בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הקאמרית הישראלית הוכיחה: יש תזמורת בת"א

התזמורת הקאמרית הישראלית האירה את מוצרט באור מיוחד. כאשר היא זוכה למנצח מצוין כמו יובל צורן, הקאמרית מנגנת כמו מלכה

2תגובות

לפעמים מייחלים שיצירה מוזיקלית לא תיגמר. שפשוט תמשיך להתנגן עוד ועוד, כמו ספר אהוב שדוחים את קץ הקריאה בו. כך היה הערב (רביעי) בפתיחת הקונצרט של התזמורת הקאמרית הישראלית, שהתחילה את התוכנית במוזיקה נדירה על הבמות — מי יודע אם אי פעם נשמעה כאן קודם לכן: מוזיקה שכתב מוצרט לבלט באופרה שלו ״אידונמאו״, וממנה חילץ קובץ מחולות (סוויטה). התזמורת הקאמרית נראתה מדולדלת לגמרי, רק עם חמישה כינורות בקבוצת כינור ראשון ורק שלושה נגני צ׳לו; אבל איך היא נשמעה! כמו תזמורת אמיתית, גדולה, בצליל מלא, ושופע חיים, ובעיקר — בנגינה שכולה יופי סגנוני ומקוריות. זה כבר ידוע, שכאשר הקאמרית זוכה למנצח מצוין היא מנגנת כמו מלכה, וכך היה בניצוח יובל צורן הערב. תענוג היה לשמוע את הריתמוס החד תחת שרביטו, את הדיוק, ואת האופי הבהיר־דוקרני של הסאונד שצורן חילץ מהתזמורת ברוח הגישה ההיסטורית לביצוע.

מי שלא הכיר את היצירה, ודאי תהה בינו ובין עצמו מהי: היידן מוקדם? לא, קשה להאמין; ודאי קרל פיליפ עמנואל באך, עם הסער הפוסט־בארוקי שלו — אבל גם לא, הוא מוקדם מדי; ואולי כרוביני, בגלל החלקים הרומנטיים במוזיקה? לא מתאים, מאוחר מדי. מוצרט בא בחשבון רק מברירת מחדל, יותר בגלל הנס שמחוללת המוזיקה הזאת מאשר סממנים סגנוניים מובהקים שלו. ואולי היה זה הניצוח והביצוע שהאירו את מוצרט באור המיוחד של מלחין שמביט אל תקופה מוקדמת יותר ביצירה זאת שלו. זה היה עוד הישג של צורן והתזמורת.

דניאל צ'צ'יק

גם ההחמצות הטכניות ביצירה היו חלק מהכיף שבשמיעתה: הן רק העידו על העבודה העצומה שהושקעה בהתכוננות אליה, על המקוריות בסגנון הנגינה שאיתגרה את הנגנים; וכך גם היה ביצירה הבאה, הקונצ׳רטו מס׳ 26 ברה מז׳ור לפסנתר. שלומי שם טוב, הסולן, התאים לאופי הביצוע הזה: המקוריות, המחשבה, הפסנתרנות שלו שהיא ייחודית לו, כולה טעם טוב ודמיון בצד הקלות הווירטואוזית — כל אלה נכחו כאן והפכו את הקונצ׳רטו למיוחד כל כך. גם הפקשושים היו: שם טוב ניגן מתווים, מה שעורר חרדה תמידית, כמו למראה לוליין בקרקס שצועד על חבל במרומי התקרה ובלי רשת הגנה; ובאמת, החלקות פה ושם בנגינתו הפיקו אנקת פחד מטאפורית מהקהל. אבל זה חלק מההצגה.

אחרי ההפסקה הגישה התזמורת את האריה למצו־סופרן ופסנתר ״התשכח אותי?״ שהיתה בזמנה דואט אהבה בין מוצרט (שניגן בבכורה) ובין הזמרת ננסי סטוראצ׳ה; והסימפוניה מס׳ 28 לסיום. איילת אמוץ־אברמסון שרה יפה, התזמורת ניגנה בסדר, ונכון שקסם החלק הראשון פג מעט כאן. אבל הקאמרית הוכיחה שוב: יש כאן תזמורת אמיתית, שמחכה לריפוי המחלה הכרונית שלה בבחירת קברניטים גרועים ובהרס עצמי, ורוצה להשתקם, להשתחרר ולהיהפך למה שהיא: תזמורת מצוינת שמקומה בנוף המוזיקלי הכרחי.

התזמורת הקאמרית הישראלית. מנצח: יובל צורן. סולנים: שלומי שם טוב, פסנתרן; איילת אמוץ־אברמסון, זמרת מצו־סופרן. ערב מיצירות מוצרט. מוזיאון תל אביב, 12.11



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו