המקורית שלה, שהיא פשוט מוזיקה - שיש להאזין לה, בקונצרט, מההתחלה ועד הסוף.

ללא קרדיט

ההאזנה הזאת גילתה מוזיקה חיה, יפה-אימפרסיוניסטית, מלאה דמיון. הפרק השני והשלישי שלה במיוחד, בגלל התזמון הנכון שלהם ואיזו איכות משוחררת יותר. נכון שלעתים אי אפשר היה שלא לנוד בראש ואף לצחקק על האוריינטליזם והאקזוטיקה, כמעט נוסח הקולוניאליזם האירופי, למשמע המימוש הצלילי לאידיאולוגיה בה ספוגה היצירה. אבל - אז מה? כ-70 שנה אחרי שחוברה, מותר לה.

הכיף להאזין לבוסקוביץ לא יכול היה להתפשר בלי המבצעים שלו, דודו כרמל שהגיש תפישה עדכנית לתפקיד הסולו שכבר נשמע אלף פעם בהקלטה הסבירה הקיימת, התזמורת עצמה, והמנצח גיא פדר - הכוכב הגדול השני של הערב. חמש יצירות מסובכות, כל אחת והשיגעון שלה, ופדר הביא את כולן לרמה מאוד גבוהה, בדייקנות, בהתלהבות - פשוט תענוג לראות ולהקשיב למנצח המעולה הזה, ומפחיד לחשוב מה היה קורה אילו קיבל את השרביט מישהו שלא בשיעור קומה דומה.

והיצירות: מוזיקה לסופרן ששרה יפה תמי טל רק בקולה, בלי מלים, מאת עמנואל ואל (מעניין למה כותבים רק לנשים מוזיקה בלי מלים, כאילו הן בנות ים קטנות); יצירה מיוחדת, חדשנית, ששיקפה עומק אינטלקטואלי ומוזיקלי מאת ולדימיר שקולניק; ולסיום קונצ'רטו וסימפוניה, ז'אנרים קלאסיים-רומנטיים למהדרין: לוויולה ולתזמורת מאת עתר ארד, שגם ניגן, ומאת עודד זהבי - הסימפוניה הראשונה. כמעט אפשר לקרוא לה בחיבה "הפתטית של זהבי" לאור צלילי הצ'לו הרחבים, צלצולי הפעמונים הפרבוסלביים כמעט, הרעשת הנשיפה והתוף הכבדה, הוואלס בפרק השני ומארש הקסרקטין המאהלרי לסיום.

חג המוזיקה הישראלית, היום השני. מיצירות ואל, שקולניק, בוסקוביץ, ארד וזהבי, עם התזמורת הסימפונית ירושלים בניצוח גיא פדר. סולנים: תמי טל, סופרן; דודו כרמל, אבוב; עתר ארד, ויולה. תיאטרון ירושלים

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו