בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דיסק קלאסי

אורי רום, הנציג שלנו באולימפיאדה

דיסק חדש בנגינת "האקדמיה הברלינאית למוזיקה עתיקה" נפתח ביצירה בארוקית מסחררת, קונצ'רטו "האולימפיאדה", שהרכיב וחיבר הישראלי אורי רום. איך הפך חיבור מוזיקה בסגנון אנכרוניסטי למעשה מקובל? וגם: שירתן המופלאה של האסופיות הכעורות

תגובות

"ונציה — תור הזהב" הוא דיסק חדש בהפקת "הרמוניה מונדי". תוכנו: יצירות של ויוואלדי ושל מלחינים ונציאנים אחרים בני זמנו. לצד יצירות אלה, מיד בשער הדיסק, מככב קונצ'רטו בן־זמננו מאת המוזיקאי הישראלי אורי רום. שמו קונצ'רטו "האולימפיאדה" והוא כתוב לאבוב, מיתרים וכלים מלווים. המבצעים הם חברי "האקדמיה הברלינאית למוזיקה עתיקה", אנסמבל צמרת ותיק בשדה המוזיקה המוקדמת. הדיסק זכה זה עתה בעיטור חמישה כוכבים במגזין המוזיקה של הבי־בי־סי.

"יצירה בת זמננו"? לא בדיוק. הקונצ'רטו לאבוב של רום — נגן צ'מבלו, מנצח, מלחין, מורה באקדמיה למוזיקה בת"א — כתובה בסגנון בארוקי ומבוססת על חומרים בארוקיים קיימים, יצירת תצרף (פסטיש) שחומריה לקוחים מויוואלדי ומבן־זמנו קרלו טסאריני ויש בה גם קטעים מקוריים נרחבים. "הופתעתי ושמחתי", אומר אורי רום, "כשגיליתי שהאקדמיה בחרה להציב את היצירה שלי בפתיחת הדיסק, זו הרי היצירה הכי ארוכה בו (רבע שעה כמעט) משמונה היצירות שנבחרו להקלטה".

דניאל בר און

איך נוצר שיתוף הפעולה בינך ובין ה"אקדמיה" הברלינאית?

רום: "בשנות ה–90 למדתי ב'סקולה קנטורום' בבאזל והתמחיתי במוזיקה מוקדמת. אחד הקשרים שיצרתי שם היה עם נגנית האבוב הגרמנייה קסניה לפלר, שהצטרפה אחר כך לאנסמבל 'האקדמיה למוזיקה עתיקה' בברלין. גם אני גרתי ועבדתי בברלין שנים לא מעטות. הקשר נשמר.

"לפני שנתיים, לאחר שכבר חזרתי ארצה, כתבה לי קסניה שהאנסמבל מתכוון להוציא דיסק יצירות של מלחינים ונציאניים אבל מהסס 'להעלות גירה ולבצע שוב יצירות שהרכבים אחרים הקליטו לעייפה'. הרעיון של האנסמבל היה לבנות לקט מיוחד, עם שלושה חוטים מקשרים. אחד: ונציה במאה ה–18, כלומר יצירות של ויוואלדי ושל מלחינים אחרים, ידועים פחות, שפעלו שם; שניים: רוב היצירות יהיו עיבודים, או פסטישים על בסיס יצירות אחרות, מאותה תקופה; חוט מקשר שלישי: רוב היצירות יהיו קונצ'רטי לאבוב.

Kristof Fischer

"קסניה הציעה לי לחבר בשביל הדיסק קונצ'רטו חדש לאבוב, על סמך מוזיקה ווקאלית של ויוואלדי, ושלחה אליי רשימת אריות שלו. בחרתי מתוכן את האריה 'סיאם נאווי' ('אנו ספינות'), מתוך האופרה 'האולימפיאדה'. זו המוזיקה שעומדת בבסיס הפרק הראשון של הקונצ'רטו. אגב, עיבודים של אריות אופראיות שהפכו אותן לפרקים אינסטרומנטליים, ולהיפך, היו מעשה של שגרה, בבארוק. בנושא ה'פסטיש' בכלל אפשר להזכיר כי מוצרט, לא פחות ולא יותר, התחיל את הקריירה שלו בכתיבת פסטישים. כל הקונצ'רטי שחיבר בעודו נער הם עיבודים ופסטישים של יצירות לצ'מבלו סולו מאת יוהן כריסטיאן באך".

מדוע בחרת דווקא באריה זו, שאינה מן הבולטות באופרה?

"נכון שיש ב'אולימפיאדה' אריות יפות ממנה, אבל המבוא התזמורתי שלה התאים לי, לפרק של קונצ'רטו".

ברצ'יטטיב הקודם לאריה שמדובר בה, ב"אולימפיאדה" של ויוואלדי, אומר אמינטה, דמות צדדית בעלילה (בקול של זמרת סופרן), כי "הגדול מכל השיגעונות שהעולם מלא בהם הוא שיגעון האהבה". באריה עצמה, לאחר מבוא תזמורתי תוסס יפהפה, פורצת הזמרת במין שירה־דיבור, ממשילה את הרגשות ל"ספינות טרופות בין נחשולי קרח". מה קורה לקו הזה בקונצ'רטו של רום? כאשר האבוב סולו משמיע את קולו הוא חוזר פחות או יותר על מה שעושה זמרת הסופרן, באופרה?

אורי רום: "שום דמיון. באופרה, זמרת הסופרן משמיעה קו בעל אופי דיבורי דקלומי ולא שירתי, עם קפיצות רחבות במנעד, כדי לבטא סערת רוח. כלי מלודי, לעומת זאת, אבוב הפעם, אינו מתאים לבטא סערה בדרך זו, הוא צריך לבטא פאתוס באמצעות ריבוי צלילים. כתבתי בשביל האבוב חומר חדש לגמרי".

דניאל דויטר

הפרק השני, האטי, זכה מעטו של מבקר כתב העת "גרמופון" למלים "יופי כובש". תחילתו של הפרק מזכירה מיד את הקונצ'רטו לצ'מבלו ברה-מינור מ' 1052 ברשימת יצירות באך. זנחת כאן את הבארוק האיטלקי?

"כן ולא. הרי הקונצ'רטי של באך חבים חוב מובהק למוזיקה האיטלקית. בהמשך הפרק, בסולו של האבוב — אולי לכך התכוון המבקר — אני עובר להקשר באכי אחר, התכתבות עם האריה 'מאהבה חפץ גואלי למות' מתוך המתיאוס פסיון. ההקשר הבאכי קיים גם ביצירה אחרת בדיסק, והיא הקונצ'רטו הפופולרי לאבוב מאת אלסנדרו מרצ'לו, שזכה לעיבוד של באך לצ'מבלו סולו. קסניה לפלר, באבוב, מנגנת את היצירה דווקא עם העיטורים הגדושים שהוסיף באך, ובבדיחות דעת אפשר להגיד שזו גישה יקית לפיה 'באך מעל הכל'. אלה קישוטים מהסוג שמוכר לנו מיצירה פופולרית אחרת של באך והיא 'הקונצ'רטו האיטלקי'".

והפרק השלישי בקונצ'רטו שלך הוא סיפור מסובך.

"מסובך ומשעשע, לפחות את מי שנהנים מסיבוכים כאלה. קסניה ביקשה ממני שהפרק יהיה עיבוד לאבוב של אחד הקונצ'רטי לכינור של ויוואלדי, ומצאנו קונצ'רטו מתאים שבוצע במאה ה–18 בדרזדן, עיר הבירה הסקסונית שהשליט שלה היה מאוהב במוזיקה של ויוואלדי והכנר הראשון בתזמורת שלה השתלם בוונציה, אצל ויוואלדי. אלא שהתברר שבקונצ'רטו הזה, כפי שבוצע בדרזדן, הושמט אחד הפרקים שכתב ויוואלדי ובמקומו שובץ פרק מאת מלחין בן זמנו, קרלו טסאריני. הרכבתי לכן את הפרק גם מחומר של טסאריני, גם מהפרק של ויוואלדי, שצונזר, וגם מחומר שלי" (לאוזניי, פרק זה מלבב מאוד כבר בשמיעה ראשונה, ח"ח).

אפשר להבין למה הדרזדנאים החליטו לנקוט מהלך דרסטי, להכניס פרק זר לתוך קונצ'רטו של ויוואלדי?

"זה לא כל כך דרסטי. ההנחה הסבירה היא שהפרק של ויוואלדי נשמע להם פרוע מדי, ממוקד יתר על המידה בהרמוניה ולא במלודיה, ואילו הפרק הבנאלי יחסית של טסאריני התקבל כתחליף הולם. צריך להבין שבתקופת הבארוק זה לא היה מהלך חריג אלא מעשה מקובל; מארגני קונצרט בחרו מה שמתאים להם, לא היססו לערבב. בדיסק, האקדמיה הברלינאית למוזיקה עתיקה קצת ממשיכה את המסורת הזאת".

בשיחה קודמת סיפרת שכבר כתבת יצירה בסגנון של מאה קודמת. השלמת, בסגנון מוצרטי ככל האפשר, קונצ'רטו לאבוב ובאסון שחלקים ממנו נמצאו בסוף המאה שעברה בפולין ואפילו נחשב בטעות בתחילה כקונצ'רטו של מוצרט. מה היה קשה יותר?

"קשה יותר לחקות את מוצרט, כי ככלות הכל מוצרט היה מלחין 'טוב' יותר או לפחות מורכב יותר מאשר ויוואלדי".

נכון לקבוע שחיבור מוזיקה בסגנון היסטורי הוא כיום מעשה מתקבל על הדעת, לא תימהוני?

"בימינו זה כיוון התמחות אפשרי, לפחות מבחינה אקדמית. ב'סקולה קנטורום' בבאזל יש אפילו מגמה, מסלול לימודים רשמי, שמתמחה בהוראת הלחנה בסגנון היסטורי. השינוי קשור בהשתנות המבט על התפתחות המוזיקה האמנותית בכלל. מסוף המאה ה–18 ואולי עוד לפני כן, ועד אמצע המאה ה-20, המוזיקאים החשובים וקובעי הטעם המובילים ראו את ההיסטוריה המוזיקלית כסיפור של התקדמות מתמדת, מסלול של עלייה במורכבות, באיכות, העפלה משיא אל שיא. ארנולד שנברג, בשליש הראשון של המאה ה–20 — הוא אמר זאת בריאיון רדיו, שהוקלט — הקביל את התפתחות המוסיקה להתפתחות המדעים".

וכיום כבר לא חושבים כך.

"כיום התבססה גם תפיסה שקשורה לפוסט־מודרניזם, שמבליטה את השוני בין סגנונות ובין תקופות, שוקדת להבליט את היופי שבכל תקופה וליצור דיאלוג וסינתזה רב־סגנונית בלי היררכיה של איכות".

התפיסה הקודמת, אם הבנתי נכון, קשורה גם ברעיון שקומפוזיטורים גדולים היו גם חדשנים מבחינת השפה המוזיקלית, חרף הפרכות שסיפק מוצרט. מה אפשר לומר על ויוואלדי בהקשר זה? הוא היה חדשן סגנוני?

"לא במובהק. הוא היה בעיקר מגוון מאוד מבחינה סגנונית, יש אצלו בין השאר מרווחים אקזוטיים, 'מזרחיים'. בדיסק שאנחנו משוחחים עליו יש יצירה של ויוואלדי ברוח בארוקית מוקדמת, עתיקה, והיא הקונצ'רטו למיתרים במי מינור, מס' 134 ברשימת יצירותיו, שנפתח בפוגה, ויש קונצ'רטי נוסף לאבוב של ויוואלדי שנוטה כבר אל התקופה הפרה־קלאסית".

המונח 'איכות' הוא בעייתי, אבל היית אומר שהיצירות הווקאליות של ויוואלדי טובות יותר מהאינסטרומנטליות?

"הן דרמטיות ומגוונות אפילו יותר מאשר האינסטרומנטליות. סביר להניח שבכתיבת יצירות ווקאליות, אופרות בעיקר, המלחינים התאמצו יותר. מטבע הדברים הם השקיעו וטרחו בגלל הציפייה לתהילה ולתגמול כספי. יצירות כליות חוברו בסיטונות יחסית".

אתה מתכנן פסטישים נוספים?

"לאחרונה השלמתי פרגמנט של קונצ'רטו לאבוב שמוצרט נטש בשליש הדרך, יצירה מפתיעה מאוד מבחינה סגנונית. במקביל אני מוסיף לפלס דרך משלי בג'ונגל הפוסט־מודרני.בקונצרט שיהיה ביוני עם הכנר אייל קלס נבצע — לצד מחזורי וריאציות מהקלאסיקה — גם וריאציות שלי, שמשוטטות בטווח שבין מוצרט ושוברט מחד לבין המוזיקה לסרטי לורל והארדי ומתי כספי מאידך".

------------------------------------------------------------------------------------

שירתן המופלאה של האסופיות הכעורות

כהונת המנהל המוזיקלי ב"אוספידלה דלה פיאטה" בוונציה, אחד מארבעת בתי המחסה לילדים ולנערים שפעלו בעיר, מהמאה ה–14, היתה עוגן קבוע בקריירה הסוערת של ויוואלדי. ה'אוספידלי' היו מוסדות סוציאליים וחינוכיים: תינוקות לא רצויים היו מובאים אל חלון מיוחד בפתח הבניין ומושארים שם. ילדים וילדות אלה היו גדלים במוסד, מקבלים מעון, מזון, מלבוש, חינוך והכשרה מקצועית עד הגיעם לבגרות.

לימודי נגינה וזמרה וקונצרטים היו מרכיב חשוב בהווי מוסדות אלה ובמוניטין שלהם. ידוע כי מוזיקאית ושמה "פלגרינה", שגדלה וחיתה ב'פיאטה' במאה ה–18, היתה אסופית שהובאה אל המוסד בהיותה בת 8 ימים, עטופה סחבות, ונשארה בו עד מותה בגיל 77. פלגרינה ניגנה באבוב, בכינור ובקונטרבס. אנתוניו ויוואלדי התקבל לעבודה ב"פיאטה" כשהיה בן 25 והתמיד שם עשרות שנים. כ–500 קונצ'רטי חיבר, רובם נועדו לביצוע בידי חניכי המוסד. ייתכן, משער כותב המאמר הנלווה לדיסק, שפלגרינה היתה המבצעת הראשונה של אחדים מהקונצ'רטי לאבוב שנשמעים בדיסק.

איזה מין קונצרטים נשמעו באוספידלי של ונציה במאה ה–18? הפילוסוף, הסופר והמוזיקאי השווייצרי־צרפתי ז'ן ז'ק רוסו ביקר שם בשנות הארבעים של אותה מאה והתלהב מאוד ממשמע אוזניו. זו מוזיקה שעולה אפילו על האופרות האיטלקיות, כתב לימים ב"וידויים" שלו. "איני יכול לדמיין משהו שמסב עונג ומצית רגש יותר מהמוזיקה שמבוצעת באוספי דלה — בעושר, בטעם, באיכות הקולות, בדיוק הביצוע. בכל יום ראשון מבוצעת מוזיקה ליתורגית בכל אחד מארבעת בתי המחסה הללו, בניצוחם של טובי המוזיקאים האיטלקים. הנערות לבדן שרות, אף לא אחת מהן בת יותר מעשרים שנה.

רק דבר אחד הטריד אותו, המשיך רוסו, והוא העובדה שלא היה יכול גם לראות את הנערות המופיעות. הן שרו מאחורי מסך, רשת פח. רוסו היה סקרן, לבקשתו הופגש עם אחדות מהנערות האלה ולמד לדעת שרובן סובלות ממומים; אחת היתה מוכתמת צלקות של אבעבועות רוח, אחרת שתומת עין ואחרת פשוט 'מחרידה'. הכיעור לא מנע מהן חן, הדגיש, וכאשר שמע אותן אחר כך שוב, בקונצרט, דימה בנפשו כי יפות תואר הן — מכוח זמרתן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו