בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מה מאהלר היה אומר

בקונצרט של אנסמבל סולני תל אביב, תחת ידה המנוסה של ג'יזל בן דור, ניתנה לקהל הזדמנות להתרשם מהעיבוד של ארווין שטיין לסימפוניה מס' 4 של מאהלר, כמו גם ל"מנחת אחר הצהריים של פאון" מאת דביסי

4תגובות

מה היה גוסטב מאהלר אומר אילו שמע את העיבוד שעשה ארווין שטיין, תלמיד של ארנולד שנברג, לסימפוניה מס' 4 שלו? התשובה אינה יכולה להיות אלא השערה, שהרי מאהלר נפטר מן העולם לפחות 9 שנים לפני שהעיבוד – שמצמצם את התזמורת המאהלרית לתזמורת קאמרית ומשנה את המצלול במידה דרסטית - הצטלצל בפומבי לראשונה. הבכורה של הגרסה הקאמרית התרחשה באחד מן הקונצרטים שקיימה "האגודה לביצועים מוזיקליים פרטיים" ששנברג ייסד בווינה, ופעלה מ-1918 עד 1921.

לאגודה, שהתמחתה בקונצרטים מיוחדים, מודרניים אז, למאזינים "רציניים" (נאסר למחוא כפיים), לא היו אמצעים להפקות סימפוניות גדולות ולכן היא יזמה בין השאר עיבודים של יצירות סימפוניות; שתיים מהן היו "מנחת אחר הצהריים של פאון", מאת דביסי והסימפוניה מס' 4 של מאהלר. שתי היצירות האלה, בגרסאות הקאמריות, הופיעו אשתקד על דיסק אחד, בניצוח טרבור פינוק וככל הזכור לח"מ, הגרסה הקאמרית לסימפוניה של מאהלר הושמעה פעמים אחדות גם בערוץ "מצו" (בביצוע אחר). אמש, בקונצרט של אנסמבל סולני תל אביב תחת ידה המנוסה מאוד של ג'יזל בן דור, עם תגבורת קטנה של כלים ובהם פסנתר (עינת פבריקנט), כלי נשיפה וכלי הקשה, ניתנה לקהל בתל אביב הזדמנות להתרשם מהלבוש המיוחד הזה לדביסי ולמאהלר.

תומר אפלבאום

אז מה היה מאהלר אומר? לניחושי, הוא היה אומר שחלק חשוב מאוד מה"בשר" של המוזיקה חסר. בשביל מי חסר? בשביל מי שמכיר את הנוסח הרגיל - לרבות המלחין עצמו כמובן. חלק מתחושת החוסר: כלי המיתר (שמונה כינורות, שלוש ויולות, שלושה צ'לי, קונטרבס אחד) נשמעים קלים מדי, אווריריים, לא מספיק "עוטפים". אין בכל זאת כדי לומר שגם בנוסח כזה, ההיחשפות ליצירה הלא־בומבסטית הזאת של מאהלר, ה"קלאסית" יחסית, גרמה הנאה רבה. הנאה שררה בכל הפרקים, ובאוזניי, רזונו של הנוסח ה"רזה" הפריע פחות בפרק האחרון, שבו מצטרפת סולנית ומזמרת את השיר "החיים השמימיים" המתאר סעודה בגן עדן, מזווית של ילד. הזמרת היתה אלינור זון, שקולה הערב מאוד מוכר לח"מ מקונצרטים אחרים. עם זאת שררה הפעם הרגשה שחרף הסופרן העשיר של זון, תפקיד מסוים זה אינו ממש תפור לה. זו היתה זימרה אופראית יתר על המידה, לא "זכה", והיגוי המלים הגרמניות לא יצא הכי ברור.

נ.ב: ואיך היתה "מנחת הפאון" של דביסי (חליל: רות רון)? ביצירה זו הרגשתי, בניגוד ליצירה הנ"ל של מאהלר, כי הציור המוזיקלי אימפרסיוניסטי (שמו של המעבד הוא בנו זאקס, מן הסתם אף הוא היה תלמיד של שנברג) אמנם מתקבל שונה, אך אינו נופל כלל מהנוסח המקורי.

ג'יזל בן דור מנצחת על אנסמבל סולני תל אביב (מנהל מוזיקלי: ברק טל, מנהל כללי: אריה בר־דרומא). כנר ראשון אורח: יעקב רובינשטיין. סולנית: זמרת הסופרן אלינור זון. אולם הקונסרבטוריון בתל אביב

תומר אפלבאום

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו