בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסינפונייטה באר שבע: עין בוכה, עין צוחקת

עם התשיעית של בטהובן בקונצרט הפתיחה של העונה ה–42, מקווה הסינפונייטה באר שבע להתאושש מהקיץ הקשה. המנהל המוזיקלי יוסטוס פרנץ מדבר על הישרדות בעידן של הצפה מוזיקלית, על אהבתו למוצרט ועל התמונות בנייד שלו

תגובות

השבוע תפתח הסינפונייטה באר שבע את העונה ה–42 שלה בקונצרט בטהובן שבמרכזו הסימפוניה התשיעית עם סולנים ומקהלות (משכן האמנויות באר שבע, שבת ושני 20:30), והצלילים יחזרו לנגב אחרי קיץ מוזיקלי שחון שגזרה מלחמת ״צוק איתן״. זו תהיה השנה השנייה של המנהל המוזיקלי החדש של התזמורת, יוסטוס פרנץ — יליד גרמניה (1944) ותושב המבורג, שהתחיל את הקריירה שלו כפסנתרן וניגן עם תזמורות ברלין וניו יורק בין היתר, בניצוח לאונרד ברנשטיין, הרברט פון קאראיאן, וקרלו מריה ג׳וליני. פרנץ גם ייסד את פסטיבל שלזוויג הולשטיין בשנות ה–80 ועמד בראשו, וכמנצח עבד בבמות המרכזיות.

״לראשונה ניגנתי בישראל בפילהרמונית בשנות ה–70, ומאז חזרתי לנגן כמעט עם כל התזמורות האחרות — תזמורת חיפה, ראשון לציון, וההסימפונית ירושלים״, אומר פרנץ, ״והמינוי למנהל מוזיקלי בסינפונייטה מאוד ריגש אותי: כגרמני נוצרי זה לא מובן מאליו — בגלל ההיסטוריה. בגלל הפרקים האפלים שלה בינינו״.

אליהו הרשקוביץ

מעבר לקשיים הכלכליים אליהם נקלעה הסינפונייטה באר שבע בקיץ, היא סובלת מתת־תקציב ככל התזמורות בישראל, וכמוהן עומדת על קצה תהום תקציבי: ״אני מבין שכך זה בכל מקום ובכל תזמורת בישראל, וזה הפתיע אותי״, אומר פרנץ, ״בשבילנו, התרבות היהודית היא מפוארת ובדמיוני הייתי משוכנע שהתמיכה כאן במוזיקה היא עצומה. נדהמתי שהשכר לנגנים בתזמורות כל כך נמוך — אפילו יותר נמוך מאירופה! לכן החלטתי להביא כמה תרומות שאוכל ובאמת השגתי 250 אלף יורו לפסטיבל ואני רוצה לגייס עוד״.

כפסנתרן התפרסם פרנץ ברפרטואר מוצרט שלו, וגם כמנצח הוא רואה במוזיקה של המלחין הקלאסי בסיס: ״אני עובד המון על מוצרט כי אצלו הדקדוק המוזיקלי הוא כל כך מדויק״, הוא אומר, ״כל שגיאה בולטת למרחקים; והדימוי הצלילי — איך ליצור פראזה, איך לנגן נקי את האקורדים של כלי הנשיפה מעץ, איך לבטא את ההרמוניה של מוצרט — אין דבר קשה יותר מזה״. הוא מדבר באינטימיות ובאהבה ממש על שני הקונצ׳רטי לפסנתר של מוצרט, מספר 466 ו-467 ברשימת יצירותיו: ״אלה שתי יצירות אחיות, האחת בוכה, השנייה צוחקת. והשנייה, ברה מינור - זה ממש קונצ׳רטו דון ג׳ובאני, עם המוות שמופיע פתאום באמצעו״.

לקונצרט פתיחת העונה בחר פרנץ בשתי יצירות של בטהובן: התשיעית, בליווי סולנים ובהם סווטלנה סנדלר וכן מקהלות האיחוד וכפר סבא; ולפניה: ״הפנטסיה הכורלית״ לתזמורת, פסנתר ומקהלה — יצירה ייחודית, יש שיאמרו מוזרה ואף מופרכת.

האם זו מוזיקה טובה?

״בוודאי!״ עונה פרנץ בהתלהבות, ״היא כמו טיוטה לחלק הקולי של הסימפוניה״.

עוד ינוגן בעונה מנדלסון, שלפרנץ קשר משפחתי רחוק איתו: ״אפילו ירשתי משהו ממנדלסון. מכתבייה. הפילוסוף משה מנדלסון, סבו, ניגן ביחד עם סב־סבי, כל המי ומי בברלין באו לשמוע אותם, ואפילו המשורר גתה כתב על זה״.

את התרחקות הקהל מהאולמות הקלאסים הוא רואה בחרדה: ״יש אינפלציה של רעש. כשהייתי צעיר והתקליטים היו יקרים מדי, אולם הקונצרטים היה פלא, נס — וזה נגמר. הלוואי שהיה לי הכוח לצוות על יום אחד של שקט בשבוע: הזכות לשקט נראית לי כזכות יסוד אנושית. גם בגרמניה יש התערערות בחיי המוזיקה, למשל בהמבורג, העיר בה אני מתגורר, בונים את אולם הקונצרטים החדש והוא שואב תקציבי ענק לשווא. ומה שנפגע הוא החינוך המוזיקלי: פחות ופחות לומדים מוזיקה בבית הספר — אבל בונים בתקציב מופרך בניין קונצרטים מפואר שבו שני אולמות! הכל בגלל פוליטיקאים בורים. ולי יש ילד בן 8 שלא שר מעולם בבית הספר״.

עלעול בנייד שלו מראה את תמונת בנו הקטן (״הוא משאיר אותי צעיר״, אומר פרנץ) ואת בת־זוגו הצעירה ילידת רוסיה; וגם תמונות עם הפסנתרן הישראלי הצעיר אסף קליינמן שקפץ לנגן איתו את הקונצ׳רטו הראשון של ברהמס בהתראה של פחות מ–24 שעות; ותמונות עם לאונרד ברנשטיין שבניצוחו ניגן את הקונצ׳רטו של שומאן, ויהודי מנוחין, והרברט פון קאריאן.

״בעונה שעברה היה הרבה ברהמס בתזמורת, ובעונה הנוכחית מאזנים עם פסטיבל אביב בנגב, יורי בשמט הוויולן שיבוא לנגן איתנו, ושנת גרמניה־ישראל שתכלול בכורות: אין די תקציב לנגן מוזיקה עכשווית כפי שהייתי רוצה״, הוא אומר, ״אבל זה בנפשי: בגרמניה הזמנתי יותר ממאה יצירות חדשות, וזה יקרין גם על מה שנעשה כאן״.

יצירות של אלה מילך־שריף ומרינה גלר יכללו העונה בתזמורת, ובין המנצחים האורחים יהיו שניים הקשורים להיסטוריה של הסינפונייטה: אבי אוסטרובסקי ודורון סלומון.

״בקיץ הגענו לתחתית מבחינה תקציבית״, אומר עופר סלע, מנכ״ל התזמורת, ״בגלל המלחמה לא נמכר אפילו מנוי אחד, לא היתה הכנסה של שקל כי כל הקונצרטים המיוחדים בוטלו: הלילה הלבן בבאר שבע, קלסיקל, כל לוח העבודה הנפלא שלנו לקיץ פשוט נמחק. ולא היתה שום התעניינות לעונה הנוכחית. אבל לשמחתי יש לנו הקהל הכי טוב בעולם, ואת תמיכת העיר באר שבע שמעלה את התקציב בכל שנה, ואנחנו מתגברים על המשבר.

״השכר של הנגנים הוא שכר חרפה״, מוסיף סלע, ״ואנחנו דורשים מהם לנגן נפלא, בכל קונצרט, תמיד. רק העלאת תקציב התרבות תפתור זאת: אם המדינה לא תנקוט שינוי בתחום הזה, התזמורות בארץ יתחילו להיסגר בזו אחר זו. הנגנים הוותיקים יוצאים לגמלאות, והצעירים לא מוכנים להקדיש את עתידם כנגני תזמורת בשכר כזה — ולכן עוזבים את הארץ. ישראלים בכל העולם כמהים לנגן בארץ ופשוט לא יכולים. זה אבסורד: המדינה משקיעה בחינוך מוזיקלי בקונסרבטוריונים, ולמעשה מסבסדת כך מוזיקאים שלבסוף נוסעים לברלין. וזו לא רק התזמורת״, מדגיש סלע, ״לצידה מתפרנסים עובדים באולמות הקונצרטים, פרסומאים ואנשי דפוס, סבלים ומאבטחים וחברות הסעה והזנה: אלה מעגלים רחבים שמראים כמה יצרני הוא העסק שנקרא תזמורת. במונחים של מאקרו־כלכלה עולם התרבות זקוק רק לקמצוץ מהתקציב, וזה יזניק אותו. תראה מה קרה לקולנוע הישראלי, ולעומתו איך המוזיקה נסוגה. משרד התרבות דווקא מבין זאת, והשרה פועלת מצוין״, מסכם סלע, ״אבל פקידי האוצר לא; והתוצאה: ההשקעה באזרח במרכז הארץ כפולה מזו שבדרום״.

 

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו